בס''ד - כל הזכויות שמורות (c) ל מכון חמדת ימים

ספר חמדת ימים - חלק ב
ראש חדש - יום טוב - חנוכה - שובבי''ם - פורים - פסח - עומר - שביעי של פסח - שבועות

כמוהר''ר בנימין הלוי ב''ר מאיר זיע''א
את הספר במהדורתו המפוארת ניתן להשיג במחיר מוזל אצל ר' פנחס ראובן ברח' הרב כהנמן פינת עזרא בב"ב
וכן ב"מכון חמדת ימים" רח' חידושי הרי"ם 7 ב"ב



חג הפסח
     
   פרק א - ער''ח - קריאת הנשיאים - תוכחות

          מעלת חדש ניסן
          בחדש ניסן נפתחים טללי ברכה להשפיע מזון לעולם
          מנהג להתענות יום קודם ערב ר''ח ניסן וטעמו
          תפלה על הפרנסה ליום התענית שקודם ער''ח ניסן
          לימוד ליום התענית שקודם ערב ר''ח ניסן
          חשיבות תענית ער''ח ניסן, ואופן שינהגו המתענים כל ער''ח
          ריבוי הקדושה המתגלית בחדש ניסן ודרך השגתה
          ביאור מ''ש ז''ל שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום
          טעם שאין נפילת אפים וצדקתך בחדש ניסן
          מעלת הלימוד באשמורת הבוקר ובפרט בחדש ניסן
          כוונת החתימה בתפלת מוסף ר''ח ניסן
          סדר הלימוד שבו נהגו רבני ארץ ישראל להגות בר''ח ניסן
          מנהג קריאת הנשיאים בימי ניסן
          דברי הזוהר בסוד י''ב שבטים וסדר חנייתם
          רמז י''ב שבטים ע''ד הסוד מגורי האר''י
          דברי המדרש שהשבטים נקראו על שם הגאולה
          בעשיית המצוות בחדש ניסן יכוין לעורר הגאולה בזכות השבטים
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לר''ח ניסן
          לימוד לימי ניסן אחר קריאת הנשיאים
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לב' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לג' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לד' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לה' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לו' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לז' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לח' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לט' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לי' ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לי''א ניסן
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לי''ב ניסן
          קריאת פרשת המנורה לי''ג ניסן וטעמו
          תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לי''ג ניסן
          סגולה להינצל מדבר ומגפה
          סגולת המנורה בבית המקדש לבטל מידת הדין כשופר
          מעלת הלימוד במעשה המשכן ובפרשת הנשיאים
          ביטול י''ב נשיאי ישמעאל בזכות י''ב קרבנות הנשיאים
          תוכחה לעשירים שאין מעתירים על הגלות ע''פ הר''ם לונזאנו ע''ה
          להעתיר על חילול ה' בגלות ובפרט בחדש ניסן
          דברי הזוהר על תפלת הצדיקים בגן עדן בימי ניסן בעד החיים
          טעם שיש להתפלל בעד עילוי הנשמות בימי ניסן
          תפלה קדמונית לעילוי הנשמות לאומרה אחר קריאת הנשיאים
          טעם שאין לתקן תפלות ליחיד בלשון ארמי
          תפלה לעילוי הנשמות לימי ניסן
          מעלת הצדקה לעילוי הנשמות
          נשמות הנידחות נתקנות ע''י אכילה, ומעשה באריז''ל ותלמידיו
          כוונה בשבח המאיר לארץ ולדרים עליה בברכת יוצר
          טעם לברכת האילנות בימי ניסן ע''ד הסוד
          התעוררות על החרטה ומעשה התשובה
          תוכחה על מאיסת התענוגים
          ביאור מ''ש ז''ל דביומי ניסן ריש תורא בדיקולא ורמזו
          נטיית האדם בעבודת ה' כפי הרגלו בימי נערותו
          ימי ניסן ותשרי מזומנים לביטול יצר הרע
          מצות צדקה לעניי תורה בפרט בערב פסח
          אופן חלוקת תמיכה ללומדי תורה מהר''ם די לונזאנו ע''ה
          תוכחה לעשירי עם המתרחקים מן הצדקה
          מעלת השמחה במעשה הצדקה ושכרה
          ציונים והערות לפרק א
     
   פרק ב - ביעור והגעלה - אפיית מצה - קמחא דפסחא

          מנהג ישראל לבער חמץ כל שהוא ורמזו
          ביעור חמץ ורמזו
          ביעור חמץ מן הכלים ע''י הגעלה וליבון ורמזם לביעור סט''א
          אזהרה על הגעלת כלים ורמזה
          בירור החטים מן המוץ ורמזו
          ניפוי הקמח מן הסובין ורמזו
          מנהג אנשי מעשה לעמוד ולשמר החטים משעת קצירה
          כל הוצאות המועדים חוזרין בכפלים ורמז שנתן בזה האר''י
          התעוררות להיות פזרן במצוות
          הנזהר בפסח בכל חומרותיו סגולתו להשמר מחטא כל השנה
          דברי הזוהר בסגולת הזהיר מן החמץ
          האוכל חמץ בפסח אין חוזר בגלגול ישראל
          טעם שלשין במים שלנו ע''ד הסוד
          מנהג יפה שלא לשאוב מים שלנו ע''י עכו''ם
          טעם שאין ללוש במקום השמש או ביום המעונן ע''ד הסוד
          טעם שאין להניח כלל בצק בלא עסק ע''ד הסוד
          דיני לישת המצה ואפייתה
          אזהרה שלא לשלוח מצות לתנור ע''י הקטנים
          אזהרה שלא יגעו מצות זו בזו בעודן לחות, ודין מצה כפולה ונפוחה
          מנהג אנשי מעשה בעת רדיית הפת
          התעוררות לפזר ממונו בקניית המצות
          מעלת הנוהג בפסח כדעת המחמירין
          אזהרה שלא לקנות מן החשוד על הדבר
          אזהרה לבני אשכנז שלא להקל כמנהגי הספרדים בפסח
          כמה חלוקי דינים בגדרי המנהגים ואופן התרתן
          להחזיק יד עניים קודם פסח ל' יום
          טעם שנזכרו מתנות עניים תוך פרשת הרגלים
          מעשה הצדקה בנסים המצרי שאירע בעיה''ק ירושלים
          חיוב בני העיר בקמחא דפסחא
          מצוה להשאיל זל''ז כלי הלישה ומקום אפיית המצות
          ציונים והערות לפרק ב
     
   פרק ג - שבת הגדול - סדר הדרוש - אזהרות חמץ ומצה - י''ד ...

          מעלת שבת הגדול והניסים שאירעו בו
          ה' טעמים למה ניסי י' ניסן נזכרים לדורות ביום שבת הגדול
          מנהג הדרשה בשבת הגדול ואופן כוונת הדרוש
          דברי הרמב''ם במעלת התוכחה
          חשיבות התוכחה ובפרט בדורות האחרונים
          בני אדם משורש אחד סובלין זה על זה
          עוד בהנהגת הדרוש
          דרוש על התשובה ורמזי ביעור חמץ להר''מ אלשיך ע''ה
          התעוררות לחובת העיון ברמזי המוסר שבמצוות החג
          לסדר עיקר הדרוש בהלכות החגים ודברי תוכחה
          טעם שהיו הקהל רואין עמוד אש בשבת כלה של פסח וסוכות
          תוכחה לקבל האמת ממי שאמרו ע''פ הר''ם לונזאנו ע''ה
          מעלת מזכה את הרבים כאהרן הכהן
          אזהרה למבזים את המוכיחים
          לסדר הדרוש מהלכות ואגדות ודברי מוסר
          במ''ש ז''ל לא המדרש עיקר אלא המעשה
          צורך הדרוש במועדים ומה שנתבשר האלשיך ע''ה קודם פטירתו
          חשיבות הדרוש קודם פסח
          כמה פרטי דינים בהגעלת כלים לפסח
          אזהרה שלא להעמיד כלי חמץ בפסח בלא מחיצה
          דין שימוש בפסח בכלי זכוכית של חמץ
          אין ליתן קמח של פסח בשקי קמח של ימות השנה
          דין קמח שנשכו עכבר או נפל בו מים
          להזהר ממצה גזולה ומנהג חסידים הראשונים בזה
          דיני שאיבת מים שלנו
          כמה אזהרות בענין לישת המצה ושהייתה ע''פ ספר ''הזכרונות''
          אין ליתן מצות ומיני מתיקה בכלים של קמח וסולת
          טעם לאיסור טיחת דגים בקמח מצה ומעשה רב בזה
          איסור עשיית כסנין בפסח מקמח מצה
          דין קטניות בפסח ודין האורז
          מנהג יראים להשתמש בפסח בשמן זית, ודין שמן שומשמין
          פרטי דינים בענין אוכלין שנעשו בכלי חמץ
          בדין דבש הבא מהנכרים לענין איסורי חמץ ונסך
          לנהוג באחרון של פסח בחו''ל בכל חומרות הפסח
          חובת הדרשה ולימוד הלכות פסח קודם החג
          טהרת העון בד' ימים קודם הפסח
          הרהורי תשובה לימים שקודם פסח
          סוד שבת הגדול
          מעלת שבת הגדול ואזהרה למזלזלין בכבודה
          דיני תענית בכורות בי''ד שחל בשבת
          טעם לתענית בכורות וזמנה ע''ד הסוד
          דיני ביעור וביטול חמץ בי''ד שחל בשבת
          דין עשיית מלאכה אחר חצות בי''ג שחל בערב שבת
          זמן לישת המצות בערב פסח שחל בשבת
          מנהג התבשילין לערב פסח שחל בשבת
          סדר שחרית בערב פסח שחל בשבת
          דיני סעודה שלישית בער''פ שחל בשבת
          איסורי הכנה משבת ליום טוב
          דין ב' תבשילין בליל הסדר שחל במוצ''ש ונוסחת אשר גאלנו
          ציונים והערות לפרק ג
     
   פרק ד - בדיקת חמץ

          ביעור חמץ רומז לביעור הסטרא אחרא
          ביטול חמץ ורמזו וטעם שנתקן בלשון תרגום
          טעם להנחת י' פתיתי חמץ ע''ד הסוד
          כוונת הבדיקה ע''ד הסוד
          תפלה קודם בדיקת חמץ ע''ד הסוד
          כוונת ברכת ביעור חמץ ע''ד הסוד
          לבדוק חמץ בטהרה, ומנהג יראים ליטול ידיהם קודם הבדיקה
          טעם שאין לדבר עד סוף הבדיקה
          דרוש על מעשה התשובה מרמזי דיני בדיקת חמץ
          לבדוק החמץ בעצמו ולא ע''י שליח וכ''ש נשים וקטנים
          אזהרה למזלזלין במעשה הבדיקה
          סדר הבדיקה והביטול וטעם שהצריכו שניהם
          טעם שאין מברכין על ביטול חמץ
          טעם שמברכין על הביעור בלילה, וטעם שאין מברכין על הבדיקה
          שיירי החמץ יש להצניע קודם הבדיקה
          ציונים והערות לפרק ד
     
   פרק ה - ערב פסח - תענית בכורות - הכנות הסדר

          להכין צרכי הרגל בעצמו
          בקניות החג יפרש לכבוד הרגל, וסגולת המוציא הוצאות לפסח
          כשלוקח בשר לפסח לא יפרש לשם פסח
          לבטל החמץ שוב קודם שעה חמישית וטעמו
          טעם ביטול החמץ בלילה וביום ע''ד הסוד
          טעם לאיסור החמץ משעה שישית
          אזהרה למזלזלין בביטול החמץ ביום
          פרטי דינים בענין ביטול חמץ
          איסור הגבהה וטלטול בחמץ של הפקר
          דברים שאסור לעשות עם הגוי אחר הביטול
          אזהרה שלא להריח חמץ של גוי בפסח
          ראוי ליראי ה' להכין תבשילי המועד קודם שעה חמישית
          איסור מלאכה בער''פ אחר חצות וטעמו
          טעם לאיסור מלאכה אחר חצות ע''ד הסוד
          בער''פ יש לגלח וליטול צפרנים קודם חצות וטעמו ע''ד הסוד
          טעם שלשין המצות אחר שש שעות ע''ד הסוד
          לטהר עצמו במקוה אחר חצות לכבוד הרגל
          טבילת ערב פסח זכר למקדש ותוכחה למזלזלין בה
          האנוס בטבילה יטהר בט' קבין
          ללבוש ביו''ט בגדים חשובים משל שבת וכוונת הלבישה עד''ה
          להעתיר על הגאולה ביותר בערב פסח
          טעם לתענית בכורות בערב פסח
          מנהג טוב אף לנקבות בכורות להתענות בערב פסח
          הבכורות יעתירו בצומם על נפשם ועל משיח צדקנו
          תפלת עננו לבכורות בברכת שומע תפלה
          סדר אמירת קרבן פסח לאחר מנחה
          רמזי מוסר מקרבן פסח על מלחמת היצר
          להשתדל בעצמו בהכנת ''מצות מצוה'' וסגולתו לתקון העון
          לקרוא הלל בעת אפיית המצות בער''פ זכר למקדש
          לדקדק במצות מצוה שיהיו שמורות משעת קצירה
          לעשות המצות מצוה גדולות ובפרט מצה האמצעית
          אזהרה שלא יפחות למסובין מכזית לכל אחד
          באפיית המצות בער''פ יבטל הפירורין קודם חימוצן
          מנהג לרשום על ג' המצות בעת אפייתן א' ב' ג' ומנהג המקובלים בזה
          בהיתר מחיקת אותיות שע''ג המצות וטעם החילוק מעוגות
          לבער החמץ מהבית אחר אפיית המצות
          יזהר לאפות המצות היטב ויערכם על שלחנו מבעוד יום
          מנהג האריז''ל בשבתות ומועדים לאכול בשלחן של ד' רגלים
          טעם שיש לדקדק בליל הסדר לשנות שלחנו לשלחן ד' רגלים
          לסדר שלחנו בכלים היותר נאים ודברי הזוהר בזה
          מנהג א' מהראשונים להשתמש במשכנות של גוים בפסח בלבד
          סדר קערת ליל הסדר לדעת הפוסקים
          סדר קערת ליל הסדר ע''ד הסוד למהר''ח הכהן
          לא יניח חומץ תוך הקערה, ואופן הנחת המצות על השלחן
          יהדר כליו למצות ד' כוסות, ולעטר שלחנו בפרחים ובשמים
          להזמין עניים לשלחן הסדר מבעוד יום ותוכחה למזלזלין בזה
          טעם אמירת כל דכפין בליל הסדר ולא ביתר החגים
          ביאור הא לחמא עניא, וטעם אמירתו ע''ד הסוד
          להזמין עניים אף לסעודות היום ועונש מי שאינו משמחן
          מעלת המארח עמלי תורה על שלחנו
          ציונים והערות לפרק ה
     
   פרק ו - תפלת מעריב - ליל הסדר

          זכרון הניסים בליל החג, ולבישת בגדי לבן ע''פ ספר ''סדר היום''
          כוונת קדושת היום ותפלה ע''ד הסוד קודם ערבית
          מקראי קדש לומר קודם ערבית
          להתאמץ בכוונתו בתפלת ערבית של חג
          סגולת תפלה בכוונה להעלות שאר תפלות פסולות
          התעוררות על הכוונה בעת הזכרת יציאת מצרים בפסח
          סגולת הסיפור ביציאת מצרים לעורר הגאולה
          טעם שאמרו ד' צריכים להודות ולא חייבים
          לכוין לבו ביותר בברכת אמת ואמונה, וסגולת התפלה מעומד
          סגולת המכוין בסודי הכוונות של מצוות החג
          לומר הלל השלם בערבית של פסח ומקורו מדברי הזוהר
          כוונת ההלל ע''ד הסוד
          לומר הלל שבערבית בברכה, ותוכחה לאומרין אותו מיושב
          מנהג גדולי ספרד לגמור את ההלל בערבית כמנהג האריז''ל
          לומר בכניסתו לביתו מועדים לשמחה בקול רם
          לשורר על השלחן קודם הקידוש
          מקראי קדש ונוסח אתקינו סעודתא לומר קודם הפיוט
          פיוט לליל הסדר לר' בנימין נתן בן אלישע חיים ע''ה
          מעלת הפיוט הנזכר המיוסד ע''ד הסוד וסגולת אמירתו
          תפלה קודם ליל הסדר
          מקראי קדש לומר קודם ''קדש''
          טעם שיש לקדש מעומד וסודו
          בברכת הגפן בכוס ראשון יכוין לפטור כוס ב' ויתר פרטי המצוה
          מנהג קדמונים להדיח הכוס בין שתיה לשתיה מפני חיבוב מצוה
          מקראי קדש לומר קודם ''ורחץ''
          אזהרה למזלזלין בנטילה לדבר שטיבולו במשקה
          מקראי קדש לומר קודם ''כרפס''
          יכוין בברכת הכרפס לפטור המרור ויאכל פחות מכזית
          להזהר מאד לבדוק הירקות מתולעים
          מקראי קדש לומר קודם ''יחץ'' ואופן הבציעה
          מנהג אנשי מעשה לשלשל האפיקומן על שכמם
          מקראי קדש לומר קודם ''מגיד''
          לומר ההגדה בקול נעים ולא במרוצה
          דברי הזוהר בשבח המספר ביציאת מצרים
          תוכחה לממהרים בקריאת ההגדה
          טעם שסיפור יציאת מצרים נקרא הגדה
          חובת נשים בקריאת ההגדה ואזהרה שלא ישיחו בקריאתה
          מעשה מהאר''י באשה שנכנסה בה רוח על שכפרה ביציאת מצרים
          תוכחה שלא להתרשל בסיפור יציאת מצרים לבני ביתו
          טעם שתקנו קריאת ההגדה קודם הסעודה
          טעם שאין מברכין על קריאת ההגדה
          בנוסח הא לחמא אין לגרוס ''כהא'' וטעמו ע''ד הסוד
          טעם שפותחין בנוסח הא לחמא עניא לתקן חטא אדה''ר
          עוד טעם שפותחין בנוסח זה למ''ש שגלו על שלא אכלו לחם עוני
          סדר ההגדה וביאורה
          טעם שהוזכרה יציאת מצרים בתורה חמשים פעמים
          טעם שכופלין ההודיה בניסי יציאת מצרים ולא ביתר הנסים
          גדר החיוב בסיפור יציאת מצרים בליל הסדר ובשאר לילות
          ביאור יתר דברי ההגדה
          ביאור מה שפותחין בגנות ומסיימין בשבח
          ישועת ישראל נסבבת ביד אויביהם ורמז לזה בהגדה
          ישועת ה' לישראל מעלילת דם שאירעה בספרד
          לדעת האר''י יש להגביה הכוס באמירת והיא שעמדה
          סוד הפסוק ואעבור עליך ומקום אמירתו
          באמירת דם ואש ותמרות עשן ישפוך ג' שפיכות וסודו
          מנהג מורו לשפוך מן הכוס לכלי שבור
          ביאור משנת כל שלא אמר ג' דברים לא יצא ידי חובתו
          לומר נוסח ונאמר לפניו כו' בסגול
          טעם שחולקין ההלל בסדר לשני חלקים
          טעם שאין חשש הסח הדעת בחלוקת ההלל
          מקראי קדש לומר קודם כוס שני
          על כוס שני לא יברך
          דין המזיגה בשתיית ד' כוסות
          טעם שאין מברכין על מצות ד' כוסות
          מקראי קדש לומר קודם ''רחצה''
          מעלת הנטילה לסעודת הסדר וסודה
          מקראי קדש לומר קודם ''מוציא'' ''מצה''
          ינשק המצות קודם המוציא לחיבוב מצוה
          כוונת הבוצע בעת שמברך המוציא ועל אכילת מצה
          המברך צריך לאכול ב' כזיתים מהפרוסה והשלמה וטעמו
          בשיעור כזית יש להחמיר כתוס' שהוא ט' דרה''ם
          לא ישהה באכילתו יותר מכדי א''פ, ויכוין בברכת המצה ליתר הכזיתים
          לשמוח באכילת המצה המכונה בזוהר ''נהמא דאסוותא''
          סגולת אכילת מצה בשמחה וח''ו להיפך
          סגולת מצה להבריח מזיקין, ומנהג המקובלים לתלותה כנגד המזוזה
          סגולת המצה לזכות במשפט בראש השנה ודברי הזוהר בזה
          באכילת מצה מתקן חטא אדה''ר, וסגולתה לתקון מאכלות אסורות
          מקראי קדש לומר קודם ''מרור''
          סדר מצות מרור וכוונת ברכתו, וסגולתו לתקון חטא אדה''ר
          לשער כזית המרור בירקות ולא בנפח שלהן ויתר פרטי המצוה
          מקראי קדש לומר קודם ''כורך''
          סדר מצות כורך וטעמה
          אזהרה לכורכין כרפס ומרור ביחד
          יש להזהר שלא לשוח מברכת המצה עד אחר הכריכה
          מנהג קדמונים שלא לשוח עד גמר הסדר ולכה''פ יזהר עד אחר אפיקומן
          מצוה להסב כל הסעודה
          טעם ההסיבה ע''ד הסוד
          מנהג יראים שלא לאכול בסעודה לשובע משום מצות אפיקומן
          ראוי לשורר על שלחנו בחסדי ה' ולומר עליו דברי תורה
          מקראי קדש לומר קודם ''צפון''
          מנהג לילך עם האפיקומן ד' אמות ולומר כך היו אבותינו כו'
          לאכול שני זיתים אפיקומן זכר לקרבן חגיגה ופסח
          פרטי דינים במי ששכח לאכול אפיקומן והמסתעף
          מקראי קדש לומר קודם ''ברך''
          בברכת הגפן של כוס שלישי יכוין לפטור כוס רביעי
          מקראי קדש לומר קודם ''הלל''
          דין שתה כוס רביעי בלא הסיבה
          דין שתית קפה ושאר משקין אחר כוס רביעי
          מנהג מתקופת האריז''ל לקרוא שיר השירים אחר הסדר
          מנהג הנעורים בלילה לספר ביציאת מצרים ולהגות בסוד היום
          סדר מאמרי הזוהר לנעורים בלילה
          שבח הנעורים בלילה ומספרים ביציאת מצרים
          דין הזיווג בלילי יו''ט ראשון של פסח
          מנהג מהדרין לעשות ליל יו''ט שני כראשון לכל דבריו וסודו
          טעם לאמירת פסוק יהיו לרצון ופסוק ויהי נועם קודם המצוה
          חובת הבאים בסוד ה' לכוין בסודי המצוה
          מעלת המכוונים בסודי המצוה ע''פ כוונות האריז''ל
          סוד קדושת ליל הסדר
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם כוס ראשון
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''ורחץ''
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''כרפס''
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''יחץ''
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''מגיד''
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם כוס שני
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''רחצה''
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''מוציא מצה''
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''מרור''
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''כורך''
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''צפון''
          תפלה עד''ה לומר קודם ברהמ''ז וכוס ג'
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם כוס רביעי
          דברי המחבר על הכוונות שליקט מכתיבת ידי האר''י ומהרח''ו ז''ל
          מעלת המעתיר על הגאולה בפרט במעשה המצוות בחג
          תפלה ע''ד הסוד לומר קודם מוסף של פסח
          ציונים והערות לפרק ו





חג הפסח

החדש הזה לכם ראש חדשים





פרק א - ער''ח - קריאת הנשיאים - תוכחות



מעלת חדש ניסן

א. ישמחו השמים ותגל הארץ וכל צבאם בהתקדש עלינו החדש הזה ראש חדשים ראשון לציון לחדשי השנה, ויהל''לו ההוללים ואין גומרין עליו את ההלל, מספרים תהלות ה' ונפלאותיו אשר עשה, כעל כל אשר גמלנו ה' ורב טוב לבית ישראל בהיותם בארץ אויביהם בארץ מצרים שדה צוען מוכים ומעונים, עינם דאבה מני עוני ונשבעה ברעה נפשם וחיתם לשאול הגיעה וישובו ויבכו.

והנה באה ונהיתה שועתם לפני אלהי עולם ה' אלהי ישראל ויקצוף המלך מאד ובחרונו יבהלימו וזעם את אויבם והפלא ה' את מכותם את מכות הארץ ואת תחלואיה לעינינו, הן הראנו את כבודו ואת גודלו ונודעה יד ה' את עבדיו בכל נפלאותיו אשר סבונו גם סבבונו והשיב לשכנינו שבעתים אל חיקם,

פרץ כל גדרותם ומבצרותם מחיתה ותישם אדמת מצרים, ערו ערו עד היסוד בה, וישראל עושה חיל נושע בה' ויאר למו אורה ושמחה וששון ויקר.

והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומשעבוד לגאולה ומאפילה לאור גדול והיו לנס וישימהו על הנס ניסן ראש חדשים למעלה ראש על עולת חדש בחדשו בעטרות קדש ורצון ורחמים, ומאיר לארץ ולדרים עליה משפע הארה העליונה אשר תוסיף תת כחה בקרב הימים האלה וכמו שאמרו חכמי הזוהר 1 ז''ל, דכנסת ישראל מתעטרא בעטרהא בניסן ולא אעדיאת כתרהא ועטרהא מינה תלתין יומין וכו'.



בחדש ניסן נפתחים טללי ברכה להשפיע מזון לעולם

ב. ונוסף גם הוא כי בחדש הזה נפתחים טללים לברכה בעולמות העליונים ומהם בעולם התחתון אשר משם כל שפע טוב לזון ולפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כנים, כי על כן ה' למשפט שמתו בפסח על התבואה אם ראויים המה לשפע הטוב ההוא אשר משתלשל ויורד מאת ה' מן השמים.



מנהג להתענות יום קודם ערב ר''ח ניסן וטעמו

ג. כי על כן קבלו וקיימו עליהם יראי ה' וחושבי שמו להבין ולהתענות יום קודם ערב ראש חדש ניסן, והוא מסוגל מאד להתפלל לפניו יתברך בענות נפש שלא יאכילהו הוא יתברך זכויותיו בעולם הזה ולא יהיה חס ושלום הטוב אשר ייטב ה' עמו בעולם הזה אל פניו להאבידו, וטוב וישר לכל איש ישראל לאחוז דרך צדיקים לענות נפש בתענית זה לבא אל המלך להתחנן לו וישפוך שיחה וידרוש סליחה על זאת.



תפלה על הפרנסה ליום התענית שקודם ער''ח ניסן

ד. ונמצא כתוב לאמר נוסח תפילה זו ביום צום התענית הזה וכה תוארה.

אתה הוא ה' האלהים הפותח ומשפיע טללי רצון ברכה ונדבה בעולמות העליונים ומהם לעולמות של מטה, וביום החדש הזה ניסן ראש חדשים הבא עלינו ברחמים יפתחו לזון ולפרנס מקרני ראמים ועד ביצי כנים, ומה רב טובך אשר עשית עם כל ברואיך ועמנו, ברעב זנתנו ובשבע כלכלתנו ואכלנו ושבענו והותרנו כידך הטובה עלינו לא חסרנו דבר, ולא כרוע מעללינו גמלתנו כי ידענו כי אין בנו לא תורה ולא מעשים טובים ולא יש בכל ימי חיינו אפילו רגע שעשינו בו רצונך בטוב לבבינו, רק כלינו שנינו בהבלי העולם להשביע יצרנו אכזרי ולהשפיל ולהכניע ולטמא ולתעב בכל מיני טומאות לנפשינו היקרה והמהודרת אשר היא חלק ממך, ופגמנו בשמותיך הקדושים והגברנו הדינים הקשים על הרחמים.

ואף גם זאת כי בושנו ונכלמנו להרים פנינו אליך כי בטוב אשר השפעת עלינו בעטנו בך ועשינו ניאוצות גדולות, ולי אני עבדך המתפלל לפניך הטבת חסדך על כל ונתת לי כברכתך יותר מן הראוי לי, קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך בנדבת לבך וירא אנכי מאד לנפשי העלובה שלא אהיה מכת אויביך ושונאיך אשר נאמר בהם ומשלם אל פניו להאבידו חס ושלום ולהאכילני בעולם הזה מיעוט זכויות אשר בידי.

ואם ככה אתה עושה לי, אנא ה' בעל הרחמים קח נא את ברכתי ואל אראה ברעתי בעולם הבא ארץ החיים עולם הנצחי, ואם מדת טובך הוא לתת ולהשפיע ולא לשוב לקחתו הנה אנכי בא אליך ביום צום התענית הזה בלב נשבר ונדכה לבקש רחמים ותחנונים לפניך עשה עם עבדך כחסדך, והיה הטוב ההוא אשר תטיב עמי לעשות רצונך בלב שלם ולעשות צדקה וחסד אל כל היום, ותסיר את לב האבן מבשרינו ותתן לנו לב טהור שלא נבעט בך מרוב טובה ולא נשתמש במתנותיך לדברים רעים ותענוגי הגוף למען לא נבוש בעולם הזה ולא נכלם לעולם הבא.

ובכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתשפיע טל העליון מתרין מזלין נוצר ונקה דרך חיך וגרון לאו''א ומאו''א לז''א ומז''א לחקל תפוחים קדישין ומהם ישתלשל ויגיע ויראה השפע ההוא בכל העולמות.

ורוה פני תבל ושבע את העולם כולו מטובך ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידיך ובימינך תסעדנו, הטריפנו לחם חוקינו לנו ולכל בני ביתנו ולא ינוכה מזכיותינו ונשבע לחם ונהיה טובים כי אתה האל פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון, יהיו לרצון אמרי פי אמן כן יהי רצון ע''כ.




לימוד ליום התענית שקודם ערב ר''ח ניסן

ה. ואחר התפלה הזאת ילוה אליה דברי תורה ויקרא תורה נביאים וכתובים, תורה, ברכת יצחק ליעקב ויתן לך האלהים מטל וכו', ובפרשת וזאת הברכה ברכת משה ליוסף וליוסף וכו' ממגד שמים מטל, ובנביאים, זכריה ח' והשמים יתנו טלם, וכתובים, בתהילים סימן כ''ב וסימן כ''ד לדוד מזמור לה' הארץ ומלואה עם הכוונה הכתובה בראש השנה, וסימן קל''ג כטל חרמון.

ואשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק במנהג זה אשר אין ספק כי את אשר נמצא איתו נפש יקרה המליאה לה דעת ויראת ה' יתעורר לשוב מעבירות שבידו למען לא יהיה בידו טובו שמור לו לרעתו ואחריו יהיה מנון ואין כל מאומה בידו חס ושלום.



חשיבות תענית ער''ח ניסן, ואופן שינהגו המתענים כל ער''ח

ו. ואף מי שלא נהג להתענות כל ערב ראש חדש, לו בכח יגבר איש להתענות ערב ראש חדש זה לתועלתו ולתועלת נפשו לבלתי יאבד טובה הרבה כי יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה, ואשר נהג להתענות בכל ערב ראש חדש יש לו להתענות יום אחד קודם ערב ראש חדש ואינו עולה תענית ערב ראש חודש לכאן ולכאן כמו שכתבו הקדמונים ז''ל בזה.



ריבוי הקדושה המתגלית בחדש ניסן ודרך השגתה

ז. ועל כי הקדושה מתגלית ומתעלית בהתקדש החדש הזה צריך כל אדם להכין עצמו לכך ולהוסיף ביראת ה' כל היום ובתורתו יהגה, לא יחשה יומם ולילה בחדש הזה כדי שתמצא הקדושה כסא ומושב אשר בו תמצא מנוח לכף רגלה ובכן תטיב לו לברכו ברכות שמים מעל וכו' ונפשו לו מטוהרה להשביע בצחצחות נפשו, ואם יהגה בהלכות וחוקת הפסח מה טובו ומה יופיו ודבר בעתו מה טוב.



ביאור מ''ש ז''ל שואלין ודורשין בהלכות פסח קודם לפסח ל' יום

ח. ואשר חכמים הגידו 2 הם אמרו, שואלים בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום שהרי משה עומד בפסח ראשון ומזהיר לענין פסח שני איש כי יהיה טמא לנפש אדם, ואף כי טעם הדבר לפי פשטו היינו מפני כי חוקיו ומשפטיו של חג זה רבים המה, וגם מהמה אשר הוצרכו להעשות לפני הפסח ולפיכך לא הספיק לתור ולדרוש בהלכותיו בעצם החג כשאר יום טוב, אך למי שבא בסוד ה' ימצא טוב טעם לדבר כי מודעת זאת כי גם זה לעומת זה עשה ה' סטרא דקדושה וסטרא אחרא, ואשר חכמים הגידו 3 קסרין וירושלים כשזה נופל זה קם שנאמר אמלאה החרבה, ולכן תכף כאשר נפל המן ובניו שהם עשרה כתרין דמסאבותא כנזכר בתקונים, 4 לפיכך כאשר שבר ה' מטה רשעים לכן תכף מט''ו באדר התחיל להתגלות סטרא דקדושה אור כנסת ישראל על כן ירים ראש.

ולכן מועיל מאד ענין הדרשה בהלכות פסח שלשים יום כדי להרויח ט''ו ימים של חדש אדר בקדושה, כי לכך היו מעברים את השנה באדר ולא בראש חדש ניסן שהרי נתמעט סטרא דעשו שכתוב בו אד''רת שיער ונתקדש אדר מלכות כמו שכתבו המקובלים ז''ל.



טעם שאין נפילת אפים וצדקתך בחדש ניסן

ט. ומכאן אתה למד טעם שאין נופלים על פניהם בכל חדש ניסן כי הנה נפילת אפים הוא צורך להפיל הסטרא אחרא ולהתגלות אור הסתום של הקדושה להמשיך אותה בכל העולמות של מטה, ולכן לסבה זו אין צורך לנפילת אפים בכל חודש זה שהרי כבר נפל הסטרא אחרא כמו שנאמר כי נפול תפול לפניו ועל כן ירים ראש הקדושה כנזכר בזוהר פרשת בהעלותך, וכן אין אנו אומרים צדקתך בשבת במנחה ואין מספידים כי ענין ההספד הוא מסטרא אחרא דתמן בכיה והספד וחשוכא ומאחר שכבר נכנע אין ראוי לעורר אותה - נפלה לא תוסיף קום.

סדר תקון חצות לחודש ניסן

י. ולכן מטעם זה אין ראוי לעשות בכיה בלילה על חרבן בית המקדש כאשר נהגו רבים מיראי ה' לעשות בחצי הלילה רק יאמר המזמורים לבד חוץ ממזמור יענך ה' ביום צרה, מפני כי כן למעלה אין בכיה והספד חס ושלום רק הקדוש ברוך הוא יכנס לגן עדן להשתעשע בנשמות הצדיקים.



מעלת הלימוד באשמורת הבוקר ובפרט בחדש ניסן

יא. והעסק בתורה באשמורת חביבה היא מאד לפני הקדוש ברוך הוא תמיד כל הימים וביתר שאת היא משנכנס ניסן לעמוד לראש אשמורות ולהגות בתורה עד בוקר אור כדי להתחבר עם כנסת ישראל ולעלות עמה דהיא יתבא בכתרהא ועטרהא כנזכר בזוהר בהעלותך. 5



כוונת החתימה בתפלת מוסף ר''ח ניסן

יב. וכתב הרב זלה''ה כי י''ב צירופי הו''יה ואה''יה הם וכל חדש שולט צירוף הו''יה אחת ואה''יה א' מי''ב צירופים, ובחדש ניסן שולטת בו הו''יה כסידורה היוצא מר''ת י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ בניקוד ר''ת שלו, וצריך לכוין בה בחתימת ברכה רביעית של מוסף ראש חדש ברוך אתה יִהַוְהָ אהי''ה מקדש ישראל וראשי חדשים.




סדר הלימוד שבו נהגו רבני ארץ ישראל להגות בר''ח ניסן

יג. וטהור ידים יוסיף אומץ ולקח טוב לעשות זכר למשכן שהוקם בראש חדש וי''ב נשיאים שהקריבו קרבנם עד י''ב יום בחדש.

ומנהג רבני ארץ ישראל תוב''ב ביום ראש חדש ניסן מיד אחר התפלה לישב בישיבה ועושין את המשכן כסדר פרשת תרומה מסימן כ''ה פ''י עד סוף הסימן כל כלי וכלי בעיון רב עד שגומרים הכלים, ובפרשת תצוה מסימן כ''ח פ''ו עד סוף הסימן החשן והאפוד והמעיל גם כן בעיון רב, ואחר כך לומדים בפרשת פקודי מפרשת ויביאו את המשכן סימן ל''ט פסוק ל''ג עד סוף הפרשה, ופרשת נשא סימן ז' פ''א ויהי ביום כלות משה עד פסוק י''ז זה קרבן נחשון.

ואחר כך לומדים ח' פרשיות שנאמרו בראש חדש ניסן ואלו הן, פרשת אמור אל הכהנים וכו' שבסימן כ''א פ''א עד פסוק ט''ו כי אני ה' מקדשו, ואחר כך פרשת לויים בפרשת בהעלותך סימן ח' פ''ה קח את הלויים עד במשמרותם שבסוף הסימן, ואחר כך פרשת טמאים שם סימן ט' פ''א מוידבר ה' אל משה במדבר סיני וכו' עד פסוק י''ד ולאזרח הארץ כן הוא לדעת רש''י ע''ה.

אכן רבותינו בעלי התוספות 6 המה סוברים כי פרשת טמאים היינו וינזרו מקדשי בני ישראל עד כי אני ה' מקדשם השנוייה בפרשת אמור סימן כ''ב פ''א עד פסוק ט''ז, ואחר כך פרשת שילוח טמאים בפרשת נשא סימן ה' פ''א צו את בני ישראל וישלחו מן המחנה עד פסוק ד' כן עשו בני ישראל, ואחר כך פרשת אחרי מות מתחילת הפרשה עד סוף סימן ט''ז כאשר צוה ה' את משה, ואחר כך פרשת שתויי יין בפרשת שמיני סימן י' פ''ח יין ושכר אל תשת וכו' עד פסוק י''א אשר דבר ה' אליהם ביד משה, ואחר כך פרשת הנרות בתחילת בהעלותך עד פסוק ד' כן עשה את המנורה, ואחר כך פרשת פרה אדומה שבריש פרשת חקת עד הערב סוף סימן י''ט.

הנה אלה ח' פרשיות שנאמרו בו ביום ומנהג טוב ויפה לאחוז דרך צדיקים ולקרותן בזמנן כי דבר בעתו מה טוב, ואמרו במדרש אגדה 7 רשב''א בשם ר' יהושע בן חנניה אמר כל הקורא פסוק בזמנו מביא טובה לעולם שנאמר ודבר בעתו מה טוב.




מנהג קריאת הנשיאים בימי ניסן

יד. והאיש הירא יזהר לקרותן בראש חדש ניסן, וגם לקרות פרשת הנשיא בכל יום ויום מימים אלה אשר חביבה היא מאד בעיני המקום כי כל נשיא ונשיא היו לו סודות גדולות אשר המשיכו שפע והארה כל אחד לשבטו כל ימי עולם, ולא לחנם כתבה התורה כל שבט ופרט הקרבן של כל אחד ואחד אף על פי שכולם שוו בשיעוריהן והיה ראוי לומר בדרך קצרה וכן זה הנשיא הקריב וכן זה הנשיא כן, אלא לכל אחד היו לו סודות מיוחדות ובקריאת הפרשה שלו הוא מעורר הארת קדושתו עליו.



דברי הזוהר בסוד י''ב שבטים וסדר חנייתם

טו. ובזוהר פרשת ויחי דף רמ''א ז''ל, פתח רבי אבא ואמר ויעש את הים מוצק וכו' וכתיב עומד על שנים עשר בקר שלשה פונים צפונה ושלשה פונים ימה ושלשה פונים נגבה וגו' והים עליהם מלמעלה וכתיב ואת הבקר שנים עשר תחת הים, עומד על י''ב בקר הכי הוא ודאי דים דא מתתקנא בי''ב בתרין עלמין וי''ב לעילא רתיכין ממנן וי''ב לתתא בי''ב שבטים.

תא חזי י''ב שבטין בד' דגלין בד' סטרין ג' פונים צפונה וג' פונים ימה וג' פונים נגבה וג' פונים מזרחה והים עליהם והכי הוא ודאי ג' שבטין לכל סטר לד' רוחי עלמא וג' שבטין בדרועא דימינא וג' שבטין בדרועא דשמאלא וג' שבטים לירכא ימינא וג' שבטים לירכא שמאלא וגופא דשכינתא עלייהו הדא הוא דכתיב והים עליהם ומאי טעמא ג' שבטים לדרועא וג' שבטים לירכא וכן לכולא אלא רזא דמילתא תלת קשרין אינון בדרועא ימינא ותלת בשמאלא ותלת בירכא ימינא ותלת קשרין בירכא שמאלא ע''כ.



רמז י''ב שבטים ע''ד הסוד מגורי האר''י

טז. וגורי האר''י זלה''ה פירשו בחינתם בסדר זה, ראובן שמעון ולוי הם חג''ת כסידרן, יששכר זבולון נצח והוד שלה, נפתלי ואשר בחינת פרק התחתון והעקב שבנצח דידה, דן וגד בפרק התחתון והעקב שבהוד דידה, יהודה במלכות דידה, בנימין ביסוד דידה, ויוסף ביסוד דז''א וכן שני בניו בבחינת אביהם הצדיק, ולפיכך טוב ויפה לכוין בכל יום בקריאת פרשת הנשיא השבט והמדה אשר הופקד איתו.




דברי המדרש שהשבטים נקראו על שם הגאולה

יז. ומצורף לזה אשר חכמים הגידו בשמות רבה 8 כי השבטים על שם גאולת ישראל נקראו ונזכרו, ראובן על שם ראה ראיתי את עוני עמי, שמעון על שם וישמע אלהים את נאקתם, לוי על שם שנתחבר הקדוש ברוך הוא בצרתם בתוך הסנה לקיים מה שנאמר בכל צרתם לו צר עמו אנכי בצרה, יהודה על שם שהודו להקדוש ברוך הוא, יששכר על שם שנתן להם הקדוש ברוך הוא שכר שיעבודם ביזת מצרים וביזת הים לקיים מה שנאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, זבולון על שם שהשכין הקדוש ברוך הוא שכינה בקרבו שנאמר ועשו לי מקדש ואין זבולון אלא בית המקדש שנאמר בנה בניתי בית זבול, בנימן על שם ימינך ה' נאדרי בכח, דן על שם וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, נפתלי על שם תורה ומצוות שנתן להם הקדוש ברוך הוא שכתוב בה ומתוקים מדבש ונפת צופים, גד על שם המן שהאכילם הקדוש ברוך הוא שהיתה כזרע גד, אשר על שם שהיו מאשרין אותם כל שומעי גדולתם, יוסף על שם שעתיד הקדוש ברוך הוא להוסיף ולגאול את ישראל ממלכות הרשעה כשם שגאל אותם ממצרים דכתיב יוסיף ה' שנית ידו.



בעשיית המצוות בחדש ניסן יכוין לעורר הגאולה בזכות השבטים

יח. ויציבא מילתא כי כל הימים בצפייתנו צפינו לישועת ה' אכן תוסיף תת כחה בקרב ימי ניסן קויי ה' יחליפו כח, קו לקו קו לקו לאור משיח קדשינו כאשר חכמים הגידו 9 בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל, ובשמות רבה שילהי פרשת בא פרשה י''ח אמרו ז''ל, אמר הקדוש ברוך הוא הסימן הזה יהיה בידכם ביום שעשיתי תשועה ובאותה הלילה היו יודעים שאני גואלכם ואם לאו אל תאמינו שלא קרבה העת שנאמר אני ה' בעתה אחישנה ע''כ.

כי על כל אלה טוב וישר לעתור ולרצות בימי ניסן כל איש ישראל הן במעשה המצוות והן בלימוד עסק תורתו אשר יעשה בימים האלה לכוין כי בזכותם מהו''ר ימהרנה ישועתה לה', ובפרט בקריאת פרשה של הנשיא של כל שבט ושבט אשר קראו בשמותם עלי גאולות יכין לכוין בשמו של שבט ושבט ולפיהן יעתיר גאולתו.



תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לר''ח ניסן

יט. ואנכי תקנתי נוסח תפלה ליום יום אחר קריאת פרשת הנשיא כוללת כל האמור וכה נוסחתה.

יהי רצון מלפניך יהוה (שם המאיר בחדש ניסן) אלהינו ואלהי אבותינו שאם אני עבדך משבט יהודה החתום במלכו''ת שקראתי בתורתך פרשת הנשיא נחשון בן עמינדב נשיא יהודה קרבנו אשר הקריב לחנוכת מזבחך הקדוש, שיהא עולה לפניך קריאת ולימוד סדר קרבנו כאילו השגנו כל הסודות וכל שמות הקדש היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות מקראי קדש אלה ונשלמה פרים שפתינו, ויאירו נא עלינו ועל כל בית ישראל אחינו כל ניצוצות הקדושה וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט, ונהיה מלובשים בקדושת זה השבט להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך יראת הרוממות לעשות רצונך כרצונינו כל ימי חיינו אנחנו וזרענו וזרע זרענו.

וכשם שבחדש הזה פדית את עמך שבטי נחלתך מכור הברזל ממצרים וזכרת באהבה לתהלה לשם ולתפארת לשמות מטות אבותם על הניסים על הפורקן על הגבורות ועל התשועות שעשית עמהם, כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו צאנך ברחמים תפקוד וזכור לנו אהבת הקדמונים שבטי יה בגלות החיל הזה שבט יהודה בדוחק ובצער, וכשם שהודו לה' חסדו ביציאת מצרים בזכות יהודה כן נודה לך ה' אלהינו ואלהי אבותינו על גאולתינו ועל פדות נפשנו בזכות יהודה מל''ך באחיו ולא יסור שבט מיהודה ומחוקק מבין רגליו, זרעו לעולם יהיה וכסאו כשמש נגדך מלך ביופיו תחזינה עינינו וישמח לבבנו.

ותמלוך אתה הוא ה' אלהינו מהרה על כל מעשיך בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר מקדשך ככתוב בדברי קדשך ימלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללויה, ונאמר כי לה' המלוכה ומושל בגוים, ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי, ש'ועתנו ק'בל ו'שמע צ'עקתנו י'ודע ת'עלומות. (הגה, ויאמר תפלה לעילוי הנשמות כדלקמן).




לימוד לימי ניסן אחר קריאת הנשיאים

כ. ויש מן המדקדקים שנהגו לקרות אחר הנשיא בנביאים יחזקאל (סימן ל''ז) ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכו' עד בהיות מקדשי בתוכם, ואחר כך בכתובים מזמור קכ''ב שמחתי באומרים לי, ואחר כך בזוהר במדבר ריש דף קי''ח ע''ב איש על דגלו כו' כתיב ששם עלו שבטים עד ריש דף קי''ט ע''א זכאה חולקיה בהאי עלמא ובעלמא דאתי, וטוב ויפה להיות בעשרה לאמר אחריו קדיש דרבנן.




תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לב' ניסן

כא. וביום שני יאמר, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שאם אני עבדך משבט יששכר החתום במדת הנצח דמלכות שקראתי בתורתך פרשת הנשיא נתנאל בן צוער נשיא יששכר קרבנו אשר הקריב לחנוכת מזבחך הקדוש, שיהא עולה לפניך קריאת ולימוד סדר קרבנו כאילו השגנו כל הסודות וכל שמות הקדש היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות מקראי קדש אלה ונשלמה פרים שפתינו, ויאירו נא עלינו ועל כל בית ישראל אחינו כל ניצוצות הקדושה וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט, ונהיה מלובשים בקדושת זה השבט להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך יראת הרוממות לעשות רצונך כרצונינו כל ימי חיינו אנחנו וזרענו וזרע זרענו.

וכשם שבחדש זה פדית את עמך ישראל מכור הברזל ממצרים והרבית שכרם של אבותינו במצרים בימים האלה ובזמן הזה בזכות יששכר ואחר כך יצאו ברכוש גדול, כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו נקבה שכרך לעמך הדוויין וסחופים בגלות החיל הזה ותן שכר טוב לכל הבוטחים בשמך באמת ולעולם לא נבוש כי בך בטחנו ולישועתך קוינו כל היום בזכות יששכר וברכתו וירא מנוחה כי טוב ואת הארץ כי נעמה, חזה ציון קרית מועדינו עיניך תראנה ירושלים נוה שאנן אהל בל יצען בל יסע יתדותיו לנצ''ח וכל חבליו בל ינתקו, ה' אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה, ב'רכנו ט'הרנו ר'חמי צ'דקתך ת'מיד ג'ומלינו.




תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לג' ניסן

כב. וביום שלישי, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שאם אני עבדך משבט זבולון החתום במדת הוד מלכות שקראתי בתורתך פרשת הנשיא אליאב בן חילון נשיא זבולון קרבנו אשר הקריב לחנוכת מזבחך הקדוש, שיהא עולה לפניך קריאת ולימוד סדר קרבנו כאילו השגנו כל הסודות וכל שמות הקדש היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות מקראי קדש אלה ונשלמה פרים שפתינו, ויאירו נא עלינו ועל כל בית ישראל אחינו כל ניצוצות הקדושה וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט, ונהיה מלובשים בקדושת זה השבט להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך יראת הרוממות לעשות רצונך כרצונינו כל ימי חיינו אנחנו וזרענו וזרע זרענו.

וכשם שפדית את אבותינו ממצרים והשכנת שכינתך בקרבם בבית זבולך בזכות זבולון, כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו זכור עדתך קנית קדם בגלות החיל המר והנמהר הזה ובזכות זבולון השב שכינתך בבית זבול תפארתך, תשכון בתוך ירושלים עירך כאשר דברת וכסא דוד מהרה בתוכה תכין ופקוד גפן זאת דו''ה כל היום והראנו הו''ד לטובה, הושיענו ה' אלהינו וקבצנו מן הגוים להו''דות לשם קדשיך להשתבח בתהלתך, והקם לעבדיך ברכת זבולון עמים הר יקראו שם יזבחו זבחי צדק כי שפע ימים ינקו ושפוני טמוני חול, ה' צבאות עמנו משגב לנו אלהי יעקב סלה, ח'סין ק'דוש ב'רוב ט'ובך נ'הל ע'דתך, יהיו לרצון וכו'.




תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לד' ניסן

כג. וביום הרביעי, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שאם אני עבדך משבט ראובן החתום בחסד דמלכות שקראתי בתורתך פרשה של הנשיא אליצור בן שדיאור נשיא ראובן קרבנו אשר הקריב לחנוכת מזבחך הקדוש, שיהא עולה לפניך קריאת ולימוד סדר קרבנו כאילו השגנו כל הסודות וכל שמות הקדש היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות מקראי קדש אלה ונשלמה פרים שפתינו, ויאירו נא עלינו ועל כל בית ישראל אחינו כל ניצוצות הקדושה וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט, ונהיה מלובשים בקדושת זה השבט להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך יראת הרוממות לעשות רצונך כרצונינו כל ימי חיינו אנחנו וזרענו וזרע זרענו.

וכשם שראית את עוני עמך צאן מרעיתך ישראל במצרים בימים האלו ובזמן הזה בזכות ראובן, כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו בגלות הזה הביטה וראה את חרפתנו וזכות ראובן ראה נא בעוניינו ומהר לגאלינו גאולה שלימה, א'נא ב'כח ג'דולת י'מינך ת'תיר צ'רורה, קומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך, הפלא חסדיך מושיע חוסים ממתקוממים בימינך, יהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך, יהיו לרצון וכו'.




תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לה' ניסן

כד. וביום החמישי, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שאם אני עבדך משבט שמעון החתום בגבורה דמלכות שקראתי בתורתך פרשה של הנשיא שלומיאל בן צורישדי נשיא שמעון קרבנו אשר הקריב לחנוכת מזבחך הקדוש, שיהא עולה לפניך קריאת ולימוד סדר קרבנו כאילו השגנו כל הסודות וכל שמות הקדש היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות מקראי קדש אלה ונשלמה פרים שפתינו, ויאירו נא עלינו ועל כל בית ישראל אחינו כל ניצוצות הקדושה וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט, ונהיה מלובשים בקדושת זה השבט להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך יראת הרוממות לעשות רצונך כרצונינו כל ימי חיינו אנחנו וזרענו וזרע זרענו.

וכשם ששמעת נאקת בני ישראל עמך במצרים בימים האלה ובזמן הזה בזכות שמעון, כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו פקדנו בפקודת ישועה ורחמים בגלות המר והנמהר הזה ובזכות שמעון ק'בל ר'נת ע'מך ש'גבנו ט'הרנו נ'ורא, שמע קולנו וקבל ברחמים וברצון את תפלתנו הנואקים מבור גלות ומארץ שביה, אל הביטה דל כבודינו ושקוצינו כטומאת הנידה, עד מתי עוזך בשבי ותפארתך ביד צר, המה יראו ויבושו ויחתו מגבורתם, עוררה גבורתך והושיענו למען שמך, ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר.




תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לו' ניסן

כה. וביום שישי, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שאם אני עבדך משבט גד החתום בעקבות הוד דמלכות שקראתי בתורה פרשה של הנשיא אליסף בן דעואל נשיא גד קרבנו אשר הקריב לחנוכת מזבחך הקדוש, שיהא עולה לפניך קריאת ולימוד סדר קרבנו כאילו השגנו כל הסודות וכל שמות הקדש היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות מקראי קדש אלה ונשלמה פרים שפתינו, ויאירו נא עלינו ועל כל בית ישראל אחינו כל ניצוצות הקדושה וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט, ונהיה מלובשים בקדושת זה השבט להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך יראת הרוממות לעשות רצונך כרצונינו כל ימי חיינו אנחנו וזרענו וזרע זרענו.

וכשם שבצאת ישראל ממצרים הורדת להם המן מן שמי מרומיך והוא כזרע גד בזכות גד, כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו ח'סין ק'דוש ב'רוב ט'ובך נ'הל ע'דתך בגלותינו זה ופתח לנו אוצרות טלא עילאה חיוורא מתרי מזלי נו''צר ונ''קה דרך חיך וגרון לאבא ואימא ומן אבא ואימא לזעיר אנפין ומזעיר אנפין לחקל תפוחין קדישין דמתמן אתיהיב מזונא עילאה מרחייא דטחנין תמן מנא לצדיקיא, ושבע את העולם כולו מטובך ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה ממגד שמים מטל ומתהום רובצת תחת.

ובזכות גד החתום בעקבות הוד מלכותך היה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון, ילכו יונקותיו ויהי כזית הו''דו וריח לו כלבנון, ובישועתך תשוב מלכנו ותגביה קרן משיח בן דוד עבדך ונתת מהו''דך עליו, גדול כבודו בישועתך הו''ד וה''דר תשוה עליו.




תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לז' ניסן

כו. וביום השביעי, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שאם אני עבדך משבט אפרים החתום בעטרת היסוד דזעיר אנפין שקראתי בתורתך פרשה של הנשיא אלישמע בן עמיהוד נשיא אפרים קרבנו אשר הקריב לחנוכת מזבחך הקדוש, שיהא עולה לפניך קריאת ולימוד סדר קרבנו כאילו השגנו כל הסודות וכל שמות הקדש היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות מקראי קדש אלה ונשלמה פרים שפתינו, ויאירו נא עלינו ועל כל בית ישראל אחינו כל ניצוצות הקדושה וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט, ונהיה מלובשים בקדושת זה השבט להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך יראת הרוממות לעשות רצונך כרצונינו כל ימי חיינו אנחנו וזרענו וזרע זרענו.10

י'חיד ג'אה ל'עמך פ'נה ז'וכרי ק'דושתך, לבני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו, וכסא מלכות משיח בן אפרים בתוך ירושלים מהרה תכין ואל תהי צרה ויגון בגאולתינו שלא יהרג משיח בן אפרים אשר יתחיל לנחמנו ולהרים דגלנו על הגוים על ידי ארמילוס הרשע, חיי''ם שאל ממ''ך נתת לו אורך ימים עולם ועד, אשר כברכתו בירך אותו משה איש האלהים, בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדיו אפסי ארץ והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה.

ובזכות אפרים החתום בעטרת יסוד זעיר אנפין זכור ה' לבני אדום האומרים ערו ערו עד היסו''ד בה, וכל קרני רשעים אגדע תרוממנה קרנות צדיק, כי אתה תברך צדי''ק ה' כצנה רצון תעטרנו, אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד צאת ישראל ממצרים ומי שגאל את האבות יוסיף השם שנית ידו לגאול את הבנים, ישמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם, וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו, יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.




תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לח' ניסן

כז. וביום השמיני, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שאם אני עבדך משבט מנשה החתום בבחינת יסוד אשר קראתי בתורתך פרשה של הנשיא גמליאל בן פדהצור נשיא מנשה קרבנו אשר הקריב לחנוכת מזבחך הקדוש, שיהא עולה לפניך קריאת ולימוד סדר קרבנו כאילו השגנו כל הסודות וכל שמות הקדש היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות מקראי קדש אלה ונשלמה פרים שפתינו, ויאירו נא עלינו ועל כל בית ישראל אחינו כל ניצוצות הקדושה וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט, ונהיה מלובשים בקדושת זה השבט להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך יראת הרוממות לעשות רצונך כרצונינו כל ימי חיינו אנחנו וזרענו וזרע זרענו.

ולבני אפרים ובנימין ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו, וכשם שנשת לישראל את כל עמלם והסירות מסבל שכמם במצרים בימים האלו ובזמן הזה, כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו בזכות מנשה אתה האל לא תנשינו בגלות החיל הזה וראה כי עמך הגוי הגדול הזה, לא תהיה לו כנו''שה בארץ נשיה והוציאה ממסגר נפשינו להודות את שמך, ועל כן נקוה לך ה' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך ולהעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שד''י, תשמח ציון תגלנה בנות יהודה למען משפטך ה', ולציו''ן יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון אמן סלה, יהיו לרצון וכו'.




תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לט' ניסן

כח. וביום התשיעי, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שאם אני עבדך משבט בנימין החתום בנקודת ציון אשר קראתי בתורתך פרשה של הנשיא אבידן בן גדעוני נשיא בנימין קרבנו אשר הקריב לחנוכת מזבחך הקדוש, שיהא עולה לפניך קריאת ולימוד סדר קרבנו כאילו השגנו כל הסודות וכל שמות הקדש היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות מקראי קדש אלה ונשלמה פרים שפתינו, ויאירו נא עלינו ועל כל בית ישראל אחינו כל ניצוצות הקדושה וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט, ונהיה מלובשים בקדושת זה השבט להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך יראת הרוממות לעשות רצונך כרצונינו כל ימי חיינו אנחנו וזרענו וזרע זרענו.

וכשם שנקמת את נקמת בני ישראל מאת המצריים ויצאת לישע עמך בכחך הגדול, ימינך ה' נאדרי בכח ימי''נך ה' תרעץ אויב, נטית ימינך תבלעמו ארץ בזכות בני''מין הצדיק, כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו בגלות המר והנמהר הזה תמצא ידך לכל אויביך ימינך תמצא שונאיך, ימין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל, הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת וכנה אשר נטעה ימינך ועל בן אמצת לך, תביאמו ותטעמו בהר נחלתך מכון לשבתך פעלת ה' מקדש ה' כוננו ידך בחלקו של בנימין ידידך כדבר האמור, לבנימן אמר ידיד ה' ישכן לבטח עליו חופף עליו כל היום ובין כתפיו שכן, ויסד יסוד ציון אשר כלית את חמתך בה ותצת אש בה ותאכל יסודותיה, וצא נא לישע עמך לישע את משיחך ומחץ רא''ש מבית רשע ערות יסוד עד צואר סלה, ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון, י'חיד ג'אה ל'עמך פ'נה ז'וכרי ק'דושתך, יהיו לרצון אמרי פי וכו'.




תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לי' ניסן

כט. וביום העשירי, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שאם אני עבדך משבט דן החתום בפרק התחתון דהוד דמלכות שקראתי בתורתך פרשה של הנשיא אחיעזר בן עמישדי נשיא דן קרבנו אשר הקריב לחנוכת מזבחך הקדוש, שיהא עולה לפניך קריאת ולימוד סדר קרבנו כאילו השגנו כל הסודות וכל שמות הקדש היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות מקראי קדש אלה ונשלמה פרים שפתינו, ויאירו נא עלינו ועל כל בית ישראל אחינו כל ניצוצות הקדושה וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט, ונהיה מלובשים בקדושת זה השבט להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך יראת הרוממות לעשות רצונך כרצונינו כל ימי חיינו אנחנו וזרענו וזרע זרענו.

וכשם שעמדת להם לעמך ישראל בעת צרתם בארץ מצרים ור''בת את ריבם ודנ''ת את דינם בזכות דן, כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו הרם קרן משיח בן דוד עבדך אשר לקחת מזרעו של דן מושלים עם אמו של דוד, ידין בגוים מלא גויות מחץ ראש על ארץ רבה, ושפט בצדק דלים והוכיח במישור לענוי ארץ והכה ארץ בשבט פיו וברוח שפתיו ימית רשע, והנשא שופט הארץ השב גמול על גאים, לאסור מלכיהם בזקים ונכבדיהם בכבלי ברזל, לעשות בהם משפט כתוב ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה, כי שמה ישבו כסאות למשפט כסאות לבית דוד, והשמיע ה' את הוד קולו ונחת זרועו יראה, אלהים צבאות השיבנו והאר פניך ונושעה, יהיו לרצון וכו'.




תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לי''א ניסן

ל. וביום אחד עשר, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שאם אני עבדך משבט אשר החתום בעקב נצח דמלכות שקראתי היום פרשה של הנשיא פגעיאל בן עכרן נשיא אשר קרבנו אשר הקריב לחנוכת מזבחך הקדוש, שיהא עולה לפניך קריאת ולימוד סדר קרבנו כאילו השגנו כל הסודות וכל שמות הקדש היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות מקראי קדש אלה ונשלמה פרים שפתינו, ויאירו נא עלינו ועל כל בית ישראל אחינו כל ניצוצות הקדושה וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט, ונהיה מלובשים בקדושת זה השבט להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך יראת הרוממות לעשות רצונך כרצונינו כל ימי חיינו אנחנו וזרענו וזרע זרענו.

וכשם שגאלת עמך בית ישראל מכור הברזל ממצרים בימים האלה ובזמן הזה ותעשה לך שם כהיום הזה ואזן שמעה ותאשר''נו לאמר אשרי העם שככה לו בזכות אשר, כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו קרב לנו קץ הגאולה ועשה עמנו אות לטובה ואות לישועה ואות לרחמים, יראו שונאינו ויבושו יחזו אויבינו ויכלמו כי אתה ה' עזרתנו ונחמתנו, אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה', אשרי הגוי אשר ה' אלהיו העם בחר לנחלה לו.

והצמיח קרן לדוד ועריכת נר לבן ישי משיחך במהרה בימינו ואושר בארץ וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, לפניו יכרעו ציים ואויביו עפר ילחכו, מלכי תרשיש ואיים מנחה ישיבו מלכי שבא וסבא אשכר יקריבו, וישתחוו לו כל מלכים כל גויים יעבדוהו, יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו ויתברכו בו כל גוים יאשרוהו, אלהים צבאות השיבנו והאר פניך ונושעה, יהיו לרצון וכו'.




תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לי''ב ניסן

לא. וביום שנים עשר, יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שאם אני עבדך משבט נפתלי החתום בפרק התחתון דנצח דמלכות שקראתי בתורתך פרשה של הנשיא אחירע בן עינן נשיא נפתלי קרבנו אשר הקריב לחנוכת מזבחך הקדוש, שיהא עולה לפניך קריאת ולימוד סדר קרבנו כאילו השגנו כל הסודות וכל שמות הקדש היוצאים מראשי תיבות וסופי תיבות מקראי קדש אלה ונשלמה פרים שפתינו, ויאירו נא עלינו ועל כל בית ישראל אחינו כל ניצוצות הקדושה וכל האורות הקדושות הכלולות בקדושת זה השבט, ונהיה מלובשים בקדושת זה השבט להבין ולהשכיל בתורתך וביראתך יראת הרוממות לעשות רצונך כרצונינו כל ימי חיינו אנחנו וזרענו וזרע זרענו.

וכשם שבצאת ישראל ממצרים בימים האלה ובזמן הזה בנו בחרת מכל העמים ותלמדנו תורה ומצוות מתוקים מדבש ונופת צופים בזכות נפתלי, כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו קדשנו במצותיך שים חלקנו בתורתך בגלות החיל הזה כי לא תשכח מפי זרעינו, הערב נא ה' אלהינו ואלהי אבותינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל ותן בלבנו בינה להבין להשכיל לשמוע ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי תלמוד תורתך באהבה, והאר עינינו בתורתך ופתח לבנו לדרוש ולתור בחכמה חסן ישועות חכמה ודעת להיות בפינו כדבש למתוק נפש ומרפא לעצם, וחמול על עמך ורחם על נחלתך ויצא חוטר מגזע ישי ונצ''ר משרשיו יפרה, ונחה עליו רוח ה' רוח חכמה ובינה רוח דעת ויראת ה', כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים, אלהים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת.




קריאת פרשת המנורה לי''ג ניסן וטעמו

לב. וביום שלשה עשר יקרא פרשת הנרות עד כן עשה את המנורה, והטעם לפי שכל הנשיאים הקריבו חוץ מנשיאו של לוי שהיה אהרן כמו שנאמר ואת שם אהרן תכתוב על מטה לוי שלא הקריב עמהם והיה אהרן דואג ואומר אוי לי שמא בשבילי אין הקדוש ברוך הוא מקבל שבטו של לוי, עד שנתן לו הקדוש ברוך הוא פרשת הנרות שנאמר דבר אל אהרן ואמרת אליו בהעלותך את הנרות, על כן טוב וישר לצרף קריאת פרשה זו לקרבן הנשיאים ואחר הקריאה יאמר.




תפלה אחר קריאת פרשת הנשיא לי''ג ניסן

לג. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שאם אני עבדך משבט לוי החתום בתפארת מלכות שקריתי בתורתך פרשת הנרות שנתת באהבה לאהרן קדושיך נשיא שבט הלוים, שיהא עולה קריאת פרשת הנרות כאילו השגנו כל סודותיה.

וכשם שראית את עוני עמך וצאן מרעיתך בכור הברזל במצרים ונתחברת ונתלוית עמהם בכל צרתם בסנה בזכות לוי, כן ה' אלהינו ואלהי אבותינו אהיה אשר אהיה נ'א ג'בור ד'ורשי י'חודך כ'בבת ש'ומרם בגלות החיל הזה ובטובך הגדול ישוב חרון אפך מעמך ומעירך ומנחלתך, וקיים לנו את הדבר שהבטחתנו על ידי משה עבדך אה''יה אשר אה''יה עזרה בצרות, ונאמר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם כי אני ה' אלהיהם, ונאמר בכל צרתם לו צר ומלאך פניו הושיעם באהבתו ובחמלתו הוא גאלם וינטלם וינשאם כל ימי עולם, והשב כהנים לעבודתן ולויים בדוכנם וישראל במעמדם וילוו עליך וישרתוך.

ועל כן נקוה לך ה' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך, תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך, עורי לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקודש והיית עטרת תפארת ביד ה' וצניף מלו''כה בכף אלהיך, ולעמך ישראל הקם את דבריך לאמר, ולתתך עליון על כל הגוים אשר עשה לתהלה ולשם ולתפארת, כי תפארת עוזמו אתה וברצונך תרום קרננו, יהיו לרצון וכו', וביום זה יקרא בנביא בנרות דזכריה.




סגולה להינצל מדבר ומגפה

לד. ובכתבי הקדש אשר במצרים נמצא כתוב 11 לעשות תקון המנורה כהיום הזה להגין מדבר ומגפה בר מינן שלא תבא על הצבור חס ושלום באותה שנה וזה הוא, לקרות בפרשת ויקהל בפרשת מעשה של מנורה המתחלת ו'יעש את המנורה עד פסוק ככר זהב טהור עשה אותה ואת כל כליה' ראשי תיבות וסופי תיבות פרשה זו הם ו''ה דשם הו''יה, ויקרא אותה ז' פעמים ובכל פעם יאמר אחר פרשה זו פסוק של ישעיה שראשי תיבות וסופי תיבות י''ה, י'הוה להושיעני ונגינותי ננגן כל ימי חיינו על בית יהוה', ותכוין בכל פעם להשלים שם הוי''ה ברוך הוא.

ואחר הז' פעמים יאמר זה הפסוק ה' להושיעני וכו' תחילה, ואחר כך יקרא פסוק וזה מעשה המנורה וכו' עד עשה את המנור''ה ז' פעמים ותכוין להשלים הו''יה ביושר, י' די'הוה להושיעני, ה' דסוף הפסוק בבית ה', ו' דו'זה מעשה, ה' דכן עשה את המנורה' הרי הו''יה שלימה ביושר עכ''ל, והוא מסוגל ביותר להקדים תפלה לצרה שלא תבא.



סגולת המנורה בבית המקדש לבטל מידת הדין כשופר

לה. וכתוב שם לאומרם בזמן שמדת הדין מתוחה חס ושלום בכל עת שירצה או לפחות קודם כל תפלה, ועיין בזוהר במדבר כי סגולת המנורה בבית המקדש היתה דוגמת השופר בראש השנה לבטל מדת הדין ולעורר את הרחמים.



מעלת הלימוד במעשה המשכן ובפרשת הנשיאים

לו. ועתה אהובי קורא נעים ה' עמך גבור החיל, אל יהא קל בעיניך את אשר קריתי לפניך להתעלס באהבים ולקרות הנשיאים מידי יום ביום ובפרט להתעסק במעשה המשכן בעצם יום ראש חדש ניסן שהוקם בו ביום כנזכר לעיל, אשר חכמים הגידו אשר ההתעסקות בענין המקדש וצורתו ותכונותיו היא העולה כאילו בבניינו הם עסוקים, וכן אמרו בילמדנו, 12 אתה בן אדם הגד לבית ישראל את הבית ותכונתו ומוצאיו, אמר הקדוש ברוך הוא הגד לבית ישראל את הבית אמר לו יחזקאל מרי וכי עכשיו הם בונים שאמרת וישמרו את כל צורתו כו' ועשו אותם, אמר לו אף פי שאינם עושים אותם עכשיו יהיו קורין בצורת הבית ואני מעלה עליהם כאילו בבניינו הם עסוקים ע''כ.

לז. וכן בענין הנשיאים שבזכותם מתקיימין שמים וארץ כמו שאמרו 13 ז''ל, אלה תולדות השמים והארץ בזכות מי הם מתקיימים בזכות אלה שמות בני ישראל, ובזוהר שילהי פרשת נשא 14 ז''ל, תניא אמר ר' שמעון אלמלא לא אקריבו אילין י''ב נשיאים לא יכיל עלמא למיקם קמי י''ב נשיאי ישמעאל דכתיב י''ב נשיאים לאומותם מדאקריבו אילין דישראל נסיבו שולטנותא דכלהו בגין כך נשיא אחד ליום כו', ובודאי כי גם עתה בגלות החיל הזה תועיל זכרון קרבנותם מאד לבטל כל שרי עם ועם מלערער עלינו, תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם יהיו כמוץ כו'.



ביטול י''ב נשיאי ישמעאל בזכות י''ב קרבנות הנשיאים

לח. ומה גם כאשר נעתיר בזכותם על גאולתנו ועל פדות נפשינו בימים האלה ובזמן הזה מועד צאתנו מכור הברזל ממצרים כי עת לחננה כי בא מועד זמן ביטולם של י''ב נשיאים דישמעאל בסגולת קרבנות נשיאי ישראל, ולכן יחכה ה' לחננה עלינו בזכרון קרבנותיהם בקרב הימים האלה לעקר ולשבר ולכלות ולהכניע צבא המרום במרום ועל מלכי האדמה באדמה, ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה יריע אף יצריח על אויביו יתגבר.



תוכחה לעשירים שאין מעתירים על הגלות ע''פ הר''ם לונזאנו ע''ה

לט. ואשרי הגבר אשר יחזיק ויאמץ בתפלתו בקרב הימים האלה על גאולת ישראל, לא כמו כמה עשירי עם אשר עליהם יאמר מה שדי כי נעבדנו ומה נועיל כי נפגע בו כי בתיהם שלום מפחד ועשרו מצאו הון להם, ובערו והסכילו כי אין להם צורך בגאולת ישראל כי מה יתן ומה יוסיף להם הגואל ולא חסרו מכל אשר יתאוה נפשותם, והם לא ידעו שהגלות הוא מעותד לכמה עלילות שאפשר שיענישום הון רב על לא חמס בכפיהם והם מעותדים לשודדים ושוללים, ואיה איפה אהבתם וחמלתם עם קוניהם אשר מידי יום ביום קול בר''מה נשמע ממעון קדשו לאמר, אוי שהחרבתי ביתי ושרפתי את היכלי והגליתי את בני לבין אומות העולם ומה לו לאב שהגלה את בניו לבין אומות העולם ואוי להם לבנים שגלו מעל שולחן אביהם.

מ. ובזוהר חדש אמרו 15 דקלא אתער מאמצעיתא דגנתא דרקיעא וקורא בקל תקיף ואמר זכור ה' לבני אדום את יום ירושלים האומרים ערו ערו עד היסוד בה וכל צדיקיא דתמן אתערו בבכיה וקלא אתער מאמצעית גינתא דרקיעא דאשתמע בתלת מאה ותשעין רקיעין וכו'.

ואיך יעמוד לבם ותחזקנה ידם האנשים החטאים האלה בנפשותם כי עשרו מצאו און להם וה' הניח להם להשליך אחרי גיוום חרבן בית המקדש ובזוי התורה וצרות ישראל ושביים וצערם וחלול ה' הגדול המחולל בגויים זה אלף ותר''ב שנה, 16 אוי להם אויה עליהם כי רעה נגד פניהם ומרה תהיה באחרונה כאשר ראינו כמה שלוים ושקטים שהעשירו עושר גדול ואבד העושר ההוא בענין רע, ויש אשר בחצי ימיו יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל, ויש עשיר אשר זכרו אבד מני ארץ ולא שם לו על פני חוץ, לא נין לו ולא נכד בעמו ואין שריד במגוריו, וכבר אמרו חכמים כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו מעלה עליו הקדוש ברוך הוא כאילו החריבו לפי שהיה לו להתפלל שיבנה בימיו ולא התפלל.



להעתיר על חילול ה' בגלות ובפרט בחדש ניסן

מא. כי על כל אלה אנשי לבב שמעו לי הסירו מכת הסנורים שבין עיניכם וחוסו על כבוד קונכם ועל שמו הגדול המחולל בין עמי התועבות, אל דמי לכם לילה ויומם תמיד לא תחשו לשפוך שיחה ולעתור ולרצות על הגאולה לאל עליון גואלינו חזק ה' צבאות שמו, ולא לנו ה' לא לנו כי אם לשמך תן כבוד.

ועל אחת כמה וכמה חזקו ואמצו גם כי תרבו תפלה ורנה ותחינה ושו''ם בעל בכי בהתקדש עלינו החודש הקדוש הזה ניסן אשר שמו מוכיח עליו מאז היה לנס בצאת ישראל ממצרים ושמורים הוא לבני ישראל לדורותם אשר בניסן עתידים ליגאל, ובכל מעשיכם הטובים ותורתכם בקרב הימים האלה תהיה מגמת פניכם לעשות נחת רוח ליוצרנו כי עת רצון היא בשמים ממעל, פן ואולי המצא עת בא מעשה ידינו לרצון לפני ה' וענה תפלותיכם למעלה על פדותינו ופדות נפשינו ותעשה פירות וגאולה תתנו לארץ וביותר בזכות השבטים ונשיאיהם.



דברי הזוהר על תפלת הצדיקים בגן עדן בימי ניסן בעד החיים

מב. ונוסף גם הוא מעלת יקר החודש הזה ואשר נעשה בו בשמים ממעל ומבואר בספר הזוהר פרשת בלק דף קצ''ו ע''ב וזה לשונו, אמר ר' אלעזר כתיב גם צפור מצאה בית וכי דוד מלכא על צפרא דעלמא הוה אמר דא אלא כמה דתנינן כמה חביבין נשמתין קמי קודשא בריך הוא אי תימא כל נשמתין דעלמא לאו הכי אלא אינון נשמתהון דצדיקיא דתמן מדוריהון בהדיה מדוריהון לעילא ומדוריהון לתתא והכי אתמר גם צפור מצאה בית אילין רוחיהון דצדיקייא, תנינן תלת שורין אינון בגן עדן ובין כל חד וחד כמה רוחין ונשמתין מטיילין צדיקייא תמן ואתהנן מריחא דעינוגין דצדיקייא דלגו אף על גב דלא זכו למיעל אבל עינוגין דצדיקייא לגו עין לא ראתה כו'.

ויומין רשימין אית בשתא ואינון יומי ניסן ויומי תשרי דאינון רוחין משטטן ופקדן לאתר דאיצטריך ואף על גב דזמנין סגיאין משטטן אבל יומין אילין רשימין אינון ואתחזון על שורין דגנתא כל חד וחד כחיזו דצפורים מצפצפן בכל צפרא וצפרא וההוא צפצופא שבחא דקודשא בריך הוא וצלותא על חיי בני נשא דהאי עלמא בגין דאילין יומין ישראל כולהו מתעסקים במצוות ובפקודין דמאריה עלמא וכדין כחיזו אתחזון צפורין מצפצפן ועל תלת שורין דגן עדן מצפצפן משבחן ואודן ומצלן על חייא דהאי עלמא כו' עכ''ל.



טעם שיש להתפלל בעד עילוי הנשמות בימי ניסן

מג. הנה משם מתבאר כי בהתקדש החדש הקדוש הזה עלינו לא ימיש מעשות פרי בעדן גן אלהים בנשמות הקדושים אשר בארצות החיים המה לעתור בעד החיים כאמור במאמר, והנה כי כן יאותה לנו להיות מעתירים עליהם גם אנו כמוהם שגם המה יזכו לחזות בנועם ה' אל מקום שאר צדיקי וישרי ותמימי העליונים מהם במחיצתן אשר עין לא ראתה.



תפלה קדמונית לעילוי הנשמות לאומרה אחר קריאת הנשיאים

מד. וכבר ראיתי נוסח תפלה על זה לא ידעתי אל מי מקדושים לאומרה אחר קריאת הנשיא וזה נוסחתה.

יהא רעוא קדמך אבונא דבשמיא לאנהרא נהורך לנשמתין קדישין דמתחדשין כציפרין ומצפצפין בשבחין ומצלאין על עמא קדישא ישראל, ותעייל הנך צפרייא קדישין לאתר קדישא דאיתמר עלייהו עין לא ראתה אלהים זולתך ע''כ.




טעם שאין לתקן תפלות ליחיד בלשון ארמי

מה. אכן כל ימי הייתי מצטער על זה על כמה תפלות מהראשונים שסידרום בלשון תרגום, כי אחר שאמרו בש''ס 17 שאין מלאכי השרת נזקקין ללשון תרגום מה לנו להתפלל בקשתינו בלשון תרגום, ואם בסליחות בימי אלול ותשרי יש כמה תחינות מתוקנות בלשון תרגום היינו מפני שנאמרים בצבור וכל בי עשרה שכינה שריא, אכן היחיד אין נכון לאומרם כלל.

ואם תראה בזוהר תפלת רב המנונא סבא על המזונות בלשון תרגום, לא שהיה אומר אותה בלשון תרגום כאשר כתובה בזוהר דלשון הזוהר נתקן בלשון תרגום מטעם הידוע ומעתיק לשון התפלה בלשונו, ולעולם כי הן מילה בלשון הקודש בלשונו של רב המנונא ע''ה.

מו. ולשון הבריך שמיה דמארי עלמא המובא בפרשת תרומה, אפשר נמי שיהיה על דרך זה לומר הדברים ההם בלשון הקדש והרשב''י דיבר בקדשו בתפלתו, או יתכן כי הואיל וכל הקהל אומרים כסדר ההוא ואין פחות מעשרה כצבור דמו ואין קפידא, אך ביתר תפלות לא נאה ולא יאי לעתור ולרצות ליחיד לאומרן בלשון תרגום, ואנכי תקנתי נוסח תפלה אחרת וזה נוסחתה.



תפלה לעילוי הנשמות לימי ניסן

מז. יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שתאיר היום בחסדך הגדול על הנשמות הקדושות העומדות בשלש שורות שבעדן המצפצפין בקולם כצפורים וכל נשמתם תהלל יה לשבח ולפאר את הוד שמך מלכנו ומעתירים עתרת החיים והשלום עלינו בני ידידיך, אנא בכח גדולת רחמיך תהיין אזניך קשובות אליהם ותפלתם שעה ברחמים לבטל ממנו ומעל כל בית ישראל כל חרון אף וכל מיני משחית וכל מיני פורענות ותאריך ימינו בטוב ובנעימים, חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ברכה, חיים של פרנסה, חיים של חילוץ עצמות, חיים שיש בהם יראת חטא, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים של עושר וכבוד לעבודתך, חיים שתהא בנו אהבת תורה לשמה, חיים שתמלא משאלות לבנו לטובה.

ויהי נא חסדך על הנשמות הקדושות האלה ויעלה ויבא יגיע יראה ישמע יזכר ויפקד זכרונן הטוב לפני כסא רחמיך, ומצאן מנוחה ותצרור נשמתם לפני ולפנים אל מקום הקודש עין לא ראתה אלהים זולתך ותשביע בצחצחות נפשותם, ירויון מדשן ביתך ונחל עדנך תשקם, ושים חלקנו עמהם ונזכה ונחיה ונירש טובה וברכה לחיי העולם הבא.

ואותם הנשמות הנדחות הפורחות באויר העולם ואותם שמתו קודם זמנן ונמסרו לדומה ואותם הטמונים בארץ ויציצו מעיר כעשב הארץ שלא עצרו כח עדיין לבא אל מנוחתם, אתה האל המאיר לאר''ץ ולדרים עליה ברחמים האר פניך ותכסה על עונם ופשעם ותאמר למלאך הממונה להקל מעליהם משפטם ודינם ועול סובלם, יתן ה' להם ומצאן מנוחה נכונה איש על מחנהו במנוחת שלום השקט ובטח עד עולם ובצל שדי יתלונן תחת כנפי הכרובים ממדריגה למדריגה וממעלה למעלה יקומו ויעלו, ואשר אין לו זכיות לעלות עשה עמו חסד ומתנת חנם כמו שנאמר, ויאמר אני אעביר כל טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם, יהיו לרצון כו' ע''כ.




מעלת הצדקה לעילוי הנשמות

מח. ואחר התפלה הזאת יתן פרוטה לצדקה בעד הנשמות וקרוביו שכבר מתו שמעלה אותם בכח סגולת תפלתו וצדקתו זאת במנוחות שאננות, ומה טוב ומה נעים חלקו של עושה אלה.



נשמות הנידחות נתקנות ע''י אכילה, ומעשה באריז''ל ותלמידיו

מט. וכבר כתבתי בחלק א' בפרקי שבת כי העידו תלמידי האר''י זלה''ה על רבם שהיה אומר להם, דעו כי אויר וחלל העולם הם מלאים נשמות הנדחים שאינן יכולין לבא עדיין למנוחתם, ופעם אחת הלך הרב ז''ל ללמוד תורה אל השדה וישא עיניו וירא כל עצי השדה מלאים נפשות אין מספר וכן היה על פני השדה וגם על פני המים היו כמה רבבות ושאל אותן הרב זלה''ה מה טיבם שמה, וישיבו המה כי נדחו מחוץ לפרגוד על כי לא שבו בתשובה בחייהן על פשעיהם והיו נעים ונדים בארץ ובאויר העולם זה בכה וזה בכה, ושעכשיו היו שומעים בת קול בשמים על הרב ז''ל אשר יש כח בו לתקן הנשמות הנידחות ושעל כן היו נאספות שם אצל הרב לבא אל המלך להתחנן יחוס ויחמול עליהן לתקן אותם כדי שיוכלו לבא למקום מנוחתם והיה מבטיח עליהם הרב עליו השלום לעשות תקונם מכל הבא בידו.

וסיפר הרב לתלמידיו המעשה הזה כי ראו כי הרב שאל להן לנפשות ולא ידעו למי שאל ולמי היה משיב, והגיד הרב שאלו הנשמות הם למטה סגורים ומסוגרים בקרקע העולם והם נטושים על פני האדמה, ובימי ניסן שמתחילים הדשאים להצמיח אז נפשות הרשעים מתאחזין ומתדבקים בדשאים ובעשבים כדי שיאכלום בעלי חיים, וכשיאכלום על ידי אדם כשר את הבשר ההוא או הירקות ההמה אז המה נתקנים על ידי הברכה ויוצאין מאפלה לאור גדול.



כוונה בשבח המאיר לארץ ולדרים עליה בברכת יוצר

נ. ולפיכך צריך לכוין כל הימים וביותר בחדש ניסן כשאומר ביוצר המאיר לארץ ולדרים עליה ברחמים, לכוין גם על אותם הנשמות הדרים וסגורים ומסוגרים בארץ שיאיר עליהם הקדוש ברוך הוא ברחמיו להעלותן ולמצוא מקום מנוחתם, וכיון שהאדם מתפלל בכוונה ישרה היא העולה למעלה ואז מתלבשים כמה נפשות ומתלוין עם אותה התפלה לעלות למעלה.



טעם לברכת האילנות בימי ניסן ע''ד הסוד

נא. ומתוך כל זה אתה למד טוב טעם על מה שאמרו בפרק כיצד מברכין, 18 אמר ר' יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזי אילני דקא מלבלבי אומר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם ע''כ.

ומנהג חסידים הוא לצאת אל הגינות בימי ניסן ולברך ברכה זו, וטעמו של דבר יען כי הנפשות הנידחות המה יציצו כעשב הארץ בקרב הימים האלה ומתלבשות בענפי האילנות ודשאים, ובברכה זו אם יכוונו לתקן אותם המה יעלו בהר ה' ותמצאן מנוחה בכח הברכה.



התעוררות על החרטה ומעשה התשובה

נב. ומה מאד יתאונן אדם חי גבר על חטאיו ומשובותיו בשיתו אל לבבו כמה גורם האדם לעלובת נפשו בחטאתו ונעה ונדה כי נדחה קראו לה ויתן אל לבו מאשר חטא על הנפש היפה והדאיבה דאבון נפש, ונפשו היא שחרחורת מפני חטאתיו ואשמותיו ודין גר''מה דעציראה מלעלות ולראות את פני האדון אביה שבשמים ואויבים בנפשו יקיפו עליו, דמיונם כאריה יכסוף לטרוף וככפיר יושב במסתרים לשקעה באבני השדה ולאבן מקיר ובתחתיות ארץ עיפתה כמו אופל צלמות ולא סדרים, ארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם.

וכי ישא עיניו לראות את כל ירק עשב לאוכלה, לבבו יבין בפרוח נפשות רשעים כמו עשב ויציצו כל פועלי און מעיר כעשב הארץ לאיש עשב בשדה ושן בהמות ישולח בם מאדם ועד בהמה נדדו הלכו, אדם ובהמה תושיע ה', ובכן אז יכנע לבבו הערל למרמר בבכי לאמר מדוע ככה עשיתי ולא חסתי על עלבון נפשי הרכה והענוגה אשר לא נסתה כף רגלה הצג על הארץ לתתה בידים לגדופין ונחלי בליעל יבעתוה באשמות ומעילות אשר מעלתי בקדשי שמים, אויה לי אהא על נפשי מה אעשה כי יקום אל וכי יפקוד עליה, אנה פנה זיוה אנה פנה הדרה ומה אשיבנו, ובכן יחשוב מחשבה על פשעו וחטאתו ומשובתו וישוב מעבירות שבידו, חלצה נפשו היקרה מאריה יכסוף לטרוף ותשובתו הרמתה תהיה לו כתריס בפני הפורענות.

נג. וכתבו חכמי המחקר ללמוד כל אדם מוסר השכל מעצי השדה ועשב הארץ אשר בימי ניסן עומדין דשנים ורעננים ומי יאמר ומי יחשוב שיכול ליפול בהם העקירות והיבשות והכליון, ועם כל זה האדם יראה כי בהגיע ימי החורף יחורפו ויכלו ויופסדו וכל עשב השדה היה לעפר דק וכל אילן עלהו יבול, סר צלם מעליהם והיו כעץ יבש.

הנה כי כן האדם עץ השדה וכל הבשר חציר איך יבטח כי יעשיר ומצא און לו וכי כביר בריאותו ורוב בניו אחר שהוא מעותד להיות כעצי השדה ועשב הארץ, כי בעוברו מחצי ימיו ולמעלה הנה יום בא להכנס בבחינת ימי החורף כאילן וישתנה טבעו לגריעותא ויתחיל למאוס בחמדת העולם והוכה כעשב ויבש לבו.

כי על כל אלה בלבבו יבין הבעל נפש לעמוד ערום מבלי לבוש החמדות הגופניות אף כי אנוש רימה יעצרנו הג''שם מלעשות רצון יוצרו, לו בכח יגבר איש להתגבר על יצרו לעשות רצון אביו שבשמים כשהוא איש ומאז הבוקר אור כי יזכה וכי יצדק עשות חבילות חבילות את החוקים ואת התורות, ובכן בהגיע תור ימי החורף עד זקנה ושיבה וימי הפרידה ישוב לימי עלומיו ויוציא פרח ויציץ ציץ עץ פרי עושה פרי מעלליו הטובים אשר כוננו ידיו, פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול ולא ימיש מעשות פרי עצ''ם אדם עץ השדה אך בצלם דמי לבר אלהין בעשות הפך ונכריה עבודתו של האדם עץ השדה.



תוכחה על מאיסת התענוגים

נד. ומתוך כך בלבבו יבין בעת וזמן אשר כל עצי השדה רעננים ודשנים והלבש אותם בענפים ועלין ופרי פירותיהן מימי ניסן והלאה אשר מאז הוא זמן זמנן זמניהם דרך חטאים ופושעים בטיולים ותענוגי בני אדם אל תחת גפן ואל תחת תאנה, ותחת כל עץ רענן ניצב על עין המים לשתות במזרק יין ועל כל כוס וכוס תלוי תלים של ברכות, זה יאמר בנטותו ידו גביע הקצ''ף כה לחי תעמוד חי בשמחה ביום חתונתך וזה ישיב גם את בדם בריתך, וכהנה וכהנה מאה ברכות בפיהם ובשפתותיהם ונחת שולחנם צואה בלי מקום.

והן זאת רעתם כי מר אשר ביין שגו בגזל ועריות כי ממשוך איש ביין את בשרו יבא עד ככר לחם וילסטם את הבריות וגם לץ היין הומה זימה כי מפנק ביין את בשרו, והאספסוף אשר בקרבו יתאוה תאוה לגלות בשר ערוה אשר מי שלח ידו ביין וניקה כמו שאמרו ז''ל וכאלה רבות איתם, אתה לא כן דרך צדיקים כי אם בבא עת האסיף וזמן תענוגיהם יפשטו את נפשותם מבית תענוגיהם דנפקי מנייהו שידה ושידות, ובעת הגיע תור ימי החורף אשר הוכה כל עשב השדה ועץ השדה יפשטו את עליהם וסר צלם מעליהם אזי ילבש אותו מחלצות לשים לילות כימים בתורה ומצוותיה בכל מאמצו וכחו כאחד מצבא המרום במרום.



ביאור מ''ש ז''ל דביומי ניסן ריש תורא בדיקולא ורמזו

נה. ומי שרגיל בספר הזוהר ישקיף וירא בכמה מקומות אשר הרשב''י מרגלא בפומיה לומר דהא ביומי דניסן ריש תורא בדיקולא תנינן, 19 אשר מתבאר מדבריו דבההוא זמנא תקיפו דסטרא אחרא הויא בעלמא כי כשם שבזמן הזה פה למטה בארץ צומחות כל עשבי השדה טובות למאכל ועליהן לתרופה וגם צומחות קוץ ודרדר וכל עשב רע, כן למעלה צמיחת קרן הקדושה וגם לעומתה הסטרא אחרא מהרה תצמיח, ולפיכך קרן השור מועד בתגבורת בזמן ההוא ביותר על צבא המרום במרום כתבנית שור אוכל עשב.



נטיית האדם בעבודת ה' כפי הרגלו בימי נערותו

נו. ושתי דרכים לפני כל האדם בתחלת התגברותו שתים המה הקדושה והקליפה אל כל אשר יחפוץ יטה אשורו, שאם הואיל הלוך אחרי שוא ונאחז בסבך בקרניו של שור שם יפול שדוד ולא יוכל קום, נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה, ואם נטה אשורו אל הדרך ישכון אור בעודה בתגבורתה ברוח דעת ויראת ה' ולמאוס בתענוגי אדם על כן ירים ראש בקדושה ותמיד כל הימים ישב על כסא קדשו ומי יקום במקום קדשו, כי אז יצליח את דרכיו ואז ישכיל באחוז דרך ה' זה היום תחילת תגבורתה.



ימי ניסן ותשרי מזומנים לביטול יצר הרע

נז. ועתה בני ידידי אשר אהבת עולם אהבתיך הט אזניך ושמע דברי חכמים, חזק ואמץ לבך וחוס וחמול על נפשך היקרה לבלתי לכת אחרי התענוגים והיה הקשר אמיץ, תמים תהיה עם ה' אלהיך כל הימים וביותר בקרב הימים האלה ימי ניסן להיות ביראת ה' כל היום ולהתקדש בקדושת הימים וקדושת הרגל הבא לבער החמץ פנימי וחיצון אשר לא ישאר ממנו מאומה לא יראה ולא ימצא.

וכל החכמים הסכימו פה אחד אשר שני חדשים אלה ניסן ותשרי הם עומדים זה נגד זה, חדש תשרי מזלו מאזנים והוא צירוף שם י''ה כי י''ה פעמים י''ה גימטריא מזל מאזנים וו''ה פעמים ו''ה גימטריא מזל טלה צירוף שניהם יחד יהו''ה שמו, ובחדש ניסן ובחדש תשרי זמן בדיקת החמץ הוא שטן הוא יצר הרע, ואם לא יבדוק החמץ הפנימי תחילה במשך הימים האלה איככה יוכל לבער את החמץ החיצון ומה יועיל לו, הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ונמצא אויבו ומבקש רעתו שמור בתוכו.



מצות צדקה לעניי תורה בפרט בערב פסח

נח. כי על כן כל איש הישראלי מוראת שמים יעלה על ראשו לבדוק בחורין ובסדקים מאשר חטא על הנפש וירבה בתורה ומצוות החג ולחונן דלים ומעונים, ויפריש מממונו נדבה לעניי תורה ולתת להם דרך כבוד להוציא בעסקי החג הקדוש כי מרובים המה, שיש אשר ילחץ עני בענייו ולבו בקרבו אינו אלא שרף על כי אין מאומה בידו ולא יראה החוצה מפני הבושה, שעל אלה ראוי לשית לבב ביותר והיא עיקר הצדקה.



אופן חלוקת תמיכה ללומדי תורה מהר''ם די לונזאנו ע''ה

נט. והחכם הגדול מנחם לונזאנו ז''ל צווח על זה ככרוכיא וכתב, לפי שראיתי מתנדבים בעם רבים בכל מקום מפזרים מממונם להחזיק ביד בני התורה, מהם מי יתן ויזרע בשנה בארץ מאה פרחים ומהם מי שיתן מאתיים, וכן על זה הדרך או פחות או יותר איש כמתנת ידו יתן ללומדי התורה ויהי מה שיתן זעיר שם זעיר שם, למי יתן פרח אחד לחדש ולמי יתן שני פרחים, ולמי יתן מתנה בדרך מקרה כפי שיזדמן ולמי לא יתן מאומה עד אשר נמצא נדיב אחד נותן לשמונה או לעשרה לומדים לכל אחד חלק מפרנסתו ולומד אחד מקבל מנדיבים רבים פרנסתו.

וכשהתבוננתי בדבר זה ראיתי והנה כל אחד מהנדיבים עושה הרבה ובין כולם עושים מעט, כי כיון שיתנו על הסדר הזה עד שלא יקבל לומד אחד פרנסתו כולה מן נדיב אחד הנה מזה נפק חורבא וזה היה סיבת חילול התורה וביזויה, ולסיבה זו נראה בלומדיה שערוריה ולא יכלו ללמוד תורה הרבה ולעסוק בה לשמה והוצרכו לשית עצות בנפשם יומם ולילה מה לעשות כדי שיוכלו לקבל מפלוני ומפלוני ומפלוני.

ומהם מי שיעשה עצמו לץ ומוציא דבה כדי למצוא חן בעיני העשירים, ויספרו בגנות שונאיהם ויחניפו אוהביהם ויאבדו זמנם בדברים בטלים עמהם ויתבזו בעיניהם, ויכבדו לעשירים כבוד גדול וישתו וישכרו עמם כי לפי רוב העשירים אוהביהם תרבה פרנסתם, על כן יצא משפט מעוקל ונמצא בלומדים מי שיש לו פרנסתו בריוח ויותר מהצריך לו, ומהם מי שיש לו פחות מהצריך לו ומהם מי שאין לו מאומה מהצריך, ואם נרצה שלא לכחד רק להגיד האמת נאמר כי ברוב הלצים וחנפים שבהם גסי הרוח ומיעוטי התורה יתענגו על רוב שלום גם עושר גם כבוד רב עמהם ויראי ה' וחושבי שמו הכשרים והענוים נודדים ללחם איה, מבקשים מים ואין.

כללו של דבר החולי הרע הזה גרם היות הלומדים כטוב כחוטא כעובד אלהים כאשר לא עבדו, ולא עוד אלא עליונים למטה ותחתונים למעלה לפי שראובן העשיר כיון שאינו נותן לשמעון הלומד כל פרנסתו רק חלק אחד קטן ממנה אינו מקפיד וחושש לראות ולדעת אם שמעון הלומד עוסק בתורה כראוי.

ס. ולכן עצתי היעוצה נוכח פני ה' גם כי ידעתי שלא יקבלו ממני כך היא, שאם ראובן העשיר נותן ללומדים בכל שנה במשל מאה פרחים לשבעה לומדים, שיתן אותם לשנים לבד ויבחר לו הטובים שבהם ויאמר אליהם אני אתן לכם חמישים פרחים לשנה לכל אחד למחיית בתיכם ואתם תהיו פנויים ולא ימוש ספר התורה מפיכם והגיתם בו יומם ולילה ואל תאבדו זמניכם בבקשת המותרות, אבל תעשו חשבון כאילו אתם תופרים או אורגים ואינכם מרויחים באומנותכם יותר מחמישים פרחים לשנה, או כאילו אתם שכירי יום אצלי לבנות ולהרוס לנתוש ולנטוע ואין לכם אלא שכירות שאני נותן לכם.

וכשיהיה הדבר כן אז הלומדים ההם יפנו ויטהרו לבבם מעסקי העולם ולא ילכו אחרי ההבל, וילמדו תורה הרבה ויעסקו בה לשמה כי ידעו שראובן העשיר כיון שהוא מפרנסם פרנסה גמורה הוא משגיח בעניינם, ואם לא יספיקו מאה פרחים לשנים יתנם לאחד לבדו ויתנה עמו כאמור, ואם את הדבר הזה יעשו העשירים נמצא כל אחד עושה מעט ובין כולם עושים הרבה, וזו היא דרך ישרה שיבור לו האדם דומיא דארוכה וקצרה, והנה הארכתי בדברים אלו לאהבת האמת עם היות שלסיבות מה היה לי להחריש.



תוכחה לעשירי עם המתרחקים מן הצדקה

סא. ובכן ירא שמים תהיין עיניו פקוחות כל הימים וביותר ביומי ניסן וביומי תשרי לתלמידי חכמים יראי ה' וחושבי שמו הכשרים לתת אליהם די סיפוק מחיתם וכלכלתם בהצנע ודרך כבוד, וכבר אירע מעשה רב בירושלים על זה ואכתבנו בפרקים הבאים בס''ד.

סב. והובישה הורתם וחפרה יולדתם של כמה עשירי עם הממלאים בתיהם כסף וזהב וישליכו אחרי גיוום העניים מרודים בני תורה בימים האלה ובזמן הזה וכל ישעם וחפצם לעשות בגדי רקמה, ותמיד כל אלה הימים פעם בחוץ פעם ברחובות ירוצו ולא ייעפו ילכו ולא יגעו אם ישקיפו ויראו בגדים חמודים כדי חפצם ורצונם להראות את יופים ועור בעד עור יתנו בעדם לא ישובו מפני כל כופר, ואם עני והלך יקרב לפתח ביתם קול בר''מה נשמע כי ה' מחסהו ומתרחקים ממנו הרחק כמשור מועד בימי ניסן, וכי יראו איש משתגע מתהולל בהתול וליצנות ודברים המרגילים שחוק לפניהם יחננו עליו ויבוזו כסף לתת לו די מחסורו אשר יחסר לו.

העל אלה לא תתאפק ה' לאמר חגיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח נלאתי נשא, המעט מכם אשר העלמתם עיניכם ביתר הימים וריחקתם מן הצדקה גם כי תוסיפו סרה בימים האלה ובזמן הזה אשר כל העולם כולם שמחים ועניי עמי השבעתם במרורים ויתעטפו ברעב ובחוסר כל, ולא חכמו ישכילו את אשר חכמים הגידו 20 כי בארבעה פרקים העולם נדון בפסח על התבואה כו', ואם המה לא ישגיחו על עניי עמו כברכת ה' אלהינו אשר נתן להם ברוב תבואות ועושר והון רב בשנה ההיא מה יעשו ביום פקודתם בקום למשפט אלהים על תבואתם ועושרם, התחת זאת לא יומתו בזלעפות רעב הם ונשיהם וטפם וכל אשר להם באהלם.



מעלת השמחה במעשה הצדקה ושכרה

סג. כללו של דבר כל המזלזל בענין זה כופה בטובה שהטיב עמו הקדוש ברוך הוא, ועל זה בעלי בתים יורדים מנכסיהם ולא עולין על כי מרבים כבודם וממעטים כבוד שמים כי בו יחסו עניי עמו, כי מהראוי למי שהטיב עמו הקדוש ברוך הוא חסדו בנכסים והון עתק שלא יהיה כפוי טובה בטובתו של מקום המעדיף טובו עליו ולשמוח בפזר ממונו לעניי עם, ולא יחשיב את כל הון ביתו אצל רצון הבורא אפילו על קלה שבקלות ולהראות בה חביבות המצוה וחפצו שזהו עיקר העבודה האלהית.

ואז באותה מדה ייטיב האל לעשות עמו שיקיים את המצוות מעושר, הון ועושר בביתו וצדקתו עומדת לעד כי כך היא המדה, לעוברי רצונו מעושר סופם לקיימן מעוני ועושי רצונו מעוני סופם לקיים מעושר ובעשיר והיה שכרו שלעולם לא ימוט זכר עולם יהיה צדיק.

ובבוא העני אצלו על בצע כסף הימים האלה ובזמן הזה יתן בעין יפה ויתן הודאה ושבח לאדון הכל שזיכהו במצוה זו ויעשה אותה באהבה ובחיבה ויאמר, מה אני ומה חיי והלואי אעבוד בכל כוחי וגופי וממוני ביום ובלילה ואשיג צד מה רצונו וחפצו שימצא נחת רוח בעבודתי ומעשה ידי אחר כל ההכעסות שאני מכעיס בפועל כפי ומעביר רצונו בכל עת ובכל רגע והוא מאריך אפו ונותן לי שלום וחיים ואינו מקפח מזונותי מפני זה ואיך לא אכיר בטובתו הגדולה ובגמולו השלם, וכשיבוא לידי מצוה גדולה או קטנה אשתעבד עצמי וממוני לעשיית המצוה ההיא בכל נפש, ואין ספק כי כאשר יסתכל כל אחד מאישי ישראל הענין הזה לא יתרשל בשום מצוה, וכל שכן במצות הצדקה אשר היא שקולה כנגד כל מצוות שבתורה כל הימים, וביותר כי יבא עת לחננה כי בא מועד.



ציונים והערות לפרק א

1) זוהר בהעלתך דף קנ''ב ע''ב. 2) פסחים דף ו' ע''א. 3) מגילה דף ו' ע''א. 4) תקו''ז תקון כ''א דף נ''ח ע''א. 5) עי' זוהר בהעלתך דף קנ''ב ע''ב. 6) גיטין דף ס' ע''א תוד''ה פרשת. 7) עי' סנהדרין דף ק''א ע''א. 8) שמות רבה פרשה א' אות ה'. 9) ר''ה דף י''א ע''א. 10) העיר בזה ר' ש. רוטשטין שליט''א כי נראה מכאן שנשמט הנוסח ''וכשם וכו''' שהזכיר המחבר בכל שאר הנשיאים, ויתכן ששינה המחבר במכוון מאחר ונוסח תפלה זו יסדה המחבר על שם גאולת אותו שבט ממצרים וכמו שהאריך לעיל אות י''ז י''ח, ועל כן בשבט אפרים לא ייסד המחבר נוסח וכשם שבצאת ישראל ממצרים כו' מאחר ואמרו ז''ל שהקדימו לצאת ומתו במדבר בחרב וע''ז אמר דוד בזמירותיו מזמור ע''ח, בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב, לא שמרו ברית א' ובתורתו מאנו ללכת כו'. 11) עי' קונטרס שלישי שבסוף הספר, שם הובא סדר תקון המגפה בשלמותו. 12) עי' תנחומא צו אות י''ד. 13) שמות רבה פרשה מ''ח אות א'. 14) זוהר נשא דף קמ''ח ע''ב. 15) זו''ח ריש בלק. 16) היא שנת ה' ת''ל. 17) שבת דף י''ב ע''ב. 18) ברכות דף מ''ג ע''ב. 19) זוהר פקודי דף ר''מ ע''ב. 20) ר''ה דף ט''ז ע''א.





פרק ב - ביעור והגעלה - אפיית מצה - קמחא דפסחא



מנהג ישראל לבער חמץ כל שהוא ורמזו

א. כל ישראל קדושים הם המתקדשים והמטהרים, מנשרים קלו מאריות גברו לעשות רצון קוניהם ולאשר ולקיים מצוות החג הקדוש הזה בדקדוק עצום ורב בכל לבבם ובכל נפשם ובכל מאודם ואינם חסים על ממונם ואינם חוששים לטורח גופם לעשות משמרת למשמרת שלא לתת מקום לחיצוני חס ושלום, עד שכתב הטור באורח חיים סי' תמ''ב בשם הרא''ש אביו ז''ל להורות על הזריזות והזהירות הנמצא במצוה זו וזה לשונו, ואדוני אבי הרא''ש ז''ל כתב וכו' לא הארכתי לבאר הא במקום לישה הא שלא במקום לישה ולכתוב פירושיהם לפי שישראל קדושים וגוררין החמץ הנמצא אפילו כל שהוא הדבק בכותלי הבית ע''כ.



ביעור חמץ ורמזו

ב. והן עוד היום מחזיקין בה ברוב עוז ותעצומות ברוך אלהים, וכל עוד שמוסיפין כח בעצמם וידם פתוח להוציא הוצאות לקיים מצות ביעור חמץ יוסיפו תת כח ותגבורת לסטרא דקדושה והסטרא אחרא וקליפתו מהרה כעשן תכלה, כי כל ענין החמץ הוא רמז וכינוי לסטרא אחרא ואנחנו מבערים אותה שלא תדבק בידינו מאומה מן החרם ועל ידי כך נצא מעבדות לחרות דהיינו מעבדות הקליפות הנדבקים בנפשותינו ולהדבק בקדושה עליונה, וכן גם כן נעשה למעלה והקליפות פורשות מן הקדושה.



ביעור חמץ מן הכלים ע''י הגעלה וליבון ורמזם לביעור סט''א

ג. וכל מעשה העבודה אשר אנחנו עושין לחג הקדוש הזה שכללותם הם שלש בחינות, הא' בחינת תקון הכלים, הב' בחינת תקון מאכל האדם, הג' בחינת תקון הבתים והמושבות סובב הולך אל הכונה הזאת וכל אחד משלש בחינות אלו הם רמז תקון לדברים עליונים ונעלמים, כי אלמלא כי כל אלה הדברים לצורך הדברים העליונים הנעלמים לא היינו צריכים לעשות עניינים אלו בכל שנה ושנה, ואילולי כי כל דבר מאלו יש לו שורש למעלה לא היה כך בעולם של מטה, ולכן האיש הירא ילבב וכשיתעסק בכל אחת משלש בחינות הללו יפנה אל המעשה ההוא ומה נעשה בו בשמים ממעל וממנו יהיה תקון לנפשו.

ד. כי הנה האדם על ידי חטאו פוגם בעונותיו הרבים בכלים הקדושים והעליונים הנקראים כלי ה' ומשתמש בהם חמץ שהוא כינוי הסטרא אחרא כאמור ומכניס צלם בעולמות העליונים, הנה על ידי המעשה אשר יעשה כאן בגשמי להגעיל את הכלים במים רותחים ומעביר מהם החמץ כן יהיה ראשו השמימה בכלי ה' הטהורים והקדושים שיתעורר חסד אל הנקרא אל זועם בכל יום למאריהון דדינין שהם מים רותחים להכניע הקליפות, וכן על ידי מעשה הליבון לכלים שתשמישן על ידי האור אשר יעשה כאן בגשמי ופנה למעלה בכלים העליונים כלי ה' כי נבלע בהם החמץ על ידי האש סטרא אחרא אש זרה, עתה יתלבנו באש דקדושה עד שיהיו ניצוצות נתזין מהם כי כן האש המתקן אותם הוא עליון ומרומם דאיתמר עליה דזריק נצוצין לכל עיבר ובזה יהיו נטהרים.

ובאו חילוקים רבים בין אותם שבלעו הרבה לאותם שבלעו מעט מזעיר מבחוץ, וכן הדוגמא למעלה כי אף על גב כי הקליפה היא מתעוררת מפני מעשה הרע של התחתונים והיא עולה ומתאחזת בקדושה, אין דבר זה בהשואה אחת תמיד מפני כי לפעמים רבים אינה מתאחזת רק מבחוץ ולפעמים מתאחזת מבפנים.



אזהרה על הגעלת כלים ורמזה

ה. ועל הרמז הזה ראוי שהכלי הצריך הגעלה לא יתננו לאומן ללבנו עד שיגעילנו תחילה, לרמוז אל מימי חסד למאריהון דדינין ולהעבירם תחילה ואחר כך הליבון וכשלג ילבינו באש הקדושה, ומלבד זה גם לפי הפשט ראוי ונכון המנהג הזה לפי כי אין חום ליבון האומן מספיק לשרוף החמץ הבלוע בו ואין ההגעלה מועילה לה אחר כך מפני שהבדיל שנתן לו מחדש עומד עליו כמו טלאי וכן נוהגים רבים מאנשי מעשה והעידו שכך הוא מנהג האר''י ז''ל, אך ורק שיזהרו הנוהגים כן שאחר הליבון לא יתננו האומן במים שעושה בהם מלאכתו.



בירור החטים מן המוץ ורמזו

ו. ונשובה אל הענין כי כל מעשינו בטהרת הכלים האלו כוונתנו יהיה להתם ולכלה הדינים תקיפים והקליפות מעולמות ולהעביר ממשלת זדון מן הארץ העליונה, וכן בחינה השניה שהיא בחינת מעשה המאכל יפה נדרש על דרך זה, כי בירור החטים מהמוץ והתבן ומאכילת עכבר הדק היטב שם רמז שמפריד הקליפה מן החטה שהיא הקדושה ובזה גורם פירוד לסטרא אחרא שהם זכר ונקבה מוץ ותבן הנדבקין בחטה וכמו שאמרו בזוהר בפרשת בלק דף קפ''ט כי מוץ ותבן הם שני קליפות.

ולכן מלת חטה יש בה אותיות ח'ט'א שהם מורים על הסטרא אחרא הנדבקים בה' שבסופה, כי מפני כן לא היו שתי אותיות אלו בשבטים לפי שהיו שבטי יה והם עדות לישראל שאין בהם סטרא אחרא, אמנם בחטה אף על גב שהיא סטרא דקדושה רמה - יש בה אותיות ח''ט מפני שסמוכים אצלה מוץ ותבן שלה ואלו הם קליפות חיצוניות שבה.



ניפוי הקמח מן הסובין ורמזו

ז. וכן מעשה ההרקדה להוציא הסובין והמורייס הכוונה בזו להעביר שתי קליפות אחרות יותר דקות שנדבקים בקדושה למעלה, והנה נגד ארבע קליפות אלו הנאחזין בסטרא דקדושה כך נמצא קליפות הנאחזים באדם עו''ן אף משח''ית חימה כמו שאמרו בזוהר פרשת בא 21 וקליפות אלו הם נדבקים בנפש האדם, וכל התקונים שאנו עושים עתה בחג הקדוש הזה אשר צוה ה' לעשות הכל הוא לצורך האדם אשר על ידי מעשה המצוות אלו הוא יוצא בליל פסח מעבדות לחירות דהיינו מעבדות הקליפות הנדבקים בנפשו וכן גם כן נעשה למעלה, והקליפות הם פורשות עצמן מן הקדושה על ידי מעשה המצוות בכוונה זו למטה כאמור למעלה.

ובזוהר משפטים אמרו 22 כי צריך לברר את החטים מכל פיסול ועד דיתברר לא שריא יו''ד על ה' ואינו מתקיים כי י''ד על כס י''ה, שרוצה לומר כי מי''ד בניסן צריך שיהיה הכנה לחיבור שם י''ה וזה ימצא על ידי הבירור.



מנהג אנשי מעשה לעמוד ולשמר החטים משעת קצירה

ח. והנה מה טוב ומה נעים מנהג חסידים ואנשי מעשה שעושין לה שימור לשומרן משעת קצירה להרחיק מהם מים הרעים שהם הקליפות בל יראו ובל ימצאו, וחסידים ואנשי מעשה נהגו לילך הם עצמם אל השדה אל מקום הקצירה לראות הם בעצמם לקצירת חיטיהם שלא יהיה בהם שום חשש כלל ויהיה נקי מכל דבר הפוגם אותם.



כל הוצאות המועדים חוזרין בכפלים ורמז שנתן בזה האר''י

ט. ואף במקומות הרחוקים אשר קשה להם לילך לשם ולכן צריך לתת שכר למביאיהם ביותר, אל יחוש על ההוצאה כי כל אשר יוציא עליו יכפלו לו מן השמים, וכן מספר שלש אותיות אחרונות של מו''עד הם כפל המספר של האות ראשונה כמו שכתב הרב ז''ל, וזה בשאר המועדים וכל שכן בחג הקדוש הזה כי הכל לתועלת האדם לטהרו וללבנו מכל הקליפות ולהיות שמור מכל המזיקים ומכל הדינים כל השנה שראוי ונכון שלא יחוש על ההוצאה.



התעוררות להיות פזרן במצוות

י. ואשרי האיש כספו לו נתן לקוח את שפ''ר חג הפסח משופרי שופרי ולא חייש במעי''ה אין כסף נחשב להבל דמה וכל שהוא ביוקר מעלי יתיר, והרשב''י 23 היה נותן בהם סימן, חנם בלא מצוה כי הרשעה בהפקירא ניחא לה ואין ראוי לעם הקדש לעזוב מצוות קוניהם בשביל דמיה, ורבן גמליאל לקח אתרוג באלף זוז. 24

ובכסוי הדם אמרו, 25 במקום שאין לו עפר שוחק דינר זהב ומכסה בו, היה מהלך בספינה ואין לו עפר שורף טליתו ומכסה בו, וכל שכן בעסק מצוה נאה וחסודה זו אשר יש מן גדולי הפוסקים אשר החמירו בכזית מצה לילה הראשון להיות ממצה שמורה משעת קצירה ואף בשעת הדחק, ומי האיש ינבל בנבלותו לאבד טובה הרבה אשר בסגולת אכילת מצה כדינה וכמשפטה אשר נבאר במקומו.



הנזהר בפסח בכל חומרותיו סגולתו להשמר מחטא כל השנה

יא. ואשר יש סיפק בידו לעשות ככל חוקת הפסח וחומר שבו ואינו עושהו הרי זה כופה בטובה שהטיב עמו המקום ברוך הוא, ועל זה בעלי בתים יורדים מנכסיהם ולא עולים אשר יפרישו מממונם נדבה בפזור רב לכבוד ולתפארת הבגדים החמודים אל עצמם ואל בשרם וימעטו וישוחו, וזה עני קרא לעשות נחת רוח ליוצרם ויתנו כתף סוררת בפקודי ה'.

כי מהראוי למי שהטיב עמו המקום ברוך הוא חסדו ועשר ומצא און לו בעושר ובשפע רב שלא יהיה כפוי טובה בטובתו של מקום המעדיף טובו עליו ולשמוח במצוותיו, וביותר בעסקי חג הפסח כי כל הזהיר ומחמיר עליו ביותר הרי זה משובח וניקה מפשע רב ואת הצפוני ירחיק מעליו, כאשר קיבלנו מפי גבורת אור המופלא האר''י זלה''ה כי כל האיש השומר פסח כהלכתו על קל על חמור שהחמירו בו המחמירים לא יעדר דבר, ימצא עזר כנגדו ואין שלטון שאור שבעיסה ירתחנו וחדל מעשות הפשע.



דברי הזוהר בסגולת הזהיר מן החמץ

יב. והן הן הדברים הנאמרים באמת בזוהר פרשת תצא דף רפ''ב ז''ל רעיא מהימנא, מארי דפסחא בזמנא דשליט עלייהו ליל שמורים כולהו צריכי למהוי שמורים ונטורים מחמץ ושאור בכל שהוא וכל מאכלין ומשקין כולהו נטורין ומאן דנטיר להון מחמץ ושאור גופיה נטיר איהו לתתא ונשמתיה לעילא ואתמר ביה לא יגורך רע בגין דהא אתעביד גופיה ונשמתיה קדש קדשים ואתמר ביצה''ר וכל זר לא יאכל קדש והזר הקרב יומת, פסח דרועא ימינא דאברהם כסף מזוקק מאן דערב ביה עופרת משקר ליה הכי מאן דערב חמץ ושאור כל שהוא במצה משקר בחותמא דמלכא עכ''ל.

הנה משם בא''רה ככל דברי רבינו ז''ל אשר סגולת מצוה זאת תחילה וראש לפדיון נפש כל איש ישראל ונקדש בכבודו ואין לזרים איתו ויסגור ה' בעדו.



האוכל חמץ בפסח אין חוזר בגלגול ישראל

יג. ובעונש עובר על פסח אמרו בפרשת פנחס דף רנ''ד ז''ל, מחמצת מאי טעמא בגין דריחא דמותא אית תמן חמץ דכר מ''חמצ''ת נוקבא רגליה יורדות מות ברישא וסיפא דתיבה תשכח לה ובגין דא מאן דאכיל חמץ בפסח אקדימת ליה מותא בעלמא דין ובעלמא דאתי דכתיב ונכרתה הנפש ההיא מעדת ישראל ע''כ, וביארו חכמי האמת שרוצה לומר שיכרת נפשו מעדת ישראל על בלי תגלגל גלגל גלגלתו בגלגול ישראל רק בבהמה או בגוים ערלים חס ושלום.

יד. ודורשי רשומות אמרו, כי נושא עון עובר על פסח כפשע בינו ובין המות במגיפה ביום חרון אף ה' כי כן חמ''ץ עולה במספר מגיפ''ה.

ולא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא את כל הקורות אותם וגם את יקר תפארת סגולתה של המצוה הזאת להקדיש ולהעריץ נפשות אישי ישראל וזר לא יקרב עליהם כאמור, אחרי הודיע אלהים אותנו מה ענין הרחקת וביעור החמץ והקרבת קדושת המצה מה היא ומה נעשה בה אשר היא מצה ומריבה לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס דגל הסטרא אחרא ודגל הקדושה על כן ירים ראש, וזה בהטב הדק עד דקדוקה של חוט השערה על דבר שלא תמצא חרב היונה מנוח לכף רגלה להתאחז בקדושה.



טעם שלשין במים שלנו ע''ד הסוד

טו. ופקח עיניך וראה אשר חכמים החמירו לבלתי ילושו אפס במים שלנו, אשר מלבד פשטן של דברים על כי המה צוננים, עוד בו טעם לבאים בסוד ה' לעשות כוונים להרחיק הקליפה, יען אשר מודעת זאת כי במים בגשמי נמצא בהם מים הרעים כמו שאמרו בגמרא 26 ההוא בר שידא דאזיל לאתויי מייא אמר ליה אמאי אתעכבת אמר ליה עד דחלפו מים הרעים, ועל כן בא החיוב בכל מיני מים שלא ללוש בהמה עד שיעקרו אותם ממקומם ומשרשם כי כאשר המה נעקרים ממקומם מן השורש שלהם וישימו אותם בכלי המורה על סטרא דקדושה כמו שנאמר הברו נושאי כלי ה' המה מתקדשות ומתטהרות.



מנהג יפה שלא לשאוב מים שלנו ע''י עכו''ם

טז. כי על כן טוב ויפה שזר לא יקרב אליהן ולא על ידי עבדו ושפחתו הכנעניים רק מצוה בו לשאוב מים בששון לשם מצה של מצוה בקדושה ובטהרה, והן מלה בלשונו לידחות מים הרעים המאררים ובאו המים החיים של הקדושה.



טעם שאין ללוש במקום השמש או ביום המעונן ע''ד הסוד

יז. וכן אמרו שלא ללוש במקום השמש ואפילו ביום המעונן מטעם אשר נודע כי השמש בחינת דין בסוד ששזפתני השמש ומה גם הענן וכל מגמתנו עתה לרצץ הקליפה ואין לעורר הדין והתגברות הקליפה חלילה.



טעם שאין להניח כלל בצק בלא עסק ע''ד הסוד

יח. כי על כן המשכילים יזהרו את אשר חכמים הזהירו שלא להניח הבצק בלי עסק אפילו ברגע קטון מפני הרשעה אשר משתאה ומבקש מקום להתאחז בסטרא דקדושה וכאשר מצא ימצא מקום כל דהו יתאחז שמה וקבע את קובעיהם נפש חס ושלום.



דיני לישת המצה ואפייתה

יט. והן רבים עתה עם הארץ ונמסרו המצוות בידם ואינם מטים אזן לשמוע דברי חכמים ואחזו שער השגיאות, ורבים לא השגיחו בכלי שלשין בו אשר לשין כמה עיסות זה אחר זה ואז פירורי העיסה שנדבקו בכלי מהעיסה ראשונה בלי עסק, וגם הידים של העוסק בעיסה נשאר הבצק דבק בידיו מהעיסה הראשונה.

כ. והאיש הירא ראוי להיות עיניו פקוחות על העושים במלאכה להיות ידיהם נקיות וכן הכלים, ומנהג ותיקין להכין להם שני כלים למדוד אחר העיסה הראשונה בכלי השני ולרחוץ ולנקות הראשון לחזור ולמדוד בו וכן חוזר חלילה, ואשר יש סיפק בידו לא יעבור מעשות ככה.

ואשר לו שצף כסף ולא השיגה ידו, על כל פנים לא ימיש מלהיות מגמת פניו ועיניו ולבו לנקות היטב הכלי בין עיסה לעיסה והידים ידי העושים במלאכה, וכן בסכינים שמתקנים בהם המצות לא ימיש משבת בגדר בשעת עשיה ואל יעזבם ואל יטשם עד אחר עשיה רק הוא יהיה עומד עליהם לחזור ולבקר תמיד הסכינין והדפים בכל עת ובכל רגע אשר לא ידבק בהם מאומה מן הבצק וינקה אותם במפה שרויה במים מהרה.

כא. ומגדולי האחרונים כתבו שהסדין שעשו עליו המצות בפעם ראשונה אין ליטלה עוד בפעם שנית, וכתב הב''י בשם אורחות חיים דצריך ליזהר שלא לנקוב במסרק אחד שתי מצות לפי שנדבק בו העיסה ומחמצת, וכתב הריק''ש שיש ללמוד זכות על מה שאין משנין המסרק שנוקבים בו המצות כי אחד נוקב את כולן ומתעסק הוא בעיסה לעולם, ואם שהה בין עוגה לעוגה פשיטא ודאי שצריך לנקרו.

כב. ולאדם אחד לא יתנו שני עיסות כי אי אפשר לאדם אחד ללוש שני עיסות ולהתעסק בהם כי אין ידיו מספיקות להתעסק בכל העיסה שלא יצא מידו החוצה קצת ואיכא חשש חימוץ, וכל כהאי גוונא אפילו בעיסה אחת כל שאינו קולטה אל תוך ידיו, וכבר מוסכם בפוסקים שהשהיות מצטרפות.

כג. וכתב מהרא''י בתרומת הדשן סי' קכ''ג דעסק גדול כגון בעיטת ידים בבצק והרידוד מבטל השהיות אבל עסק מועט כגון ניקור אינו חשוב עסק לבטל השהיות, ומנהג ותיקין לרשום עליהן בסכין כדרך שעושים במצות שמורות.

כד. וכן הזהירו הפוסקים שאין להעריך ולרדד עד שיגרפו התנור בתחלה כדי שיוכל לאפות מיד ולא ישהו אפילו רגע אחד כי הוא עון פלילי, ורבים מעמי הארץ לא חששו על זה יען כי רבים מתופשי התורה גם הם הקלו על עצמן ומהם יצאו אבות ומאבות תולדות, ומצאו און להם אשר אמרו על הרמב''ן שהיה לש בביתו מתחלה ושולח פתו לפורני רחוק יותר מעשרה וט''ו בתים, והם לא ידעו כי היתה שלא ברצון חכמים הגאונים וגם הוא נמנע אחר כך ומי שעושה כן גוערין בו בנזיפה, כי על כן יש לזרזן לאפות מיד ולא ישהו שצף רגע.



אזהרה שלא לשלוח מצות לתנור ע''י הקטנים

כה. ומה מאד המשכילים יזהרו לבלתי שלוח המצות אל התנור על ידי הצאצאים והצפיעות הקטנים אשר לא ידעו לבלתי התקרב אצל פי התנור בעת אשר האופה עסוק במלאכתו ולא יקבל מהם ושהייתם שם אסורה, ואמרו הפוסקים שהבית שהתנור בתוכו הוא חם ביותר ואפילו בפחות ממהלך מיל הוא מחמם ומכניסין עצמם שולחיהן בספק נפש יקרה תצוד, ודברים אלו מצוה להעשות על ידי גדול בר דעת להזהר.



אזהרה שלא יגעו מצות זו בזו בעודן לחות, ודין מצה כפולה ונפוחה

כו. וגם להזהיר את האופה שלא יגעו המצות בתנור זו בזו בעודן לחות, וחומר המצה כפולה וכן הנפוחה והשוכבות זו על גב זו בתנור שאסורות, ואם רדה מצה כפולה ונפוחה שאין לרדות עוד עמה שיש מחמירין שהמצות שנרדו עם אותו המרדה צריכין קליפה.



מנהג אנשי מעשה בעת רדיית הפת

כז. ומנהג אנשי מעשה להיות להם שני מרדות מפני החשש וגם להפוך המרדה בכל פעם, וטוב משניהם אותם האומנים הרודים כל המצות בידיהם, וגם להזהירו שלא ליטלה ממנו בשעה שאם יפרסו אותה ימשכו חוטין ממנה ואם נטלה כך שלא יחזירנה לתנור, ומנהג יראי ה' לעמוד עליהן להשגיח אם איזה מצה נכפלה קצת לשבור את הכפל קודם הפסח וכן עוברים על יד כל המצות, ומנהג מתוקן ומקובל וטוב ויפה הוא.

ויתר הדינים אשר בפרטים אלו אם נבא העי''ר לא נגיע לשליש ולרביע, וכל היד המרבה לבדוק ולהזהר בכל חוקותיו וככל משפטיו הרי זה משובח כי זהו עיקר גדול לשברון הקליפה שלא ימצא מקום להאחז בשום צד אפילו כחוט השערה, אשר על כן החמירו חכמים בו יותר מבשאר איסורים שביטולם בששים וחמץ איסורו במשהו.



התעוררות לפזר ממונו בקניית המצות

כח. כי על כל אלה אשרי הגבר לו ישים אלהים מעוזו ולא יקפיד על הונו, ואשר לא השיגה ידו כל כך יצטמק וטוב לו ביתר יציאות החג ויפזר ביותר בענין תקוני מאכלו אשר בו עיקר הכל בחג הקדוש הזה, ויפזר ונוסף עוד כדי להיות לו מצות עשויות כהלכתן וכמשפטם.

ולא כמו הבוערים בעם אשר עשו את הטפל עיקר ואת העיקר טפל וכמשא כבד יכבדו מהם עשיית המצה וחוששין לפיזור היציאה ובה יבערו ויסכלו בכמה מכשולים אשר לא ניתנו ליכתב, ויש אשר פנו עורף ולא פנים ויעזוב הכל ביד עבדו וביד אשתו אין רואה ושגיאות מי יבין ועושה אלה תקותם מפח נפש, והנזהרים ישמחו יעלצו כמו חלב ודשן תשבע נפשם לא ימוטו לעולם.



מעלת הנוהג בפסח כדעת המחמירין

כט. ומי ימלל גבורת האנשים הניגשים אל ה' הנוהגים בחג הקדוש הזה להיות כל מאכלם ויתר הדברים הנעשים בחוקות הפסח מוסכם מכל הפוסקים, ובדבר אשר ימצאו חולק לאסור איסר אף כי אין הלכה כמותו יחמירו על עצמן שלא לאוכלו שהרי אותו האוסר שויה לגביה חתיכה דאיסורא.

ל. ויש להם על מה שיסמוכו מההיא דפרק אלו טריפות 27 שאמרו על פסוק ולא בא בפי בשר פגול שרוצה לומר שלא אכל מבהמה שהורה בה חכם, נראה דאף שהיתה מותרת הואיל ונפל בה ספק איסור לא אכלה, וכל שכן אם יהיה במאכל עצמו צד איסור שראוי להתרחק הימנה, והרי יש כמה דברים שנפל מחלוקת בין הפוסקים האחרונים הלכה כדברי מי זה אוסר וזה מתיר ובודאי כי יחזקאל היה מחמיר שלא לאוכלו שהרי אותו האוסר שויה לגביה חתיכה דאיסורא כאמור.

ולו הקשבנו למצוותיו יאותה לנו לשמור ולעשות בימי שנה בכל מין מאכל אשר יאכל שלא יהיה בו צד איסור כלל אלא שאין כל אדם זוכה לעמוד על עצמו בקיומו, אכן לשמונה ימים אלו אשרי הגבר שיאחז דרך צדיקים אלו לאשר ולקיים כל הלכות הפסח שלא יהיה בהם צד איסור, אין ספק כי לו יחדל פשע ונעשה גופו ונשמתו קדש קדשים ואין לזרים איתו.



אזהרה שלא לקנות מן החשוד על הדבר

לא. והנזהר בהם יאותה לו להיות עושה כל מאכלו וצורכו על יד עצמו או על ידי יהודי כשר שמדקדק בדבריו כראוי ושלא לקנות מהחשוד על הדבר, וזה הכלל כל החשוד על הדבר אין דברו נאה וחשו''דה.



אזהרה לבני אשכנז שלא להקל כמנהגי הספרדים בפסח

לב. וריב לי עם כמה מבני אשכנז הבאים משם לכאן הפוסחי''ם על שני הסעיפים והקלו על עצמם להיות עושים כמנהג הספרדים מום פס''ח ועור מן הבא בידם וזה אשר לא כדת של תורה, ומשנה שלימה שנינו 28 נותנים עליו חומרי מקום שיצא משם, וחייבים לשמור ולעשות ככל הלכות הפסח אשר נהגו אבותיהם בני אשכנז כדאמרינן בפסחים ריש פרק מקום שנהגו 29 דבני ביישן נהוג דלא אזלי מצור לצידון במעלי שבתא ואמר להו ר' יוחנן כבר קבלו אבותיכם עליהם שנאמר שמע בני מוסר אביך.



כמה חלוקי דינים בגדרי המנהגים ואופן התרתן

לג. ואף כי לפי הדין אין הבן חייב לנהוג חומרת חסידות אביו אלא אם כן עשאו פעם אחת בחיי אביו או אחר מיתתו דהשתא הרי קבלה על עצמו ובלאו הכי לא שייך בזה משום שמע בני מוסר אביך כמו שכתבו הפוסקים, אכן בדברים שכל העיר כולם נהגו כך בודאי חלה עליהם ועל זרעם וחייבים לעשות ולהתנהג על פי סייגים וגדרים של אבותיהם, ובני ביישן שאמרו אינו שם איש אלא שם מקום כמו שכתב הריב''ש סימן שצ''ט, ואם ירצו להתיר אין מתירין אליהם כמו שכתב הרשד''ם ביורה דעה סימן מ'.

לד. אמנם היינו דווקא בדברים חמורים כמנהג האשכנזים שחוששים לחשש חוזר ונעור, אבל לדברים דמחמת פרישות וחסידות ואינו אלא מילתא יתירתא כגון מנהג אנשי מעשה האוכלים מצה שמורה משעת קצירה כל ימי הפסח, מסתברא דלא מקרי סייג ואינו אלא מילתא יתירתא ואם רוצים לאכול ממצה שאינה שמורה משעת קצירה יש להם התרה, אך להקל בלא התרה אין טעם להם מידי דהוה אתעניות שלפני ראש השנה, והנוהגים שלא לאכול בשר ויין מי''ז בתמוז עד תשעה באב שחלקו רבוותא יש אומרים דאין להתיר להם ויש אומרים דסגי בהתרה ובשעת הדחק יש לסמוך למתירים בהתרה כאמור, אכן בלא התרה נחש כרוך על עקיבם חס ושלום.



להחזיק יד עניים קודם פסח ל' יום

לה. וראוי לראשי עם קדש אשר כביר מצאה ידם לאשר ולקיים כל חוקת הפסח להיות עיניהם פקוחות על צער בת רבים מבני עמינו אשר לא השיגה ידם לאשר ולקיים מנהג אבותיהם ודלפה נפשם מתוגה אשר אין מחזיק בידם, וראוי לעשירי עם לאמצם ולהחזיק בידיהם מאשר המה עושים לצורכם, כי מה בצע אשר הן יתן בקולו קול עוז ארבע צווחות בליל התקדש חג כל דכפין ייתי ויכול כל דצריך ייתי ויפסח וכו' אחר אשר הדלת סגר אחריו ואיזה מקום מנוחתו של דל והלך ואפס מקום כניסתו.

והנכון להיות כל איש צור''ר בצרת העניים האומללים קודם לפסח שלשים יום לתת להם איש כפי אוכלו כסף נפשות ערכו לצורך חג הקדוש הזה, אשר כל עדת בני ישראל המה שוו בשיעוריהן בתוקף הנס וכל הנעשה בו יחד עשיר ואביון.



טעם שנזכרו מתנות עניים תוך פרשת הרגלים

לו. ומטעם זה באה מצות לקט שכחה ופאה באמצע פרשת הרגלים, למען דעת כל עמי הארץ עשירי העם להיות מגמת פניהם על עניי עמו ברגלים על כי אין פרנסתם רק שכחת הלקט זעיר שם זעיר שם ואין הקומץ משביע את הארי להוצאת מועדי רגל כי רב הוא.

ועל כן יתנו עינם ולבם עליהם ברגלים לסומכם ולתומכם יותר משאר הימים ולהתנהג עמהם בחגים ובמועדים מעין לקט שכחה ופאה מכל אשר קנתה ימינם להפריש ממנו חלק לעניי חלכאים מן המובחר והטוב כי חלק העניים הוא חלק גבוה כמו שנאמר, וכל מבחר נדריכם אשר תדרו לה' שהוא חלק האומללים מאנין תבירין דיליה, וכל שכן לעניי בני תורה אשר המה בבחינת שבתות וימים טובים דלית להו מדילהו כלום, אשר נפל החיוב על כל איש ישראל לשים עיני השגחתו עליהם לתומכם ולסעדם כל הימים כאשר הארכנו בפרק א'.



מעשה הצדקה בנסים המצרי שאירע בעיה''ק ירושלים

לז. ואני שמעתי מפי זקנים מעשה היה בירושלים בשנים קדמוניות אשר היה מנהג שם שהרב הוא היה מחלק מעות ופרס כל אחד ואחד קודם חג הפסח, וכמו כן היה מחלק קופה של צדקה לעניים וצנועים בעלי תורה, ובימים ההם היה שם בירושלים איש אחד חסיד וחכם וצנוע מאד וילחץ עני בענייו, ובהחלק הקופה לא זכר הרב את האיש ההוא וישכחהו, ויהי כי הקיפו ימי ניסן ובא מועד ואין כל מאומה בידו ויקומו כל בניו וכל בנותיו ויאלצוהו לאמר מה לך נרדם, הנה יום בא לה' הגיע זמן ביעור החמץ ולמה נמות לעיניך כי לא נעשה כפ''שע הזה לאכול חמץ בפסח, ויהי כי אלצוהו יזל מים מדלייו ויתן את קולו בבכי על דלותו וצערו.

ויהי כי הרבה והפציר בתפלה ותעל שועתו אל האלהים ויפן ה' אל צעקתו, ויחר אף ה' על העיר להשחיתה מקול שועת העני החסיד ההוא בהתעטף ברעב ומרחם אין, עד שעמד אליהו בתפלה לפניו ולהשיב חמתו מהשחית ויאמר ה' ה' אל רחום וכו' אל תשחת עמך ונחלתך, אנכי ארדה נא שמה ואשימה עיני עליו אחלצהו ואכבדהו כי לא בפשע ולא במרד שכחוהו אלא מפני צניעותו כי רב הוא.

לח. והנה החסיד העני ההוא קם מכרוע על ברכיו ויצא אל רחוב העיר וירא אליו אליהו ז''ל ונתן לו שלום והחזיר לו שלום וישאלהו האיש לאמר מה תבקש, ויאמר לו אין איש מאסף אותי הביתה ואם נא מצאתי חן בעיניך כבדני נא לאוספני בתוך ביתך בפסח הזה ואנכי אתן את שכרך, ויען החסיד העני לאמר בא ברוך ה' בטוב בעיניך שב, אתה תהיה בביתי עד אשר תחפוץ רק הודיעני נא מה שמך כי יבא דברך וכבדנוך, ענה אליהו ויאמר לו זה שמי רבי נסים המצרי וקח נא את הכסף וטבוח טבח והכן, ויקח החסיד העני את הכסף ויבא אל ביתו שש ושמח ויספר לאשתו את כל הדברים האלה ויצוום על כבוד האורח לאמר כי זקן ונשוא פנים הוא ומראהו כמראה מלאך האלהים והזהרו בו.

לט. ויהי היום ערב פסח אמר החסיד אלכה נא ואראה את האיש האורח ואקראנו לבא כאשר דבר, ויסובב את כל העיר בשוקים וברחובות וישאל לאמר הידעתם וראיתם את האיש האורח ר' נסים המצרי, ויענו לאמר לא ידענו ולא שמענו את שמו בלתי היום מפי כבודך, ויחפש בכל העיר ולא מצא עד שנתן אל לבו החסיד לאמר, אכן נודע הדבר כי לית דין בר נש רק אליהו ז''ל ועל כן קרא שמו נסים המצ''רי על שם הנס שנעשה לי לכלכל את דברי חג הפסח כמשפט שנעשה על נס ישראל במצרים, ומיתר הכסף אשר נשאר ביד אותו החסיד לא חיסר כלכלתו תמיד כל הימים.

מ. ולרב של העיר ירושלים בליל התקדש חג הפסח בא אליו בחלום בחזיון לילה איש מראהו כמראה מלאך האלהים ויבלהו בלהות לחונקו, ויצעק אליו לאמר מדוע ככה עשית לשכוח את החסיד העני ההוא וכפשע ביניכם ובין המות כי העלה חרון אפו יתברך עד להשחית לולי אליהו ז''ל עמד בפרץ לפניו להשיב חמתו מהשחית ויפן אל העני ברחמים להחזיק בידו, ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את העני ההוא וישאל מחילה לבל ימות ויספה בעון ההוא, ומאז קבל על עצמו לחפש ולפשפש אחרי כל דל עני והלך הצנוע להחזיק בידם לתומכם ולסומכם.



חיוב בני העיר בקמחא דפסחא

מא. כי על כל אלה מאז היה לחק כל בני עיר ועיר מדינה ומדינה לקנות חטין לחלקן לעניים לצורך פסח קודם לפש''ע שלשים יום, וכל מי שדר בעיר י''ב חדש צריך ליתן בזה, ואפילו העני שלא ישב שם שלשים יום ואין נותנים לו חטים אפילו הכי נותנים לו מצה לאכול ימי הפסח על כל דבר פשע אשר

יפשע חס ושלום לאכול חמץ בפסח באשר יחסר לו ואין כל מאומה בידו.



מצוה להשאיל זל''ז כלי הלישה ומקום אפיית המצות

מב. וגם לאותם אשר השיגה ידם די כלכלתם ואפס מקום אליהם לעשות המצות בביתם, מצוה על כל אחד מאישי ישראל להשאיל כלים כשרים ומקום בבית תנורם ולעוזרם ככל הבא מידם כי כל עדת ישראל ערבים זה לזה ואם חס ושלום יכשלו באיסור חשש חמץ על בלי היות למו מקום וכלים ראויים כשלו איש באחיו חס ושלום.

וגדול שבכולן המאכיל עניי בני תורה על שולחנו בחג הקדוש הזה אשר כולו מלא חסדים, כמו שהוזהרנו לומר בליל התקדש חג כל דכפין ייתי ויכול וכו' מה שלא נעשה כפסח הזה בשאר מועדי רגל כאשר כתבנו טעמו בפרקים הבאים בס''ד.



ציונים והערות לפרק ב

21) זוהר בא דף מ''ב ע''א. 22) זוהר משפטים דף ק''כ ע''ב. 23) עי' זוהר תרומה דף קכ''ח ע''א. 24) סוכה דף מ''א ע''ב. 25) חולין דף פ''ח ע''ב. 26) חולין דף ק''ה ע''ב. 27) חולין דף ל''ז ע''ב. 28) פסחים דף נ' ע''א. 29) פסחים דף נ' ע''ב.





פרק ג - שבת הגדול - סדר הדרוש - אזהרות חמץ ומצה - י''ד שחל בשבת



מעלת שבת הגדול והניסים שאירעו בו

א. האל אשר שבת מכל המעשים וביום השביעי נתעלה וישב על כסא כבודו, תפארת עטה ליום המנוחה וירוממהו וינשאהו וישם את כסאו עליון לכל יומי האר''ץ, ולמעלה מהם נוספה מעלת יקר תפארת שבת שלפני הפסח מועד צאת ישראל ממצרים ואל עליון גואלם ויהיו לנס וישימהו על הנס, כל גדול ולו יסף ממעל לחש''ב שבתות השנה וכמוהו לא תוסיף ועל אשר היה כבר נקרא בישראל גדו''ל שמו.

ומעשה תוקפו וגבורתו של נס היה על כי פסח שיצאו ממצרים יום חמישי היה, ונמצא שבעשור לחדש שלקחו להם איש שה לבית אבות יום שבת היה וקשרו להם בכרעי המטה, וכשלקחו פסחיהם באותו שבת נתקבצו בכורי מצרים אצל ישראל וישאלו את פיהם לאמר מה זה ועל מה זה ואמרו להם זבח פסח הוא לה' שיהרוג כל בכוריכם, ומיד הלכו אצל אבותיהם ואל פרעה לבקש מאיתם למהר לשלח את ישראל מן הארץ, וימאנו לשמוע אליהם ויערכו הבכורות מלחמה והרגו מהם הרבה הרבה מאד כמה דאמר למכה מצרים בבכוריהם.

ב. ונוסף גם הוא תוקף הנס והפורקן להיות כי המצריים עובדים לטלה ועיניהם רואות וכלות את אלהיהן כשור אל טבח יבא ואין מכלים ונודעה יד ה' את עבדיו וזעם את אויביו, היאמן כי יסופר הן נזבח את תועבת מצרים לעיניהם ולא יסקלונו, הן הראנו ה' אלהינו את ידו החזקה והנישאה לשום שפלים למרום ורמי הקומה גדועים, והחודש אשר המזל טלה עודנו באיבו ומתערה כאזרח רענן ויעבור והנה איננו, שאילו היה בשאר חדשי השנה היה מקום למצריים לאמר ולהרהר כי על כי אין האיש בביתו לא היה בידו להושיעם, על כן היה לנס ויחתו מגבורתם בעשור לחדש כי הוא שליש הראשון מן החודש, עודנו באיבו לו יקטף בל יראה ובל ימצא.



ה' טעמים למה ניסי י' ניסן נזכרים לדורות ביום שבת הגדול

ג. ואולם אם תחקור לדעת מה ראו על ככה לייחס הנס אל שבת שלפני הפסח ומדוע לא ייחסו הנס לעשירי בחדש הזה יום שיפול שם יהו שמו גדול בישראל, הנה בחקירה הזאת הרבה תשובות בדבר, יש אומרים כי על כי לא בא הנס אלא על ידי שמירת שבת כי מפני שידעו המצריים שהיו ישראל שומרים את השבת במצרים כאשר חכמים הגידו 30 בפסוק ואל ישעו בדברי שקר, וגם בעינם יפלא שהיו מטפלים בבעלי חיים בשבת עד שמתוך כך נתטפלו ביגון שאולה לדעת מה זה ועל מה זה ולפיכך תלו הנס והפורקן בשבת.

ד. ויש מן הגדולים שנתנו טעם לשבח לייחסו אל קדושת שבת, יען כי אם היו מייחסין אותו אל יום העשור יעלה על מחשבותם לאמר כי גדול יום העשור על שם הנס אשר נעשה בו ביום שעלו ישראל מן הירדן, גדול היה הנס ההוא בנהר יעברו ברגל שש מאות אלף רגלי, ובכן יאבד זכרו של נס מצרים אשר הוא עיקר הכל ומצות עשה מן התורה למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, כי על כל אלה ראו והתחכמו לייחס הנס אל השבת כי מודעת זאת בכל הארץ כי עלייתם מן הירדן לא היתה בשבת.

ה. והחכם הגדול הר' יוסף טראני נר''ו דרש, כי לפי שכשהיו ישראל במצרים שאל משה מפרעה יום אחד של מנוחה ובחר לו יום שבת, ומכל מקום בכל שבת תכף היו יוצאים ממנוחה ועונג ליגיעה ועינוי, אבל בשבת זו שהיה יום שלקחו יראתם וקשרוהו בכרעי המטה והיה להם תלוי ראש לא חזרו השתעבד ולכך נקרא שבת גדול כלומר יומא דשבתא אריכתא, כי אף למאן דאמר שכל אותם י''ב חדש שהיה משפט המצריים לא נשתעבדו היינו שלא היו משועבדים בעבודה קשה מכל מקום אכתי עבדי פרעה נינהו אך בשבת זה ידעו שיצאו לחירות, אם באלהיהם שלטו בעצמם לא כל שכן.

ו. ועוד נדרש בו כי הנה נודע שעל ידי יציאת מצרים נתקיים אצל הכל כי הוא יתברך ברא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה כי אשר בידו היכולת להחריב מסתמא הוא אשר יסדה וכוננה, ועל כן נאמר בטעם שמירת שבת וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים כי על ידי יציאת מצרים באותות ומופתים חוץ מטבע העולם היא הוראה על חידוש העולם כי ששת ימים עשה ה' וכו' וביום השביעי שבת וינפש, ולפיכך נקרא שבת הגדול שבת שלפני הפסח לפי שהוא היה סיבה לקיום כל השבתות כולם שבסיבת המאורע בו הוכר גדולתו יתברך והשגחתו כי הוא הבורא הוא היוצר זה העולם בששה ימים וביום השביעי שבת, ולכך נאה ויאי לקרותו שבת הגדול הואיל וכל השבתות נתקיימו על ידו.

ז. ובשבת זו היו רגילים בבבל להתקבץ קבוץ גדול ונקרא שבת כלה שמזהירין ושואלים ודורשים בהלכות הפסח, ועל כי חכמים הגידו בפרשת ויקהל 31 שאמר הקדוש ברוך הוא למשה עשה לך קהלות גדולות בשבת לפרש להם האסור והמותר כדי שיתגדל שמי הגדול ביניהם שנאמר ואתם עדי נאום ה' ואני אל, ולפיכך גם מטעם זה נקרא שבת זה שבת הגדול על דרך מה שאמרו ז''ל, 32 ואת הבית הגדול זו ביתו של ר' יוחנן בן זכאי שמפרסמים גדולתו יתברך, ולכן בשבת זו שרבה הדרשה בו בדינים מרובים דיני חמץ ומצה ודיני הרגל ושמו של הקדוש ברוך הוא מתעלה ומתגדל בישראל קראוהו שבת הגדול.



מנהג הדרשה בשבת הגדול ואופן כוונת הדרוש

ח. וכבר נתפשט מנהג זה ברוב תפוצות ישראל בכל שנה ושנה לדרוש ברבים בשבת הגדול, אמנם צריכים הדרשנים להתנהג כתקון משה רבינו עליו השלום ללמוד ולהורות את בית ישראל את הדרך ילכון בה ואת המעשה אשר יעשון הלכות פסח בפסח וכו' ולא להעמיד עיקר דרושם מפשטים וחדושי תורה כי לא המדר''ש הוא העיקר אלא המעשה שידרוש, לא להראות את גודל חכמתו כי אם מה שנוגע למעשה להוכיח את העם שישובו מדרכם הרעה להרים מכשול מדרך עם בני ישראל, ואם יאריכו בחריפות דרושיהם הנה רבים מעמי הארץ אשר לא ידעו ולא ישכילו דבריו כאשר באו כן ילכו ואין כל מאומה בידם, ולא זו הדרך רועי ישראל הראשונים אשר מעולם אנשי שם.



דברי הרמב''ם במעלת התוכחה

ט. וכתב הרמב''ם ז''ל פ''ד מהלכות תשובה כי אחד מכ''ד דברים המעכבים את התשובה הוא כל שאפשר בידו למחות ואינו מוחה בין ליחיד בין לרבים אלא מניחם בכשלונם שאין מספיקים בידו לעשות תשובה, וגם אחד מהם השונא את התוכחות שהתוכחת גורמת שבזמן שמודיעים לאדם חטאו ומכלימים אותו חוזר בתשובה כמו שנאמר בתורה זכור אל תשכח כו' ממרים הייתם עם ה', ולא נתן ה' לכם לב לדעת עם נבל ולא חכם, וכן ישעיה הוכיח את ישראל הוי גוי חוטא ידע שור קונהו, וכן ציוה האל יתברך להוכיח להחוטאים שנאמר קרא בגרון אל תחשוך וכן כל הנביאים הוכיחו את ישראל, ולפיכך צריך להעמיד בכל קהל וקהל מישראל חכם גדול זקן וירא שמים מנעוריו שיהא מוכיח לרבים ומחזירן בתשובה, ומי ששונא את התוכחות אינו בא למוכיח ולא שומע לדבריו לפיכך יעמוד בחטאתיו שהם בעיניו טובים עכ''ל.



חשיבות התוכחה ובפרט בדורות האחרונים

י. וביותר יש להיזהר בזה בדורות אלה אשר נפשינו יבישה אין כל וידל ישראל מאד ויכשלו בהרבה דינים והנהגות שדשין אותם בעקבותיהם, ולא ידעו ולא ישכילו כי טח מראות עיניהם כצאן אשר אין להם רועה, ומה גם אחר אשר ידענו כי כללות כל עדת בני ישראל איש אחד נקראו וכמו שבאיש שקצת איבריו מקוצצים שכל האיברים יצר להם בצרת השבורים ולא ישקטו עד עת מצוא תרופה למחלתם כי גוף אחד המה, כמו כן בהיות בלתי כשרים בדור צריך שידאגו כל הכשרים לתקן רוע מפעליהם כי אם כולם צדיקים הם דבקים כולם בשורשם העליון כמו שנאמר ואתם הדבקים וגו', מה שאין כן בהעוותם אז טומאת העון נכנס בין שורשם וביניהם ופוסק חיבורם כמו שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם וגו' ואז אינם עם אחד.

אכן בהוכיח חכמי הדור לקהל עדתם בדברי כיבושים ופשטי מוסר השכל, יחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב ואז ישוב הדביקות אל מקומו ונחשב הוא כמחזיר נפשות לפגרים מתים כמו שנאמר אם תוציא יקר מזולל כפי תהיה, כלומר כי בהשיבך את הזולל בתשובה כפי אשר נפח נשמת רוח חיים באדם הראשון שהיה מוטל גולם חשוב כמת והחייתיו כן הדבר הזה, כי הרשע בחייו קרוי מת כי נפסק נפשו מאלהים חיים ובהשיבך אותו מדרכיו המקולקלים כאילו נפחת בו נשמת רוח חיים.



בני אדם משורש אחד סובלין זה על זה

יא. ובשער הגלגולים כתב הרב זלה''ה שהנשמות אשר המה משורש אחד לא די להם מה שסובלים עונשים זה על זה אלא גם צריכים לחזור ולהתגלגל או לבא בעיבור זה על זה, כי אף אם תקנו בעצמם כל הצריך להם לא יושלמו ויתוקנו עד יתוקן פגם אותן שבשורשיהם.



עוד בהנהגת הדרוש

יב. כי על כל אלה חכמי הדורות יראי ה' וחושבי שמו אל יפנו בדרושיהם להשגת המעלה אשר בו כבודו עליו יראה ולכבוד עצמו הוא דורש, ולבלתי היות מן הכתות הרמים המדברים בלשון מדברת גדולות וברוח שפתיו יתנשא לאמר אני אמלוך למען ספר שמו לאמר כי הוא נאה דורש, אפס כי לא תהיה תפארתו כי אם לדרוש אליהם חכמה ומוסר יחדיו יהיו תמים, ונוסף גם הוא דינים וחוקת הפסח ורמיזותיהן אשר שם רמז ואין מספר, כי בלעדי דרך פשטי תורתנו וסודותיה העצומים והרבים עוד לה רמז לפקוח עינים עיורות להוציא ממסגר אסירי יצר הרע בל יחפרו ויאבדו.



דרוש על התשובה ורמזי ביעור חמץ להר''מ אלשיך ע''ה

יג. והר''ם אלשיך ע''ה היה דורש כל ענין החמץ על היצר הרע כי הוא שאור שבעיסה שמחמיץ את האדם וציוה הקדוש ברוך הוא שבעת ימים מצות תאכלו לומר ששבעת ימים הם שבעה עשיריות שנים לא יראה שאור שהם ימי שנותינו בהם שבעים שנה, ושלא נמתין עד י''ג שנה רק אך ביום הראשון בקצת העישור הראשון תשביתו שאור מבתיכם ולא יתעצל מלבער שאור שבעיסתו עד זקנה ושיבה כי אוי מי יחיה מיום הראשון עד יום השביעי.

ומה גם עתה כי למי אוי למי אבוי למאחרים לעמוד על נפשם עד אשר יבואו ימי הרעה כי רעה תבא עליהם לא ידעו שחרה, כי איככה יוכל איש להלחם ולהשפיל ולהפיל מלך זקן וכסיל אחר אשר המליכו זה כמה שנים וישרש שרשיו וישלח פארותיו ויחזקם במסמרים מנפש ועד בשר, ומאין הרגלים וכפות הידים לעקור דבר מגדוליו או גדולי גדוליו אשר הגדיל לעשות.

ומאין ולאין ידלה מים וכבס בהם הנגע כי נגע עד לבו במחשבות אונו, מלבד כל נגעים גדולים אשר שם בבשרו מראשו ועד רגליו עד אפס מקום כי כל עצמותיו הניע ועוה בכל עון ובכל חטאת אשר פעל ועשה בהנה, ואיזה בור מקוה מים כמים שעל השמים ובימים ובנחלים יחליפו כח יעלו אבר כנשרים מרמ''ח איבריו מטומאתו אשר טמאו יצרו זה כמה שנים יומם ולילה לא ישבות.

על כן אשר עיניו בראשו ישקיף וירא אחריתו מראשיתו, ועודינו בחור בילדותו בער יבער יצר סמוך מעמו כאשר יבער הגלל עד תומו, והן זאת עצת ה' ברמז הרומז באומרו אך ביום עישור הראשון תשביתו שאור מבתיכם להזהיר על ימי עישור הראשון בהגיעו לחינוך בטרם יבינו סירותיו אטד, והנה יציבא מילתא כי מי ומי מילדי העברים בקרב שנים כאלה יאורו עיניו להביט אל האלהים, וכהנדוף עשן תנדפנו יצרו הרע להאבידו ולשומו מרמס עד אשר לא יבא ילד מסכן וחכם במלאת לו י''ג שנה כי באורו יראה אור כי יהיה מעיר לעזור.

יד. וזה רמז לנו התנא באמת באמור אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, והוא כי כאשר השאור מחמיץ העיסה כן היצר הרע מחמיץ ומפסיד את האדם ומעפשו, ועל כן חל עליו חובת ביעור היצר הרע מעליו ולא ייחל עד אשר יגדל או לעת זקנה חלילה כי אם אור לארבעה עשר הלא הוא במלאות לו שנת י''ג ויום אחד שמתחיל הי''ד כי אז ייחל היצר הרע לפעמו יבעיר את הבעירה וזהו לאור הנר, וזה בחורין ובסדקים בכל מצפוני לבו ומחבואות פניותיו.

טו. ואמר בכל מקום שמכניסים בו חמץ אבל מקום שאין דרך להכניס בו חמץ אין צריך בדיקה, והוא כי הנה עיפוש היצר הרע נכנס בכל איברי האדם כל אחד ואחד לפי עניינו, בראשו ללכת בקומה זקופה, במצחו בעזות מצח, בעין לראות ברע, באזן לקבל לשון הרע, בפיו ובשפתיו בלשון הרע ורכילות ודבר סרה ופה דובר נבלה ולאכול בו אשר אסרה התורה, והלב לחשוב מחשבות און, וידים שופכות דם נקי, ורגלים ממהרות לרוץ לרעה וההיקש בכל יתר האיברים, והנה לא כל אדם חוטא בכל איבריו כי אם יש שהורגל לחטוא בקצתם ולא בשארותם ויש יחטא באשר לא חטא רעהו, ועל כן אמר כי בכל אבר אשר ידע שהוא דרכו להכניס בו חמץ אשר חטא בו צריך בדיקה, אך אשר ידע שלא הכניס בו חמץ ולא חטא בו אין צריך בדיקה.

טז. ואחר הבדיקה אם פשפש ומצא צריך ביעור, ואחר הביעור צריך ביטול שיכניע את יצרו עד שיבטלנו ממש עד יהא בטיל וחשיב כעפרא שהוא עד גדר לא יעצר כח עוד להחטיאו כי עשאו למרמס וסיגפו, וגם כי מן התורה בביטול בעלמא סגי שיהרהר תשובה בלבו צריך גם כן לבערו בדבור ומעשה בוידויים ותחינות בדמעות שליש ולבער בקום עשה כל דבר רע, וחישב עם קונהו יתברך על כל שטרי חובותיו אשר הוא חייב לו.

יז. וזהו שאמרו לאור הנר, היא נשמתו שאורה יפה לבדיקה כי יאמר אליה נפשי נפשי אחותי רעיתי עד מתי תשתכרין, התעוררי התעוררי מהיום הזה והלאה אור לי''ד כי ילד יולד לנו ילד מסכן וחכם הלא הוא יהיה לנו מעיר לעזור, נעירה ונקיצה וניתן את דודינו לו ולאורו נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה מכל אשר חטאנו ונרחץ ונטהר נסיר רוע מעללינו מנגד עיני ה' ועל משמרתינו נעמדה יחד ותידד שנתינו מעינינו, יום ולילה לא נשבות כאנשי המלחמה על יצר סמוך בל ישוב לענותינו כאשר בתחלה ויהי ה' אלהינו עמנו כאשר היה עם אבותינו אל יעזבנו ואל יטשנו, והן אלה קצות דרכי ביעור החמץ עד די בער כל כח היצר הרע מקרב איש וכל איבריו.

יח. ולא נאמר כי די בביעור כל שאור יצר הרע מעצמו כי אם גם גבוליו גרי ביתו וחציריו ואנשי עירו כי כל ישראל ערבים זה לזה וזה רמז שאור לא ימצא בבתיכם, ואחר כך אמר לא יהיה לך בכל גבולך כי אתה תבער חמצן ויצרן של עוברי עבירה עד תשיבם עד ה' אלהיך.

יט. וגם אל יאמר איש הלא ביערתי כל שאור וכל עון ממני ומגבולי כל אשר עלה בידי אך לא יבצר מהשאר מעט מהרבה אשר לא ביערתי עד בלתי השאיר אף גם אחד ומי יוכל, כי על כן רמזו רז''ל וציוו לנו כי בליל ביעור החמץ כל חתיכות החמץ הנותרות נמנה אותם ולמשמרת יהיו בל נכשל בם עד יאכלו והנותר נשרוף באש, שם רמז לנו כל אשר נשאר מעונינו שלא ביערנו נמנה אותם ויהיה לנו למשמרת נגד עינינו תמיד להיות הולכים ומבערים עד כלותנו אותם אחד לאחד ובל נשליכם אחר גוינו, ולהשמר מכל עבירה אחת מהן בל תגרור לנו כיוצא בה.

כ. ומכל משמר צריך לישמר מכל דבר רע ובפרט בדורות הללו כי הכל בלשון הרע, והנה איש בא מראה סימני טהרה ועבותות אהבה, וכמיצר על צרת קרובו ואוהבו יביא ציד בפיו למושכו ברשת הלשון הרע, כי כמה פעמים יהיה איש צדיק נשמר מכל דבר רע וילכד בשחותו של קבלת לשון הרע באמור אליו, צר לי עליך אחי ואהבתך הציקתני כי הלא ראיתי גבר עמיתך דבר סרה עליך כזה וכזה דיבר והשמר פן ואל תלכד במצודתו, והנה כחץ שנון נתקע הרכילות בלבו ובשרירי בטנו ותהי לחרפות לו וטמא כל טהרתו אשר נטהר בתשובתו כי עון חמור הוא כעבודה זרה גילוי עריות ושפיכות דמים, ולא יבצר מאיש צדיק מלקבל כי ברית כרותה ללשון הרע וכו' ומי לנו גדול מדוד ולא נמלט מרכילות ציבא, 33 על כן על זאת יתפלל כל חסיד אל ה' יהי עמו על זאת ודומה לו.

כא. והן זאת רמזו ז''ל ואמרו, 34 היה הבית בדוק ובא עכבר וככר בפיו ונכנס בבית צריך לבדוק את כל הבית, שהוא רמז זה כי אחרי אשר בדק איש גופו ואיבריו עד היה הבית בדוק היא גופו, ראה והנה עכבר נכנס וככר בפיו הוא רשע טמא כעכבר ולשון הרע בפיו, אז נטמא כולו וצריך בדיקה את כל הבית שהוא כל איבריו צריך לחזור ולבדוק כי עון זה שדי תיכלא בכוליה.

כב. ואחר כל זה אל יאמר איש, הלא זכיתי לבי טהרתי מחטאתי גופי ונפשי והסירותי כל מחלת יצר הרע ממני ומה לי עוד להיות נצב על משמרתי לבלתי הטמא כי הלא מאין לאין ישלוט בי יצר הרע והלא בערתיו ממני, לא זו הדרך כי הלא יחזור ויחמיץ עיסתו בהיסח הדעת כי בהסיחו את דעתו אז ידלג כאיל יצרו הרע להאבידו והוא יושב לבטח לא ישית לב ויאבד, והוא רמז צווי רז''ל באומרם 35 שאל יסיח דעתו האדם מהבצק כי גם שהשאור לא ניתן בו יחמיץ בהסח הדעת והוא רמז אל עיסת גוף האדם כאמור, אך כל זמן שהאדם עוסק בבצק אינו בא לידי חימוץ, וכן כל זמן שאדם עוסק בבצק בגופו לעשות בו מצוות בידיו ואיבריו ואינו מסיח דעתו מעבודת שמים לא יבא לידי חטא.

ואם ככה נעשה שלא נרפה מגופינו הנקרא בצק ונעשה באופן שלא יחמיץ ולא ידבק בידינו חלאת היצר הרע תקרב שנת גאולתנו ותבא קל מהרה לא תאחר, וזהו כמאמרם ז''ל שלא הספיק בצקם של אבותינו להחמיץ וגאלם מיד, כן יעשה הוא בעשותינו שלא יחמיצו בצקותינו אחר הטהרם, ואז יתעקר השאור שבעיסה מכל וכל ויעברו הגלולים מן הארץ כמו שנאמר ואת הצפוני ארחיק מעליכם וכתיב והסירותי את לב האבן מבשרכם.

כג. וזה רמזו במתק שפתים חכמים בלשון המשנה אור לי''ד בודקין את החמץ וכו', אשר יקשה בעיני המשכיל וכאן הבן שואל מי הכניסם לדקדוק זה לאמר אור לי''ד מאי אור אורתא וללא צורך שם אור לחשך תנא תונא, אלא שרמז בזה לזמן הגאולה שנאמר בה והיה לעת ערב יהיה אור, ולכך אמרו אור לי''ד שכאשר יחל רוח ה' לפעמו ברוח אפינו משיח ה' שיבא מדוד המלך אשר היה דור י''ד לאברהם, אי נמי כי כמספר שמו י''ד אז יהיה נבדק החמץ מכל וכל כי בזמן ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.



התעוררות לחובת העיון ברמזי המוסר שבמצוות החג

כד. אם כן איפה אתה הוראית לדעת כי ענין ביעור החמץ הוא זירוז נפלא אל כל אחד מאישי ישראל לפנות דרכו לפניו מכל מכשול ולגרש מפניו אויב הרע הצפוני הזה, ונוכח ה' יהיה דרכו וכל מעשיו יהיו הלוך ונסוע לקרבה אל ה' ולדבק בצור עשהו ולא ביצרו צור ואבן נגפו כי כל שאור וכל דבש לא יקטיר ממנו אשה לה'.

לא כן הפתאים אשר טח לבם מהבין ועין שכלם כהה כי דרך נשים להם ודעתן קלות מהבין הנסתרות שבכל מצוה כי לא יקחו הדברים כי אם כפשוטן ממש, והמה לא ידעו כי אחת דיבר אלהים שתים זו שמענו שיש בכל מצוה פירוש אחר זולת פשוטו, והבלתי יודע כי אם חלק אחד ממנה הוא נקרא סומא באחת מעיניו וחרש באחת מאזניו וחגר באחת מרגליו יען כי העיון הפנימי הוא הראייה השכלית חסר ממנו, שכיון שאינו שלם בשני מיני ראיות אלו השכלית והגשמית הוא הנקרא סומא באחת מעיניו ופטור מן הראייה מלחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו.



לסדר עיקר הדרוש בהלכות החגים ודברי תוכחה

כה. כי על כל אלה נפל החיוב על רועי ישראל הדורשים בעם להודיע לבני אדם רמיזתן של דברים בכל חג וחג אשר כולם המה רמז לפקוח עינים עורות להוציא ממסגר אסירי יצר הרע בל יחפרו ויאבדו, אשר באמת זה כל פרי עסק התורה ותכלית הפלפול והחידוד לעמוד ולשרת בשם ה' להביא אורה לעולם ללמד לפושעים דרכיו.

הירצה ה' באלפי דרושים ברבבות פשטים גם כי יהיו טובים ונחמדים ומתוקים אחר כי לכל העם אין כל מאומה בידם, או החפץ לו במשמיעי קול ברבים בתוכחת חיים גם כי כוונתם לשמים להרים מכשול מדרך עם בני ישראל אחינו אחר כי המעללים אשר לא טובים שר''פים עומדים וקיימים ואין מזיזין אותם ממקומן, ומה הועילו חכמים אחר שחושך על פני תהום ולא תקנו דבר מכמה אורחות עקלקלות כי לא המוסר הוא העיקר אלא המעשה.



טעם שהיו הקהל רואין עמוד אש בשבת כלה של פסח וסוכות

כו. וכמה היו במורידי אור שקנו עולמם בשעה אחת ויצאת נשמתם בטהרה וכולם לא זכו למעלה זו אלא בשביל המעשה כנזכר בתלמודא דידן, 36 ואין גם אחד בהם שזכה לה בשביל פלפול הלכה אחת או דרוש אחד, וכל עיקר אסיפת בני ישראל בשבת כלה בימיהם היה לשמוע הלכות שהיו דורשי המתא דורשים להם אין זולת, ועל ידי כך היו זוכים לחזות בנועם ה' בעת דרושיהם כנזכר בתלמודא דידן דאבירי לב המה בני מתא מחסיא דקא חזו יקרא דאורייתא תרי זימני בשתא בשבת כלה דפסח ושבת כלה דסוכות ולא קמגייר גיורא מנייהו.

והגיד הרב רבי יהודה ברזלי 37 דיקרא דאורייתא היינו שהיה עמוד אש יורד מן השמים עליהם בשבת כלה דפסח ודסוכות, ואין ספק כי לא זכו למעלה זו אלא על גודל כשרונם להיות דורשים חוקי האלהים ותורותיו להרים מכשול מדרך עמם ובכן יתגדל ויתקדש שמיה יתברך בעולמות העליונים, והמה היו כמורידי אור מן העולם ועד העולם עד כי עין בעין ראו דמות כבוד ה' כמראה אש ומימינו אשדת למו, אשרי עין ראתה כל אלה.



תוכחה לקבל האמת ממי שאמרו ע''פ הר''ם לונזאנו ע''ה

כז. ואתה הקורא נעים עמיתי בתורה ראוי לך אחי להיות עיניך פקוחות ואזניך קשובות לדברינו אלה לתת לפתאים ערמה, כי ראוי לזרע קדש כולו זרע אמת לקבל האמת ואפילו שיהיה האומרו חרפת אדם כמוני, אשר בחיי ראשי אילו יצאו הדברים האלו מחיבור רבינו האיי גאון ז''ל אף על פי שלא היה מוסיף או גורע אות אחת מכל אשר כתבנו היה נחשב בעיני חכמי זמנינו כל דבריו כגחלי אש ורעדה אחזתם שם, והיו מרגילים עצמם לעשות רוב דרושיהם לכל חפציהם של עדת ישראל להורות להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו.

אכן בצאת הדברים מתחת ידי חיבורינו לא ישגיחו בהם כי יבושו ויכלמו כאילו הם צריכים לעצת מוסרינו, ואני יודע שאיני כותב זה כאומר קבלו דעתי שהן רשאין ולא אני, אבל קנא קנאתי לה' אלהים אמת כי היה ראוי ליודעי דעת ומביני מדע לקבל האמת אף מן הצאצאים והצפיעות יהיה מי שיהיה, לא כמו שראיתי בשאלונקי אחד מן המפורסמים שכששמע דברי אלה הכיר מעלתם ולא יכול להכחיש, ומכל מקום לא אבה לדרוש על דרך חכמי התלמוד בדינים ומשפטים אשר רבים נכשלים בהם כי בוש מלעג השנונים והחריפים אשר ילעיגו עליו.

כח. ועל זה אני אומר כי לא באו לעזרת ה' אף על פי שפשט הכתוב ידוע, מכל מקום בכל יום ויום יש אשר באו לעזרת ה' ויש אשר לא באו לעזרת ה', הא כיצד יש דברים שאין בני אדם זריזים בהם לפי שאינן רואים שיזהרו בהם גדולים, אבל אם רואים שגדולים נזהרים בהם הם נושאים קל וחומר בעצמן ואומרים, הנה פלוני החכם זריז בדבר זה ואיך אבושה אני ואמנע מלעשותו, והנה כן הענין הזה כי אין התלמידים מכירים כי כל דברינו זה הוא מה שסידר רבינו הקדוש במשנה כי לא המדרש הוא עיקר אלא המעשה, אבל רואים אותם יוצאים מתחת יד חיבורי זה ואנכי איש רש ונקלה ואין מחשיבין אותו והיה צריך לעזרת ה' בגבורים.



מעלת מזכה את הרבים כאהרן הכהן

כט. ומה גם בדורות אחרונים אלו אשר מי זה האיש גדול בישראל אשר ניקה מלבוא איזה תקלה חס ושלום על ידו אשר היה ראוי להיות מגמת פניהם תמיד לזכות את הרבים ולא יחוש ללעג ובוז הגאיונים, אשר מי לנו גדול מאהרן קדוש ה' והגידו חז''ל 38 לומר כי יודע היה אהרן בעצמו שבא דבר גדול לישראל על ידו ועמד וקשר חבל של ברזל במתניו והיה מחזר בכל מחנות ישראל, מי שאינו יודע תפלה למדו תפלה מי שאינו יודע קריאת שמע למדו קריאת שמע מי שאינו בקי בגופה של תורה הכניסו בגופה של תורה, ולא אהרן בלבד אלא כל המלמד תורה ברבים לישראל לשם שמים המקום מרחם עליו ונותן בו חכמה בינה דעת והשכל ונותן חלקו עם אברהם יצחק ויעקב ע''כ.



אזהרה למבזים את המוכיחים

ל. ומי מן המשכילים אשר בדורות הללו אשר לא יהיה לו ללעג וקלס לעשות כזאת כי כל אחד מתנשא לאמר אני אמלוך, אוי לדור שעלתה לו כך אחר כי אם יבאו דרך פשפ''ש הצפ''וני אשר התעם על כל דבר פשע על קל על חמור, המה יראו כמה להם עוונות וחטאים תילי תילים חומרים חומרים.

וכל עוד ידם נטויה לחפש ולפשפש עוד יוסיפו להגלות אליהם כהנה וכהנה כמה דברים קשים כגידים שהאדם דש בעקיביו ואשר היו קלים בעיניהם יראו הרים גבנונים, אשר היה מן הראוי אליהם לרדוף כאשר ירדוף הקורא בהרים אם ישקיפו אם יראו אם ישיגו לזכות את הרבים ולהרים מכשול מדרך עמינו בית ישראל הן תיהוי ארכא לשליותם.

והן לא די כי אין איש שם על לב ועין שכלם כהה לא ידעו שכ''ול כובד אשמותם וחטאתם ולהשיב רבים מעון, ולא עוד אלא כי רב שבעו בוז וקלון ולעג בפיהם על יראי ה' וחושבי שמו כי ידרושו חכמה ומוסר ומילי דחסידותא וה' הטוב יכפר בעד.



לסדר הדרוש מהלכות ואגדות ודברי מוסר

לא. על כן הכי אחי אתה איעצך ויהי אלהים עמך, אם מן השמים המליכוך בהתנשא על קהל עדתך הזהר להיות זורק מרה בתוכחתך בתחלת נשיאותיך, כי מי שלא זרק מרה בתוכחותיו בתחילת נשיאותו לא יוכל להפך השיטה כי לא יקבלו ממנו תוכחתו ומוסרו כמו שנאמר מה תאמרי כי יפקוד עליך ואת למדת אותם עליך אלופים לראש.

לב. ובהגיע תור לדרוש אלהים ברוב עם הדרת מלך נהוג דרושך כרבי מאיר ע''ה דהוה דריש בפרקיה תלתא שמעתתא 39 הוא דינים, תלתא אגדתא פשטים מתוקים, תלתא מתלי הם דרכי מוסר כמו משלי כי כולו מוסר, כי גם כי עיקר הדרוש הוא הדינים והתוכחות מוסר מכל מקום יש לדרוש גם כן איזה פשטים מתוקים, לא להתייהר להראות גודל חכמתו חס ושלום כי עושה אלה המה מהגבורים אנשי השם כמו שאמרו בזוהר 40 ונוח להם שלא נבראו ונהפכה שלייתם על פניהם כמ''ש ז''ל, אפס כי לא יהיה תפארתו רק כדי להוכיח את העם כדי שלא יאמרו מי שמך לאיש שר ושופט כי תשתרר עלינו גם השתרר בפה מלא תוכחות.



במ''ש ז''ל לא המדרש עיקר אלא המעשה

לג. ומזה הטעם דרש רבי מאיר מילי דאגדתא ופשטים מתוקים תחילה להראות כי הוא איש בא באנשים החכמים וידועים כדי שיוכל לדרוש אחר כך תלתא מתלי ופיו מלא תוכחות, וזהו לא המדרש הוא העיקר אלא המעשה כי אף שהותר לדרוש דרש להראות חכמתו מטעם הנזכר אל תעשה מזה עיקר, אלא העיקר יהיה הנוגע למעשה והחידושי תורה יהיו טפלים בטלים ברוב כי לא יהיו רק שליש אחד ושני שלישי יהיה הנוגע למעשה ולתקן תקונים ולהגיד להם רמזי התורה לבד מפשוטה להדריך את העם תמיד כל הימים בתשובה.



צורך הדרוש במועדים ומה שנתבשר האלשיך ע''ה קודם פטירתו

לד. ובפרט בחגים ובמועדים אשר נזק השן מועדת על ידי אכילה ושתיה לפרוק עול מוראת שמים מעליהם חס ושלום, אשר צריכין המה להזהירם ברמזי החג הקדוש ודיניו על מעשה הטוב והישר זו על דרך אשר היה דורש הר''ם אלשיך ז''ל בענין החמץ כנזכר לעיל וכן כיוצא בו, אשר על כל אלה אמרו שנתבשר לפני מיתתו הוא ז''ל לדרוש שבעת ימים בחצר גינת ביתן המלך מלכו של עולם.



חשיבות הדרוש קודם פסח

לה. אשר על כן נכון למועדי רגל לדרוש ולקבל שכר בהלכות הרגל וביותר בהלכות חוקת הפסח לפקוח עינים עורות, ואף בדינים פשוטים שכבר נתפשט מנהגם לרבים והכל יודעים אותם וגם שכבר דרשם זה כמה שנים, לפי שביותר צריך הכתוב להזהיר מקום שיש בו חסרון כיס וברוב דיני הפסח יש חסרון כיס כמו לקנות כלים חדשים ולבער כל מיני חמץ ובפסח הוא במשהו, מלבד כמה הוצאות גדולות המוטלות על כל איש הישראלי בחג בקניית החיטים ועשיית המצה וזולתם, ודעתם בלבא תליא ולבא בכיסא תליא ובחסרון הלב''נה חסרון הדעת והתבונה תתגבר, ועל כן זריזין מקדימין לזרז אותם מידי שנה בשנה לשים מחשך לפניהם לאור ומעקשים למישור לא תמעד אשוריהם מדת של תורה.



כמה פרטי דינים בהגעלת כלים לפסח

לו. ומה גם כי הן רבים עתה עם הארץ גם בלא דעת שגו בכמה דברים כאשר ראיתי כמה בוערים בעם הקלו על עצמם לשטוף הכלי אחר הציפוי בבדיל ואמרו שהשטיפה ההיא תעלה תחת ההגעלה, ואינו כי אחר שבמקומותיהם אחזו כחומרת הפוסקים החולקים על הרא''ם דלא סגי בצפוי בבדיל בלי הגעלה, הנה השטיפה ההיא לא עלתה לכלום כי השטיפה שנהגו בה רבים מבני ישראל אחר הציפוי נגעו בה מטעם שכתב הטור סי' תנ''א בשביל מה שנאמר בקדשים ומורק ושוטף במים וצריכים הם להזהר להגעילו כחומרי מקומותיהם.

לז. וגם במקומות שהקלו על עצמם לסמוך על הציפוי בבדיל בלא הגעלה כהרא''ם, שצריכים להזהר לטבול אותם הכלים כדין כלים חדשים הנקחים מן הנכרים שגו כמה פתאים להתיר אותם במה ששוטפים אותם במים קרים אחר הציפוי במקום טבילה, ולא הועילו כלום דטבילה צריכה להיות במקוה המים כמבואר ביורה דעה, אלא שמפני שבמחלוקת היא שנויה יטבילם בלא ברכה.

לח. ועוד כמה מהם הקלו באותם המחבתות של נחושת שעיקר תשמישן אינו אלא לעשות פשטי''דא ומכניסין אותם לתנור כך וכולם מתירים אותם עם ההגעלה וזה אשר לא כדת, כי אף כי לפי דעת הרא''ש המחבת ניתרת בהגעלה היינו במחבת שמטגנים בה דגים וביצים שמעשיה רוחשין בשמן, אבל אותם המחבתות המיוחדות לעשות בהם פשטי''דא ואינן רוחשין בשמן רק נותנים מעט שמן בהן כדי שלא תשרף הפשטי''דא הוה ליה תשמישו על ידי האור ואינו מועיל להם הגעלה, ודינה כשפודים ואסכלאות שצריכין ליבון עד שיהיו נצוצות נתזין מהם ואם לאו אל ישתמשו בהן בפסח.



אזהרה שלא להעמיד כלי חמץ בפסח בלא מחיצה

לט. ואפילו להעמידן בביתו ולסדרן עם שאר כליו בנסרים לא אריך למיעבד הכי אפילו המה גבוהים כמה אמות דומיא דחמצו של גוי עושה מחיצה עשרה טפחים, וכן בנר שבת דלא יקרא לאור הנר אפילו גבוה כמה קומות, כמו שכתבו הפוסקים בכלי פסח שאסור להניחם בנסרים בשאר השנה לנוי אפילו המה גבוהים, והוא הדין כלי חמץ העשויים לנוי דאסור להעמידן בפסח אפילו גבוה כמה קומות.



דין שימוש בפסח בכלי זכוכית של חמץ

מ. והן היום רבים מבני ישראל נהגו להקל ולהשתמש בכלי זכוכית הנקראים פרפו''ריש בפסח אפילו נשתמשו בהם כל השנה מפני שמחזיקים אותם ככלי זכוכית כל שהוא שלם ואין בו סדק, ואני שמעתי שהרדב''ז ז''ל אסרם להשתמש בהם בפסח אם הם ישנים כי ניסה הוא ז''ל ונטל פרפורא אחת ושקל בפלס כמה היה שוקל ואחר כך השליכו אל תוך קדירה של מרק והוציאו וחזר ושקל ומצאו שהיה שוקל יותר ממה שהיה קודם שהשליכו במרק ושומר נפשו ירחק מהם.

ואף בספרד שנהגו להשתמש בכלי זכוכית ראיתי מן המהדרין נזהרין שלא להשתמש בהם, וכל שכן שראוי להחמיר בכלי הפרפו''רי שעכשיו מערבין בו מינים אחרים וכולו אינו פרפור''י האמיתי ולפיכך יש לאסור ואף בדיעבד.



אין ליתן קמח של פסח בשקי קמח של ימות השנה

מא. ונכון להזהיר את העם על הדין שכתב הטור 41 בשקים שנותנים בהם קמח כל השנה שצריכים להתיר כל התפירות קודם הכביסה, שהסכימו כל גדולי הפוסקים דלא יושיענו כל זה אחר שכשהקמח נוגע במים מיד מתרכך ונדבק בשק, ואפילו אין שם תפירה וטלאי קשה להעביר כל הנילוש בשק בנקבי האריגה ועל כן אין ליתן בהם קמח של פסח.



דין קמח שנשכו עכבר או נפל בו מים

מב. וכתבו הפוסקים בדין קמח של פסח שנשכו העכברים השק ואכלו מן הקמח ונתייבש, אם הוא קודם הפסח צריך לנפות אותו הקמח ואם ישאר על הנפה כמו פירורי עיסה זורקן והקמח מותר לשהותו עד לאחר הפסח, אך בפסח הכל אסור בהנאה.

אכן אם השק מונח במקומו שלא נתנענע ולא נתערב הקמח ואחז בידו מקום הנישוך ויקשור שם השק תחת הנשיכה עם קצת קמח ונער כל הקמח שנשך וינהל שאר הקמח, הסכימו גדולי ישראל אף לאוכלה בפסח דלמאי ניחוש לה, וכן אפילו נפלו מים עליו ונתייבש אם מכיר המקום שנתלחלח יקחנו וירקד השאר ויאכלנו בפסח.



להזהר ממצה גזולה ומנהג חסידים הראשונים בזה

מג. וכל אדם יזהר בענין איסור גזל ביותר בענין המצות כי אין אדם יוצא ידי חובתו במצה גזולה, וחסידים הראשונים היו נוהגים כשאופין הרבה בתנור אחד לומר כל מי שיגיע מצתי לידו יהיה במתנה וכן היו אומרים בטחינה, וכדאמרינן גבי לולב 42 שלא יכשלו איש באחיו.



דיני שאיבת מים שלנו

מד. וראוי גם כן להזהיר בענין שאיבת המים למצה כי רבו המחלקיות בפוסקים, ולכתחלה ראוי להמתין עד שקיעת החמה ובספק יאחר ולא יקדים ויוצאים לדברי הכל, ומטעם זה רבים מן המהדרין נזהרו שלא ללוש מצותיהם ביום ראשון אחר השבת אלא במים שנשאבו אור שישי ולא בערב שבת שמא יקדים קודם ערב שמש או יאחר ויחלל שבת וכן כתב הרמ''ע מפאנו בתשובותיו סי' ל''ב, וכתבו עוד דגם על ידי גוי לא שפיר דמי לשאב אותן וכן בכל תקוני מצה יען כי מכשירי מצוה כמצוה דמו וכי היכי דבעינן בחיטים שימור לשמה הוא הדין במכשירין ונכרי אדעתא דנפשיה קעביד.



כמה אזהרות בענין לישת המצה ושהייתה ע''פ ספר ''הזכרונות''

מה. ובענין לישת המצות ראינו גם שמענו מנהגים רבים ויש בהם דברים שצריכים שימור וזהירות להרים מכשול מדרך העם, ראשונה להודיע מה שמוסכם מכל הפוסקים שאין לשין לפסח לכתחילה עיסה גדולה משיעור חלה אפילו בתנורים גדולים ואפילו יש הרבה בני אדם עוזרין, איברא דעוד היום יש בעלי נפש נזהרים בדבר ושומעים עצת זקנים.

ומכל מקום באיזה מקומות שעברתי בהם ראיתי שערוריה שלשין בבת אחת עיסה גדולה מחצה שק קמח וכיוצא ויש שאפילו שק מלא בבת אחת ובאדם אחד, והוא דבר זר ורחוק מדת של תורה במצוה רבה וחמורה כזו הבאה לפרקים מידי שנה בשנה.

ואם לדין יש להם תשובה כי אין להם מקום ראוי וכלים הצריכים לכך וההכרח לא יגונה, ותשובתם נשאר מעל כי היה להם לתפוס בדעת המקילים במדת הצורך הגמור ולא יותר, כי הן אמת כי מפני דוחקא דצבורא דין הוא שלא להתרחק משורת הדין כפי רוב הפוסקים ולתפוס בדעת המקילים בזה שהרי רבינו ר''י בן יהודה מן המקילים כתבו עליו שהיה רגיל בביתו ללוש שני שני עומרים או שלשה יחד כמו שכתב הבית יוסף, אך לא להפריז על המדה ושם עיסה גדולה מחצי שק קמח, ולמה לא תתחלק עיסה גדולה כזו הואיל והתנור ראוי להכילם לעיסות קטנות בין ארבעה או חמשה בני אדם ויתעסק כל אחד בחלקו כראוי, ולא שיהא מונח בקרן זוית חלק ממנה זמן מרובה בלי עסק כי אין ביד אחד לגלגלה כולה כהוגן אם לא בשהיה רבה.

מו. ואני מחיתי בידיהם ופי מלאתי תוכחות עמהם לאמר, וכי שלא להוסיף על השער כפי תוספת העמלים והעוסקים יפחתו מחובתן קהל עדת ישראל חלילה, כי תפארת ונחלת אבות היא להם להיות גומלים חסד לנפשם ושלא לחוס על ממונם בדבר מצוה, וכלל שגור בפי הכל אין צבור עני וכשם שאדם מחזר אחר דירה נאה לרווחתו ולעשות נחת רוח ליצרו, כן וכל שכן הוא שיש להם לחזר אחר מקום הגון ונכון ולעשות המצה בכל תנאיה - ועמלין ראויים לקיים ושמרתם את המצות.

מז. ומה שהם מקטפים בעמילה מה יושיענו בה אחר כי העיסה גדולה ואינם יכולים לטלטלה מצד אל צד בזריזות ודין מפורש הוא שלא להניח העיסה בלא עסק אפילו רגע אחד, ולא עוד אלא שאחר שנתעסקו ונתחממה בידים אם יניחוה בלי עסק מיד תחמיץ.

מח. וכן לענין העריכה יש להזהר שאותו הנוטל העיסה לפניו לחתוך לחתיכות קטנות לעורכין ולמרדדי הרקיקין וכמה פעמים לא נזהרו לעסוק בעיסה ההיא בעסק רב רק מנענעים אותה בידיהם, ולא עוד אלא שחותכים הרבה ביחד ולא כל שעה ושעה העוסקים פנויים ליטלה ממנו ומחזיקים אותם בידיהם בלי עסק ואיכא למיחש שלא יבאו לידי חימוץ ומכניסים עצמם בכמה ספיקות של פיקוח נפש.

ומאד צריך להזהר שלא להתחיל להעריך ולרדד עד שיגרפו התנור בתחילה כדי שיוכלו ליתנם מיד בתנור ולא יעמדו בחוץ ולא ישהו אפילו רגע אחד כי זה הוא עיקר גדול בהכשר המצה, ויתר פרטים אחרים שיש בזה כתבתי בפרק ב' בדקדוק האפיה עיין שם.



אין ליתן מצות ומיני מתיקה בכלים של קמח וסולת

מט. וכן יזהרו שלא ליתן את המצות במפה או בכלי שיש בו קמח שמא ידבק הקמח במצה ואחר כך ישרה המצה במרק עם הקמח שעליה ויבא לידי חימוץ.

נ. וכן יש להזהיר לנשים העושות מיני מתיקה מסולת עם יין ודבש וכדי שלא ידבקו בכלי כשמבשלים אותם בתנור המה משימין סולת בכלי תחתיהן, ולא אריך למיעבד הכי שיש לחוש דילמא לא בשיל שפיר ויבא לשרותו במים או במי פירות עם מים והוי חמץ גמור מפני אותו הקמח, ואפילו ישפשפם היטב להסיר מעליהם פירורי הסולת שנדבק בהם לא יועיל בו כלום, ואפילו יזהר בעצמו שלא לשרותו במים אסור מפני שבשעת אכילה הרוק מחמיץ כמו שכתבו הפוסקים, ועל כן יש להזהירן בזה שישימו שמן תחתיהם במקום סולת ולא יכשלו באיסור חמץ כמו שכתבו הפוסקים.



טעם לאיסור טיחת דגים בקמח מצה ומעשה רב בזה

נא. וכבר באזנינו שמענו אבותינו סיפרו לנו שפעם אחת אשת חבר היתה מטגנת דגים בשמן, והמנהג הוא לטוח הדגים בקמח שלא ידבקו במחבת, ולפי שבפסח אין יכולים לעשות כן לקחה האשה הנזכרת מצה אפויה וטחנה אותה עד אשר דק כקמח והטיחה את הדגים.

ובעת ובעונה ההיא נכנסה שכינתה וראתה לאשה הנזכרת שהיתה מטחת הדגים באותו הקמח וחשבה שהיתה קמח ממש, למחר הביאו לה דגים לטגן וטחה אותם בקמח ממש וביני ביני נכנס בעלה וראה את אשתו שהיתה טוחה הדגים בקמח ויגער בה, והיא השיבה אמריה לאמר כזאת וכזאת עשתה אשת החכם אתמול ומה תצעק אלי, ויחרד הבעל חרדה גדולה וירץ אל בית החכם ושאל אל אשת החכם אם כנים הדברים שאמרה לו אשתו ותאמר לו חס ושלום מצה אפוייה היתה, ונשמעו הדברים לחכמי העיר וגזרו שלא יעשו עוד כן מפני מראית העין.



איסור עשיית כסנין בפסח מקמח מצה

נב. ומטעם זה ראוי להזהיר את העם שלא לעשות פת הבאה בכסנין הנקרא פשטידא ממצה אפויה דאתו למטעי ולומר דכי היכי דבשאר הימים עושות אותם מקמח או סולת הכי נמי בפסח.



דין קטניות בפסח ודין האורז

נג. וכן תראה שיש מן הפוסקין שאסרו האורז ושאר מיני קטניות לעשות מהם תבשיל אף על פי שהדבר פשוט בגמרא להתיר ואפילו הכי אסור דדגן מעשה קדירה וקטנית מעשה קדירה גזירה הא אטו הא, ויש להם על מה שיסמוכו מהא דאמרינן בפרק כל שעה, 43 רב פפי שרי ליה לבורדקי דריש גלותא לממחא קדירה בחסיסי ואמר רבא איכא דשרי כהאי מילתא בדוכתא דשכיחי עבדי, והעלו התוספות דחסיסי הוי קמח עדשים, אלמא אפילו דהוי מיני קטנית כיון דעבדי מזלזלי במצוות אין להתיר בהם, וכן אמרינן בסוף פ''ק דביצה דלבני ארץ ישראל דאית להו עבדי דמזלזלי אין כותשין אפילו במכתשת קטנה.

נד. והן עתה רבים הם עם הארץ ורובם אינן בני תורה יש לתפוס לאסור בכל מידי דדמי לדגן משום דמיחלפי, וביותר בקטנית האורז שאירע אחר שנבדק שלש פעמים יפה ונמצא בו גרעין חטה ושומר נפשו ירחק ממנו.

נה. ונכון להזהיר את העם גם כן שהשמן ושלקות וכבשים ודבש שאדם לוקח מן השוק שיקחום קודם הפסח ויניחם בכלי כשר כמו שכתבו הפוסקים, שאם יניחם לקנות עד הפסח יש לחוש שמא היו בכלי חמץ ועכשיו בפסח בלעו מן הכלי אגב מלחייהו ואסורים, וכל זה בשאין הדבר ידוע שנתערב שם חמץ אבל אם הדבר ידוע אפילו דליכא אלא משהו ונתבטל בששים קודם פסח חוזר ונעור ואוסר בפסח.



מנהג יראים להשתמש בפסח בשמן זית, ודין שמן שומשמין

נו. ולא מבעיא בידוע אלא אפילו במידי דשכיח כגון שמן שומשמין שדבר מצוי הוא שיש גרעיני חטים מעורבים בשומשמין ושורין השומשמין במים קודם כתישתן, מילתא דפשיטא הוא דאסור לאוכלו בפסח משום דאיכא משהו דחמץ ומשהו אין לו שיעור, והן עתה רבים מיראי ה' קדושיו אין ניאותין בפסח אלא בשמן זית בלבד וכן ראוי להורות.



פרטי דינים בענין אוכלין שנעשו בכלי חמץ

נז. והמרקחות והדבש שעושין מתירוש ויין מבושל וכל כיוצא בזה, אם נעשו בכלי שתשמישו תדיר כגון מחבתות וקדירות של כל השנה חיישינן להו לבני יומן ואסורים בפסח, אבל אם הם כלים מיוחדים לכך אף על פי שלפעמים מבשלים בהם פתיתי לחם עם דבש הוה ליה כאילו אינן בני יומן בודאי כמו שכתב הבית יוסף ז''ל, וכן בסתם כלים אינן בני יומן והוה ליה נותן טעם לפגם, ואף לדעת האוסרים נותן טעם לפגם בפסח אם נתבטל קודם הפסח אינו חוזר ונעור לכולי עלמא ולפיכך מותרים בפסח.

נח. וכל זה בדברים שאינן חריפין אבל אם הם דברים חריפין וכן מרקחות שיש בהם תבלין ביותר, וכן חומץ שנתנוהו בכלי שאינו בן יומו אסורים לפי שמחמת חריפותם משבחים הטעם הבלוע בכלים והוה ליה נותן טעם לשבח ועושים הכלים בני יומן ככתוב ביורה דעה סימן קכ''ב.

נט. ויין ושמן ודבש וכן בשר מליח שלא נזהרו במליחתן וכל כיוצא בזה מותרין משום דאחזוקי איסורא לא מחזקינן וכל שכן באיסור משהו דהוי מדרבנן, אבל בשר מליח וכן גבינה שמסתפקין ממנה וחותכים ממנה לפרקים בסכין שאינו מוכשר לפסח או שנמלח בכלי שנשתמשו בו בבצק או אפילו בפתיתין של פת שאי אפשר שלא ישאר שם חמץ אוסר הראב''ד והובאו דבריו בספר תמים דעים, וראוי לחוש לדבריו ומהיות טוב אל תקרי רע.

ס. ומי ששרה צמוקין קודם הפסח ובתוך החג הוציא מהם מים שרופים ואחר כך נמצא בצמוקים כמו עשרים גרעיני חטים או שעורים והיו בהם בקועים, אף על פי שנתבטלו בשישים כיון שהרתיחו הצמוקים בפסח חוזרים ונותנים טעם ואוסרים במשהו וחייב לבערו, ולא כמו שחשבו רבים דמים שרופים אנו אומרים קיוהא וזיעה בעלמא שהרי כתב הריב''ש סי' רל''ה דמים שרופים לא הוו זיעה לפי שכל זיעה היוצאת מן המשקין החמין הרי הוא כמשקים עצמם, עיין שם.



בדין דבש הבא מהנכרים לענין איסורי חמץ ונסך

סא. ועוד זאת אדרש לבית ישראל הקדושים, אשר הן רבים עתה המקילים בדבש של גוים ואוכלים אותה בפסח ומסתייעים מדברי הב''י שכתב סימן תס''ז, דבש של גוים אין מחזיקים בו איסור ואוכלים אותו בפסח דלמאי ניחוש לה, אם נתערב קמח בה מה בכך מי פירות הוא ואינו מחמיץ, ואם מפני שמא עירבו בה מים גם כן ומי פירות עם מים מחמיצין את הקמח, הנה חששא זו רחוקה היא לערב בה שני דברים וכולי האי לא מחזקינן איסורא ע''כ.

ואנחנו לא נדע מה יושיענו זה אחר דאיכא למיחש אולי עירבו בה קמח ויתנו מהדבש לאיזה תבשיל שיש בו מים והוה ליה מי פירות עם מים שממהרים להחמיץ ואדמבשל לה אחמועי מחמע, ועוד תן לי ערב שלא יערבו בה סלת שסתם סלת היא מחיטים לתותים וכבר אמרו בירושלמי סוף פרק כל שעה דרבי חמא הוה ליה דבש מזוייף בסלת ושאל לרבי מנא ואמר ליה צריך אתה לבערה, עיין שם.

סב. וכבר נתברר אצל הכל מפי הבעלי הדבש שכשמוציאים הדבש מן השעוה אי אפשר אם אין נותנים אותה בכלי מים חמין, ומי זה יערב אל לבו אחר כל זאת ללוש בה מיני מתיקה כאשר נהגו רבים מרבת בני עמינו, ולא דמו למים שנותנים ביין בשעת הבציר דמותר ללוש בו לפי כי המים ההם ניתנו ביין בעודו תירוש וכל שהיין תוסס נתבשלו המים והופג טעמן ונעשו יין מה שאין כן בדבש דאסור ודאי.

ומה גם כי כל מביאיה בגדו בה וכמה מהם הודו ולא בושו כי מפני רוב המים שנותנים בה נעשה רכה ונותנים בה קמח לעבותה, ורבים אומרים שליפות הדבש עושים כן ומקשה לבו יפול ברעה להכשל באיסור חמץ בפסח חס ושלום.

סג. וכל איש הישראלי יחוש על נפשו לבלתי אוכלה כי אם אותה המובא מהכוורת עם השעווה, והצנועים מושכים את ידיהם ממנה אף בשאר ימות השנה מפני שנחתומה מעיד עליה שעירבו בה דבש העשויה מתירוש שהוא יין נסך ובעל נפש היפה ירחיק ממנה.



לנהוג באחרון של פסח בחו''ל בכל חומרות הפסח

סד. ודע כי כל הנוהג בכל החומרות של חוקת הפסח אין לסמוך על מה שהקלו קצת מהפוסקים ביום טוב האחרון של פסח כי אינו נכון בעיני כמה מגדולי ישראל מדאמרינן פרק שלשה שאכלו, רב אשי עני ליה לאמן בלחישה כי היכי דלא ליזלזלו בהטוב והמטיב, ובפרק במה מדליקין אהא דאמרינן ספק דדבריהם לא בעי ברוכי פרכינן והא יום טוב שני ספק דדבריהם הוא ובעי ברכה, ומשני התם כי היכי דלא לזלזלו ביה, והכא נמי אם אנו מתירין כמה דברים שנהגנו בהן איסור בחג ביום טוב האחרון יזלזלו בו חס ושלום, וכן ראיתי רבים מיראי ה' אחזו בדרך ישרה זו ויאחז צדיק דרכם.

עד הנה הגיעו קצת משפטי ה' אמת בחוקת הפסח ויתר מהמה מבוארים המה בפוסקים הראשונים בארוכה, וכל חכם לב דורש לעמו לו בכח יגבר כאיש גבורתו לבאר אותם לקהל עדתו להרים מכשול מדרך עם הקדש ברוכי ה' אשר לא ידעו להזהר.



חובת הדרשה ולימוד הלכות פסח קודם החג

סה. ודרך חסידים הראשונים להיות דורש בשבת הגדול סדר ליל פסח על דרך קדש ורחץ וכו' מפני רבים מעמי הארץ כדי לזכותם ולהודיעם טעמם ונימוקם של דברים ואזהרת חיוב אכילת מצה מן התורה, כי הן רבים עתה עם הארץ שמזלזלים בדבר וכמשא כבד יכבד מהם ובמקום שאמרו לאכול כזית אכלו כפול הלבן זעיר שם זעיר שם, ולפי הדין לא עשו ולא כלום כי שיעור כזית הוי בחצי ביצה שיעור ט' דרהם כמו שהארכנו בפרקים שלפנינו כל דבר במקומו בס''ד.

ואשר לא שת לבו לדרוש בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום, הנה לפחות מיום העשור מצוה עליו לתור ולדרוש בהלכות הפסח לדעת שורשי הדינים וטעמם ונמוקם איתם לבלתי ילכד ויכשל באיסור חמץ, ואי לאו בר הכי הוא ילך אצל חכם וילמדהו דעת מה יעשה לצאת ידי חובתו אליבא דהלכתא הן בענין ארבע כוסות ואכילת מצה ומרור ויתר הדברים דלכתחלה כולי עלמא מודו דמצוות צריכות כוונה.

סו. וכן בענין ביעור חמץ אשר רבים כשלו ונפלו באיסור של תורה באין מבין, והבדיקה שהיא מדברי סופרים חמורה יותר משל תורה דחמורים דברי סופרים יותר משל תורה וחייב מיתה בידי שמים, וגם הביטול כי הוא מן התורה כמו שנאמר תשביתו שאור מבתיכם אין השבתה אלא בלב, וכמה רבים מעמי הארץ כי אין בהם תורה ולא ידעו לשון הביטול ולא ביטלוהו ועוברים עליו בבל יראה ובל ימצא, והמה לא ידעו שאפילו בלשון לעז יועיל הביטול רק שצריך לפרש כל אחד חמץ ושאור כמו שכתבו הפוסקים או שיקראו לחבריהם היודעים ויבטלו חמצם, וכל כיוצא בזה שגו כמה מהם על כי הסירו אזנם משמוע תורה ולא נסתה כף רגלם הצג בבתי מדרשות לשמוע בלמודים.

וכל האיש הירא אף כי אין דרכו בכך ביתר הימים, בימים האלה ובזמן הזה ירדוף כאשר ירדוף הקורא בהרים לבתי מדרשות לשמוע בלימודים ללמוד לשמור ולעשות ככל חקת הפסח את דרך עץ החיים.



טהרת העון בד' ימים קודם הפסח

סז. ונוסף גם הוא כי הימים האלה נזכרים ונעשים לטהר כל איש מחלאת צואת טומאתו, וכמו שבפסח מצרים היה ארבעה ימים קודם השחיטה כדי שכל יום ויום מארבעת הימים יצאו ממדריגה אחת של הטומאה ויכנסו אל הקדושה כי ארבע מדריגות המה בטומאה, אבי אבות הטומאה, אב הטומאה, ראשון, שני בחולין, ומיום העשור עד ארבעה עשר המה ארבעה ימים שיצאו כל יום ממדריגה אחת של הטומאה להכנס אל הקדש פנימה.

וגם הקרבן פסח היה מקחו בעשור מטעם זה להוציאו מעשר ספירות הטומאה ולהכניסו לעשר ספירות דקדושה וממתינים ארבעה ימים להשפיע עליו שם בן ד', כן עתה בפסח דורות רוח עברה ותטהרנו מבעשור לחדש בכח סגולת הימים ומעשה המצוות הנעשים לצורך החג הקדוש הזה מעשה ידינו כוננה נועם ה' עלינו ורוח טהרה משתלשל ויורד מלמעלה על נפשינו רוחינו ונשמתינו לטהרנו מזוהמתינו וטומאתנו ורוח נכון יחודש בקרבנו.

סח. וביותר יתאמץ כל איש הישראלי להקדיש עצמו כשחל להיות יום העשור בשבת הגדול שראוי להקדישו כולו לה' כי היום גורם להעביר גלולים וטומאות רצוצות מן הארץ, ויכולה היא שבת שתרחם בהצטרפות הגות לבו תבונות בהלכות חוקת הפסח וסיפור נפלאותיו יתברך במצרים להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו להיות לו מגן עזרו ומחטאתו יוטהר וישימו הצניף הטהור על ראשו ויסירו הבגדים הצואים מעליו והלבש אותו מחלצות, כולו הפך לבן טהור הוא מראות ברע.

וטהור ידים יוסיף אומץ באלו הארבעת הימים לבלתי הכשל בהם במקרה בלתי טהור כי לא טהור חס ושלום, והן לו בכח יגבר על יצרו ועיניו תהיין פקוחות אחרי טהרתו לבל יכשל בכל עון אשר חטא כי הוא עיקר הטהרה כמו שנאמר טהרתי מחטאתי, ובכן נעשה גופו כסא כבוד לשרות עליו קדושת הרגל הקדוש הזה כי מצא כדי גאולתו.



הרהורי תשובה לימים שקודם פסח

סט. ויתכן כי מטעם זה ייחסו יום העשור לשבת דרך מוסר השכל לומר כי ראוי לכל איש ישראל לקדש יום העשור כשבת כולו לה' כי בו ביום יצאו ישראל מעמקי הקליפות עשר ספירות הטומאה, ובו ביום בכל דור ודור כלה ופסקה זוהמתן של עם הקדש ישראל עם סגולתו יתברך והרשעה כולה כעשן תכלה בל יראה ובל ימצא ויהי נועם ה' אלהינו עלינו.

וכל הנפש אשר הוטמאה בצואת חטאות ואשמות תמצאן מנוחה נכונה בימים האלה לשוב אל ה' לבא אל המלך ולהתחנן לאל החנון המרבה לסלוח על כל דבר פשע על קל על חמור אשר הוטמאו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח ורוח עברה ותטהרם ומכל גילוליהם נפשם חפי''שה, כי כמו שהיינו שקועים במ''ט שערי טומאה במצרים ויוציאנו לרויה אל הקדש פנימה, כן האבות סימן לבנים לבא לטהר למצוא עזר כנגדו להשלים כל גילולי אשמותיו אשר חטא על הנפש בימים האלה ובזמן הזה.

וגם זאת תהיה בעוזריו אל האיש הירא וחדל מעשות הפ''שע, כי יאמר אין מן הראוי כי בימים אשר רוח הטהרה עומד אחר כתלינו לטהר זוהמתינו וטומאתינו כי אוסיף טומאה על טומאתי וזוהמה על זוהמתי על ידי חטאתי ועוני, ואיככה אוכל וראיתי כל אחי בית ישראל פסקה זוהמתן והן אני ככל הגוים ערלים אשר לא פסקה זוהמתן הטמא והטהור יחדיו לא תהא כזאת בישראל, ובכן יחרד האיש וילפת וירתע לאחוריו קודם הפשע ויתקדש בקדושת הפסח ולא ידבק בידו מאומה מן החרם.



סוד שבת הגדול

ע. ואשר בתעלומות חכמה וסודותיה סובר הרזים ויונק מסוד תנחומיה יכין להם להבין ולהשכיל אל הנעשה בשמים ממעל אשר אמרו בזוהר פנחס ז''ל, 44 תא חזי משכו וקחו לכם צאן מאי משכו כמאן דמשיך מאתר אוחרא לאתר דא משכו יומין עילאין לגבי יומין תתאין יומין עילאין אינון שס''ו כמנין משכו יומין תתאין זמנין דאינון שס''ה ובזמנא דאתנהירת סיהרא באשלמותא סליק אינון יומין שס''ה כמנין משכו חסר חד משכו יומין עילאין לגבי יומין תתאין למיהוי כולהו כחדא בחיבורא חדא ומאן משיך לון אינון עשר דלסטר ימינא דכתיב בעשור ע''כ.

הנה משם בארה כמה תועלת נעשה למעלה לייחד המדות העליונות וממילא נשמע כי תועיל מאד בנפש אישי ישראל הגורמים זה פה למטה ועשה פרי למעלה, ואשר להיות מודעת זאת אשר כל שבת הוא סוד מלכות שמים אכן שבת הגדול יורה על בן הבכור ז''א שאז הוא מתגדל ומתנשא בהתכנע הבכור בן השנואה טלה אלוה של מצרים שמקחו בעשור, ועל כי ז''א לו ירומם ויתגדל על ידי ה' חסדים בחינת מים המגדילין האילן כנודע מדברי הרב זלה''ה, על כן קראוהו שבת הגדול ולא שבת גדול כלומר ה' גדול כי על ידי הה' חסדים הוא גדול, אי נמי שבת הגדול רוצה לומר שבת של הגדול הוא הבכור בן הצנוע''ה שמאז התחיל ליגדל עד ליל התקדש חג הפסח על ידי כל הבחינות הבאים הקטנ''ים עם הגדול''ים ומערכה גדו''לה קודמת למערכה שניה יום קטנות ואיה סופר את המגד''לים כנודע לבאים בסוד ה' מגד''ל עוז מפני אויב.




מעלת שבת הגדול ואזהרה למזלזלין בכבודה

עא. ואחרי הודיע אלהים אותנו את כל יקר תפארת גדולת שבת הגדול ומה נעשה בו בשמים ממעל ראוי לקוראו עונג בשמחה של מצוה יתר על שבתות השנה הן בכסות נקיה ובגדים חמודים כמועדי רגל, והן לכבד הבית במצעות הנאות כחגים וכמועדים לעשות ולתת יקר לתפארת יום הגדול הזה מפני הנס שנעשה בו.

והן רבים עתה עם הארץ ונשותיהם יותר מהם חיללו לכבוד ולתפארת היום הזה ובתיהם נוולי ישתוו והיה להם למשמרת ליום הכסא תפארת מושבם, ואת קדושת השבת הגדול פנו עורף ולא פנים ויהי מושבם בין תנור לכירים וכן לא יעשה כי יש בזוי וקלון ליום הקדוש חס ושלום, והאיש הירא יהא זריז ונשכר לצוות לתקן הבית נכון כמועדי רגל, וכן נהגו רבים מיראי ה' וחושבי שמו ועליהם נאמר כי מכבדי אכבד אז תתענג על ה' וכו'.



דיני תענית בכורות בי''ד שחל בשבת

עב. ואני טרם אכלה לא תעזוב נפשי לשאול ולדרוש לבאר משפטי יום ארבעה עשר שחל להיות בשבת שהוא חלוק בדיניו ומשפטיו ולא סדרים בדברי הפוסקים במקום אחד, על כן אערוך לפניך סדר משפטו ודינו בס''ד.

ארבעה עשר שחל להיות בשבת לענין תענית הבכורות, יש אומרים דאין להתענות כל עיקר דהואיל ואדחי אדחי מאחר שאינו אלא מנהג, ויש אומרים דמתענים ביום חמישי 45 מפני טורח שבת ויום טוב וכן הוא המנהג.



טעם לתענית בכורות וזמנה ע''ד הסוד

עג. ואף על גב דטעמו של דבר מפני הנס שהיה במכת בכורות ואם יתענו ביום חמישי הוא שלשה ימים קודם הרגל ואין זכרון לאותו הנס, אמנם אם תדע ותשכיל עיקר טעם תענית הבכורות לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה כי מלבד כי החיוב בזה הוא על הנס שעשה בו למכה מצרים בבכוריהם, הנה יש עוד טעם לבאים בסוד ה' על כי מודעת זאת כי הבן הבכור שני ממונים עליו חד דחיים וחד דמותא וכשפודה האב את הבכור מסלק מעליו אותו הממונה דמותא ויתקיים ממנא דחיים ויתחלש ממנא דמותא, ובזמן מצרים חזר להתעורר ממנא דמותא דבכורות וה' הכה כל בכור.

ולכן הבכורות מתענים עתה בערב פסח כי אז מתעורר הקליפה בעבור ביעור החמץ ומצא להתגבר כי הוא בכור בן השנואה ורב כל ממנן, ועל כן מתענים הבכורות להחליש חושים על ידי התענית ובכן נחלש ותש כח בכור בן השנואה, ומפני טעם זה יאותה להם להתענות אף כשחל להיות י''ד בשבת אף על פי שהרחיקו נגיחותיו על דרך קדמיה לרשיעא עד לא יקדימנך, ואם יתענו ביום שישי מעלי יתיר כי קרוב הוא, וגם כי יום שישי הוא כשבת עצמו כי הארת שבת כבר התחיל להתנוצץ יעיר בבקר יום שישי כמבואר בחלק א' בפרקי שבת שמטעם זה מאז הוא זמן קריאת שנים מקרא ואחד תרגום מיד אחר התפלה ע''ש.

עד. ולכן הנה מה טוב להבין ולהתענות הבכורות ביום שישי דהוי כשבת עצמו שהוא י''ד, ובכן יהיה נמצא הכנעה גדולה אל הרשעה כולה מכל הצדדין בעבור קדושת שבת כאמור, וממוצא דבר אתה תשמע כי אשר נהג להתענות בערב פסח מפני אסטניסותו אין מקום להתענות כשחל להיות י''ד בשבת וזה פשוט.



דיני ביעור וביטול חמץ בי''ד שחל בשבת

עה. וזמן בדיקת החמץ הוא ליל י''ג בליל שישי, והבכורות המתענים ביום חמישי יאותה להם לבדוק עודן בתעניתם מפני הטעם הנזכר לעיל כי בזה יהיה נמצא הכנעה גדולה אל הקליפה מכל הצדדים בכח חלישת החומר מהתענית, אכן אם קשה להם התענית רשאים לטעום מאומה קודם שיבדקו וזה מעלי יתיר מלהמציא בודק אחר דמצוה בו יותר מבשלוחו, ואף על פי שאמרו דאסור לאכול קודם שיבדוק היינו סעודה דאתי לאמשוכי וישכח מלבדוק אבל טעימה בעלמא שרי דלא שייך בה אמשוכי.

עו. ומבערים הכל לפני שבת ואין משיירין רק מזון שתי סעודות לצורך השבת, ושורפים את החמץ ערב שבת קודם חצות גזירה שמא ישהא אותה לשנה הבאה אחר חצות ולכן צריך לשורפו דווקא קודם חצות כדי שלא יחליף בשאר השנים כאמור, אכן הביטול לא יעשנו רק בי''ד ביום השבת אחר הסעודה מפני כי איך יבטלנו בי''ג והוא צריך לאותו דבר עדיין לאכול שתי סעודות של שבת.



דין עשיית מלאכה אחר חצות בי''ג שחל בערב שבת

עז. ויש מי שכתב שראוי להחמיר גם כן שלא לעשות מלאכה ביום שישי אחר חצות כשחל להיות י''ד בשבת כשם שאמרו לבער קודם חצות כדי שלא יטעו בשאר השנים וכן ראוי להחמיר גם כן בענין המלאכה, אך אינו אלא דרך חומרא בעלמא ואם אינו רוצה להחמיר רשאי.



זמן לישת המצות בערב פסח שחל בשבת

עח. ולענין לישת מצה של מצוה לשין בערב שבת גם כן אחר חצות, ואף על פי שרבים אומרים דבמוצאי שבת עדיף טפי משום צליית הפסח שלא היה דוחה את השבת והיו צולין אותו במוצאי שבת שראוי ללוש אותה בעונה ההיא וחביבה מצוה בשעתה, מכל מקום כל גדולי ישראל הסכימו לעשותה בערב שבת אחר שש כי היכי דלא ליתו לאיחלופי ביתר השנים, וגם כדי שיקדים לאכול מצה בליל פסח בתחילת זמנה דזריזין מקדימין למצוות, וכדי שלא ישנו התנוקות וישאלו, ומה גם דחיישינן איידי דטריד אתי לאקדומי מבעוד יום ונמצא מחלל שבת כמו שאמרו בריש כתובות 46 שמא ישחוט בן עוף, ובפירוש תניא בתוספתא ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין הכל מלפני השבת ואופה לו מצה מערב שבת וכו'.



מנהג התבשילין לערב פסח שחל בשבת

עט. ולענין התבשיל בשבת זו מנהג ותיקין לבשל בקדרות חדשות ומוכנות לפסח, ובכף חדשה מוציאין התבשיל מן הקדירה ומניחין בקערות של חמץ ואחר האכילה מקנחין אותם באצבע כמבואר בפוסקים, ויש נוהגים לאכול בשבת זו הכל במצה עשירה ומבערים החמץ מביתם מערב שבת מכל וכל, והואיל וקובעים סעודתם על המצה עשירה צריכין נטילה וברכת המזון כדין פת הבאה בכסנין כמבואר בדין סי' קס''ח.



סדר שחרית בערב פסח שחל בשבת

פ. ובשחרית של שבת יש להזהיר למזמר ולחזן שלא יאריכו בתפלה ושלא לאומרה בנחת פן יבואו להכשל באיסור חמץ חס ושלום, וכל שכן כשיש שמחה בקהל יבוטל השיר, וראוי להתחיל להתפלל תכף אחר שעלה עמוד השחר כי היכי דלא ליתו ליגע באיסור חמץ כמ''ש בס' החסידים סי' שי''ד.



דיני סעודה שלישית בער''פ שחל בשבת

פא. ולענין הסעודה השלישית רבו בה הדעות לפי שזמנה אחר המנחה ואז אינו יכול לעשותה ממצה אשר חכמים הגידו 47 האוכל מצה בערב פסח כבועל ארוסתו בבית חמיו, ויש אומרים שיעשנה בפירות או בשר ודגים, והנכון לעשותה ממצה עשירה כמנהג ר''ת, ואף גם אין זאת כי אם קודם שעה עשירית דאילו אחר שעה עשירית אף מצה עשירה אסורה, ומכל מקום בין המקיים אותה במיני פירות בין במצה עשירה נכון להזהר שלא יאכל אלא כזית כדי שיאכל בלילה מצה לתיאבון.

פב. ואשר בא בתעלומות חכמה ויונק מסוד תנחומיה יאותה להם לעשותה במיני תרגימה ולתרגם סודות התורה כמו שהיה עושה הרשב''י ע''ה כמו שאמרו בפרשת אמור, 48 אמר רבי אבא הכי הוה עביד ר' שמעון בזמנא דאסתלק סעודתא דשבתא מסדר פתורא ואשתדל במעשה מרכבה והוה אמר דא סעודתא דמלכא דייתי למיכל גבאי ע''כ, וחסידים הראשונים היו רגילים ללמוד בעת ובעונה ההיא סוד שלש סעודות דשבת בזוהר פרשת יתרו. 49



איסורי הכנה משבת ליום טוב

פג. ויש להזהיר את העם שלא לערוך השולחן בשבת לצורך הלילה דהא לא קיימא לן כר' ישמעאל דקאמר בפרק אלו קשרים 50 דמציעין את המטות מיום הכפורים לשבת וכל שכן משבת ליום טוב, וכבר הארכנו בתוכחות במקום אחר דגם ביום טוב ראשון אין לערוך השולחן והנרות לצורך הלילה דאין יום טוב מכין לחברו וזה פשוט, וכן החרוסת הנעשה עב זכר לטיט ונותנין עליו מעט חומץ כן לא יעשה מבעוד יום דאין שבת מכין ליום טוב.



דין ב' תבשילין בליל הסדר שחל במוצ''ש ונוסחת אשר גאלנו

פד. ולענין הסדר בליל פסח שנהגו בשני תבשילין זרוע השה זכר לקרבן פסח וביצה מבושלת זכר לקרבן חגיגה, יש מן הפוסקים הסוברים דכשחל להיות פסח במוצאי שבת אין ליטול כי אם הזרוע שהוא זכר לקרבן פסח ולא הביצה אשר היא זכר לקרבן חגיגה לפי שאין קרבן חגיגה דוחה את השבת, אבל רוב הפוסקים אמרו דאין לחוש על זה ואדרבא מי שמדקדק בזה מחזי כקדשים בחוץ.

פה. וכן על מה שאמרו לשנות בנוסח ברכת אשר גאלנו לומר כשחל להיות במוצאי שבת מן הפסחים ומן הזבחים להקדים הפסחים שדוחים את השבת מה שאין כן הזבחים דהיינו קרבן חגיגה דאינו דוחה את השבת, אין לשנות מפני כך המטבע בברכה ולעולם יש להקדים הזבחים לפסחים דקרבן חגיגה היה נאכל קודם קרבן פסח שאינו נאכל אלא על השובע והואיל וקודם לאכילה יקדמנו באמירה.



ציונים והערות לפרק ג

30) ילקו''ש שמות פ''ד רמז קע''ו. 31) ילקו''ש ריש פרשת ויקהל. 32) ילקו''ש במדבר פי''ט רמז תשנ''ט ושם הגירסא ביתו של ר''ג. 33) עי' שבת דף נ''ו ע''א. 34) פסחים דף י' ע''ב. 35) פסחים דף מ''ט ע''ב. 36) ברכות דף י''ז ע''ב. 37) שם תוד''ה תרי זימני בשתא. 38) תנדא''ר פרק י''ג. 39) סנהדרין דף ל''ח ע''ב. 40) זוהר בראשית דף כ''ה ע''ב. 41) טור או''ח סי' תנ''א. 42) סוכה מ''ב ע''ב. 43) פסחים דף מ' ע''ב. 44) זוהר פנחס דף רמ''ט ע''ב. 45) כן היא הגירסא הנכונה כדמוכח בסמוך וכ''ה בשו''ע, אבל בדפו''ר נפלה ט''ס ונכתב יום ו'. 46) כתובות דף ה' ע''א. 47) ירושלמי פסחים פ''י ה''א. 48) זוהר אמור דף צ''ה ע''א. 49) זוהר יתרו דף פ''ח ע''א. 50) שבת דף קי''ג ע''א.





פרק ד - בדיקת חמץ



ביעור חמץ רומז לביעור הסטרא אחרא

א. אור לי''ד בניסן אשר אז זמן התחלת מילוי הלבנה בשלימותה הגיע תור ביעור הקוצים אשר סחור סחור לכרמא עילאה, ובכח סגולת ביעור החמץ תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם והיו כלא היו, כי הנה החמץ רמז לסטרא אחרא ולכן הוא בכזית בסוד י' דכורא ושאור היא פלנית ולכן היא בככתובת שהוא התמרה בסוד הנוקבא הנקראת תמר, והמבע''יר את הבערה פה למטה בארץ ראשו מגיע השמימה ושבה והיתה לבער הרע מקרב הארץ העליונה ומחץ ראש ממלכת ס''מ הרשע ומלכות הרשעה אשת כסילות הומיה.

כי על כן הצריכונו חכמים לבדוק בליל י''ד אף כי ביום י''ד הוה סגי שכן שנינו לא בדק ליל י''ד יבדוק ביום י''ד, כי לא לבדו היתה טעמם מפני שאור הנר יפה לבדיקה כי אם עיקר סוד כמוס היה עמהם לחייב לילה ויום לבער הזכר והנקבה שבקליפה וכמו שאמרו בזוהר פנחס, 51 אמר ר''א כתיב כל מחמצת לא תאכלו וכתיב לא יאכל חמץ אלא דא דכר ודא נוקבא ע''כ, ולכן בביעור הלילה בוער כתנור לשליטת הנוקבא אשר היא ממשלת הלילה בסוד בנשף בערב יום וכו' והנה אשה לקראתו, ואין די בער בבדיקה זו לממלכת הזכר אפס בבדיקת היום להבה תלהט רשעים יחד זכר ונקבה.

ואף כי בביעור הלילה נפלו אשיותיה דנוקבא, עדיין אינה נכנעת עד תומה על כי כמו שהזכר שבקליפה הוא נכלל עם הנוקבא כמו כן הנוקבא היא נכללת עם הזכר ולכן הנוקבא לא נכנעת עדיין עד תומה אלא עד שנעשה הביטול ביום כי אז רועה התרועעה ערו ערו עד היסוד בה ולפיכך הא בלא הא לא סגיא.

ב. והנה כאשר בתחלה בזמן הבריאה היתה הקליפה למטה מעולם העשיה טמונה וכבושה שמה לעת צורכה ליסר האדם כנודע, וכאשר חטא אדם הראשון עלתה הקליפה למעלה, וכשעמדו ישראל על הר סיני תקנו עון אדם הראשון כאשר חכמים הגידו 52 ישראל שעמדו על הר סיני פסקה זוהמתן, ואולם אחר כך על ידי מעשה העגל חזרה הקליפה לאיתנה הראשון והיא עלתה עליהם אל עולמות העליונים בריאה יצירה עשיה, ועל כן הוצרך המקום ברוך הוא להזהיר עוד הפעם לחוג את חג הפסח ויעשו בני ישראל את הפסח במועדו כי אילולי המה כאדם עברו ברית כבר נתקן העולם מעון אדם הראשון במה שעשינו פסח מצרים ככל חקותיו על מצות ומרורים.

אמנם בעבור מעשה העגל הוצרך הדבר להיות נוהג לדורות עולם לתקן העון ועל כן באה אלינו המצוה הזאת לבער את החמץ מכל מקום שדרך להכניס שם חמץ, לבער כמו כן הרשעה כולה של עליונים למעלה בכל מקום שדרכה להתאחז ולהכנס שמה ולהוריד אותה מטה מטה אל מקומה הראשון כאשר היתה בתחילת הבריאה כי עת לחננה כי בא מועד רציצתה אשר רוצצה בצאת ישראל ממצרים.

ג. ונוסף גם הוא דומה לזה הוא אשר יחטא כל איש ישראל במעשה הרע אשר יאשם לה' הוא מכניס הקליפה אל הקדש פנימה בכל עולם כפי בחינתו, כי אם נמצא בו בחינת נפ''ש בלבד הוא מגביר הקליפה בעולם העשיה כי שם חלקת הנפשות, ואם המצא ימצא בו חלק מבחינת רוח הוא בעוונו מכניס הקליפה בעולם היצירה וכו', ובכח סגולת ביעור החמץ כלפיד יבער כל הקליפה אשר הקליף בעונו בעולמות כפי בחינתו.

ד. ועל כן באו שני לאוין במצוה זו ובאחד אמר לא יראה ובאחד אמר לא ימצא, לרמוז שצריך לדחות הקליפה על ידי ביעור החמץ מן העולם בכללותו וגם מן הבתים הנמצאים שם באותו עולם כי כל אחד יש לו בית לפי כבודו באותו עולם שמשם בחינת נפשו, שעל כן הוזהרנו שאור לא ימצא בבתי''כם דייקא ולא אמר לא ימצא בבית, שם רמז על הבתים האמתיים וקיימים המיוחדים לכם כל אחד בית לפי כבודו.

ולכן כנגד מה שנוגע אל העולם בעצמו בכללותו אמר לא יראה מפני כי הקליפה אשר שם היא נגלית ומפורסמת לעין כל עין קוץ ולכן הוזהרנו להוציא אותה החוצה הוציאוה ותשרף, וכנגד הבתים אשר צריך להוציא מתוכם הקליפה נאמר לא ימצא כי אף על גב שאינו מפורסם לעין כל ולא יראה החוצה אל העין אינו אלא שרף וביערו שניהם יחדיו.



ביטול חמץ ורמזו וטעם שנתקן בלשון תרגום

ה. ואשר על כן תכף אחר הבדיקה אנו אומרים כל חמירא דאיכא ברשותי לרמוז אל הקליפה אשר נכנסה בקדש פנימה רשות עם הקדש עדת בני ישראל, דלא ביערתיה שלא שבנו עד ה' לבער את הפשע במועדו, הן עתה בכח סגולת ביעור החמץ ליבטיל וליהוי כעפ''רא דארעא אל מקומו הראשון.

כי הנה מודעת זאת אשר הקליפה סוד נחש הקדמוני תקולל חלקתו בא''רץ ועפר תאכל כל ימי חייך, וכשם שנגזר על הנחש הקדמוני פה למטה ככה נגזר על הנחש העליון הרוחני להיות טמון בארץ חבלו, אלא כי על ידי כל עון אשר יחטא אחד מאישי ישראל אך יצא יצא ועולה ומשטין ומתיצב על ה', ואולם מעשה ידינו כוננהו כנפ''ל טמון בנוקבא דתהומא רבא וליבטיל ולהוי כעפרא דארעא בל יראה ובל ימצא, ועל כן יאמר בש''פר נוסח הביטול ליבטיל וליהוי כעפרא דארעא כאמור.

ו. וממוצא דבר אתה תשמע טוב טעם לאשר תקנו נוסח הביטול בלשון תרגום לנתוש ולנתוץ ולהאביד ולהרוס כחה של קליפה על דרך שאמרו בספר הזוהר בפרשת תרומה דף קכ''ט על ענין הקדיש אשר נתקן בלשון תרגום זה לשונו, קדושתא דא לאו איהו כשאר קדושאן קדושתא דא סלקא בכל סטרין דלעילא ותתא ובכל סטרי מהמנותא ותברא מנעולין וגושפנקאן דפרזלא וקליפין בישין לאסתלקא יקרא דקודשא בריך הוא על כלא ואנן בעינן למימר ליה בלישנא דסטרא אחרא ולאתבא בחילא תקיפא אמן יהא שמיה רבא בגין דיתבר חילא דסטרא אחרא ויסתלק סטרא דקודשא בריך הוא על כלא ע''כ.

הנה משם בארה היות כל דברי קדושה שתקנו בלשון תרגום לא לבדו כאשר יחשבו רבים כי הרצון בזה הוא תקון כדי להבין הענין רבים מעמי הארץ אשר היו בבבל ללשונותם לשון ארמי, ומטעם זה לא יספיק לשנות לשון הזהב קדש קדשים ולמה יגרע מקריאת המגילה שהלועז ששמע את המגילה הכתובה בלשון הקדש אף על פי שאינו יודע מה הם אומרים יצא ידי חובתו ולמה לא תיקנו לכותבה בלשון תרגום למען דעת כל עמי הארץ ויבינו במקרא, אלא עיקר הטעם לשבר ולהכניע כחה של קליפה בלישנא דסטרא אחרא כעין דוגמת הקדיש המתוקן בלשון תרגום לתברא מנעולין בגושפנקן דפרזלא וקליפין בישין לאסתלקא יקרא דקודשא בריך הוא על כלא.



טעם להנחת י' פתיתי חמץ ע''ד הסוד

ז. ומנהג חסידים להניח עשר פתיתי חמץ במקום מוצנע איתו בבית, ולא כאשר חשבו רבים שהוא כדי שלא תהיה ברכתם לבטלה אם לא ימצא חמץ לבער שהרי כבר אמרו לא בדק בארבעה עשר יבדוק בתוך המועד, וכתב הרמב''ם שיבדוק בברכה אף על גב שאז אין שם במה להתאחז ברכתו ואם לא נתן לא עיכב, רק טעם הדבר לעשר פתיתים אלו לבער עשרה כתרין דמסאבותא אשר בקליפה ולשרוף אותן ביום ולהוציא צד הקדושה מתוכם ולהבה תלהט רשעים.



כוונת הבדיקה ע''ד הסוד

ח. ואשר בתעלומות חכמה סוב''ר הרזים ויונק מסוד תנחומיה יכין לו לכוין הבדיקה בחורין ובסדקים להעביר גלולי טומאת מצרים הנאחזת ביסודא דילה, וכדרך שהאשה מרבה לבדוק לטהר עצמה ממקור דמיה כן על ידי הבדיקה הזאת תועיל לטהר אשה לבעלה בליל פסח, ועץ הדעת טוב ורע סוד חמץ ומצה כולו הפך לבן טהור הוא ומנורת המאור היוצא מעדן ומן הנהר הגדול להשקות את הגן בתרין עטרין חמץ ושאו''ר ומשם יפרד והיה לרקיע השמים לאה המעטירה והמה המחמ''צת והמשא''רת יהיו למאורות והחמ''ץ קם למטה רשע, גבול הרשעה נפלה לא תוסיף תאכל עליו חמ''ץ או אשר את שא''רו הערה והן אל לא ימאס ת''ם יתמו חטאים ועוכר שא''רו אכזרי וכל אוכל מחמ''צת ונכרתה כנודע לבאים בסוד ה' מפלאות תמים דעים.




תפלה קודם בדיקת חמץ ע''ד הסוד

ט. ואנכי תקנתי נוסח תפלה לעת ביעור החמץ כוללת כל כוונת הרב זלה''ה להוציא הכוונה בפה לבאים בסוד ה' וזה תוארה, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנה אנכי בא לקיים מצות ביעור וביטול הח''מץ והמח''מצת והש''אר והמש''ארת לתקן את שורשה במקום עליון, ויהי רצון מלפניך יֶהִוֶהִ אלהינו ואלהי אבותינו האל הגדול הגבור והנורא אל עליון גומל חסדים טובים שבכח סגולת מצות ביעור וביטול אשר נבער ונבטל עתה מבתינו ומרשותינו תעורר חסד אל זועם בכל יום וזעם את אויביו להכרית כל החוחים והקוצים הסובבים את שני המאורות הגדולים, ובכח סגולת ביעור השא''ר תמנע מרשעים אור יונקותם ממשך האור חכמה ובינה ודעת היוצא מן הנ''הר הגדול להשקות את הגן מערכות אלה''ים כתם פז ליום קטנו''ת אשר המה שם אלהים במילואותו אל''ף למ''ד ה''י יו''ד מ''ם דיוד''ין בחכמה ברכות בחשבון ש' ושם השני א' א''ל אל''ה אלה''י אלה''ים בריבוע, ברכות בחשבון ר', ושם השלישי אל''ף למ''ד ה''א יו''ד מ''ם המלא אשר בקרבו א' ובם יתכונן ויכין שא''ר לבן הבכור שארו הקרוב אליו.

ובכח סגולת ביעור החמץ בחסדך תצמית יונקותם ממשך האור היוצא מע''דן להשקות את הגן מערכות אלהים פשוט וחמש אותיותיו העולים בסך צ''א אשר עם המלא אשר בקרבו ואותיות אשר תבאנה במילואותו ומילוי מילואותו המה יעלו חק''ל שם רמז וה''ן מספר חמ''ץ כליל תפארת לראש הבן הבכור כליל חמיץ, ובנעימות ימינך נצח מנורת המאור החמ''ץ והש''אר המה יהיו למאורות בגן ומשם יפרד והיו בשמים ראש לראש התלאה והנה היא לאה אל נא תהי כמ''ת, ולנוגה משך האור היוצא מעדן ומן הנהר הגדול להשקות את הגן תהל אור באור פני מלך חיי''ם, תצור ת''ם דרך הקדש פנימה וזה הדרך ישכון אור מחמ''צת חמ''ץ ת''ם ומשאר''ת שא''ר ת''ם.

ועל כן נקוה לך ה' אלהינו לראות מהרה בתפארת עוזך להעביר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שד''י, וכימי צאת ישראל ממצרים הראנו נפלאות ומחץ ראש עשרה שליטים אשר בקליפה גונדא דחימה.

והך נא בכח שבט מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל גולגלת שפחה חר''ופה מלכות הרשעה וערות יסוד כבודך.

והך בכח יסוד מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל מוח שפחה חרופה מלכות הרשעה וחגור חרבך על ירך גבור הוד''ך.

והך בכח הוד מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל קרקפתא דשפחה חרופה מלכות הרשעה ומחץ ראש ממלכת ס''מ בעל בת אל נכר, המו גוים מטו ממלכ''ות והיתה לה' המלוכה.

ובנעימות ימינך נצח הך בכח נצח מלכות מלכותך מלכות כל עולמים את כל זכורה של קליפה ערו ערו עד היסוד בו.

ובזרוע תפארתך הך בכח תפארת מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל הוד זכורה דקליפה הוי אדון והוי הוד''ו.

ועוררה את גבורתך והך בכח גבורת מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל נצח זכורה דקליפה כגללו לנצח יאבד.

ובחסדך תצמית והכית בכח חסד מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל תפארת זכורה דקליפה תשברנה פארותיו משוש תפאר''תם.

ולך בינה וגבורה והך בבינת מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל גבורת זכורה דקליפה יחתו מגבורת''ם.

חכם לבב ואמיץ כח הך נא בכח חכמת מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל חסד זכורה דקליפה וכל חסדו כציץ השדה.

מוכתר בכתר רם ונשא הך בכח כתר מלכות מלכותך מלכות כל עולמים אל כתר חכמה ובינת זכורה דקליפה קומת הכות''רת וכל חכמתם תתבלע ובי''נת נבוניו תסתתר.

ותמלוך אתה הוא ה' אלהינו מהרה על כל מעשיך וידע כל פעול כי אתה פעלתו ויבין כל יצור כי אתה יצרתו ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך ומלכותו בכל משלה, ואתה תבער שאור עיסתנו מקרבנו ולב טהור ברא לנו אלהינו ורוח נכון חדש בקרבנו לעשות רצונך בלבב שלם אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו תמיד כל הימים, יהיו לרצון אמרי פי כו' ע''כ.




כוונת ברכת ביעור חמץ ע''ד הסוד

י. ואחר נוסח תפלה זו יתאמץ בכוונתו לברך על ביעור חמץ ויכוין בכוונת הוית הברכה, ברוך אתה יֶהִוֶהִ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצוותיו וציונו על ביעור חמץ, וכוונת נקודותיה מבוארת שהוא חסד דנצח תבונה כי נצח מספרו פסח אשר ממנו מקבל הז''א ומשפיע לחק''ל שהוא מספר חמץ לבערו משם, ועל כן גם אנו בודקים ומבערים אותו והם עשר כתרי מסאבותא כנז''ל.




לבדוק חמץ בטהרה, ומנהג יראים ליטול ידיהם קודם הבדיקה

יא. ורבים מיראי ה' קדושיו נהגו לטהר את ידיהם קודם הבדיקה על כי היא באה לטהרת העולמות מהסטרא אחרא, ונכון להחמיר בה ולעשותה בנקיון כפים ולברך בטהרה ועל ידי הברכה נברא מלאך אחד ופנה למעלה לדחות הקליפות מכל מקומות הקדושה, וכל שכן שלא יגש לעשותה אם לא טבל לקריו חס ושלום, הא למה זה דומה לנועל את ביתו לשומרו ונמצא אויבו ומבקש רעתו שמור בתוכו אשר לא יועיל ולא יציל, אשר על כן הטהרה והקדושה עיקר גדול בזה ובכן לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות.



טעם שאין לדבר עד סוף הבדיקה

יב. ולכן טהור ידים יוסיף אומץ גם כן להזהר לעצור את רוחו שלא לדבר בין הברכה לבדיקה וגם עד שיגמור כל הבדיקה, כי מבלעדי טעם פשט הדבר דהוי משום דכיון שמחויב לגמור בדיקתו וכל זמן שלא גמר אם סח הוי כאילו סח בין הברכה לבדיקה וצריך לחזור ולברך מידי דהוה אסח באמצע תקיעות דמיושב שצריך לחזור ולברך, הנה לפי סודן של דברים הנזהרים ישכילו כדי שלא להכניס החיצוני בנתים בעת הכנעת הקליפות והכנ''עני אז באר''ץ וא''ד יעלה מן האר''ש חס ושלום.

יג. ואשרי אנוש יעשה זאת לכוין בבדיקתו לכל הדברים האלה לטהר ולנקות עליונים למעלה ונפשו אליו יאסוף מצרעתו ומטומאתו ויסגור ה' בעדו, כאשר עשה כן יעשה לו כמו שאמרו בזוהר 53 דאפיק גרמיה מרשותא אחרא ועייל גרמיה ברשותא קדישא.



דרוש על מעשה התשובה מרמזי דיני בדיקת חמץ

יד. ואשר הוא ישן ותרדימת אלהים נפלה עליו איש שותה כמים עולה ביתר ימות השנה עודינו מחזיק בטומאתו ומן ה' יסור לבו, הנה בבא להתעסק בביעור חמצו לבו יחיל בקרבו לאמר מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לבער החמץ, אשר מראשית השנה ועד אחרית השנה אנו צריכים אליו ורודפים אחריו ועכשיו צריכים לחפש אחריו חיפוש מחיפוש ולרדוף עליו כמי שרודף אחר האויב להשמידו ולהכחידו מן העולם בל יראה ובל ימצא, הלא דבר הוא כי לא דבר ריק הוא.

ומתוך כך יהי אלהיו עמו ויעל בתשובתו הרמתה תשובה שלימה עד ה' אלהיו כי יאמר, הלא כה דבר היצר הרע מעין דוגמת החמץ צר הצורר להחמיץ לבות בני אדם גם בני איש לדכא תחת רגליו כל אסורי זיקי העון ופשע רע והוזהרנו לבערו ולבטלו, וכן יאותה לנו גם כן לבער את הבערה שאור עסתנו והאספסוף אשר בקרבנו ונשובה עד ה'.

ועל כן הוזהרנו להיות בודקין את החמץ בחורין ובסדקין הם העבירות קלות שאדם דש בעקיביו, וכן חור שבין אדם לחברו שצריך בדיקה הם העבירות שבין אדם לחברו אשר להיות כל איש זריז לבדוק ולמחול לחברו הן ממון הן דברים.

טו. וכן מה שאמרו שצריך לבדוק את הכיסים, שם רמז כי הכיסים צריכין בדיקה ביותר כי הגדיל לעשות ותעל צחנתו בכיסים של הממון עושה עושר ולא במשפט, ויתר רמז הרומז משפט החמץ אשר הארכנו בפ''ג כי יתן האיש הנלבב לבו אליהם הן גור יגור ויפול חתיתו ויראת שדי על פניו יחלוף ומורא יעלה על ראשו לשוב מעבירות שבידו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח.

טז. ואף שכל הימים יש לכל איש ישראל להיות זע וחרד בתשובה, ובעל נפש יקרה לא יהא בושש עד ערב פסח לחפש ולמשמש במעשיו וחדל מעשות הפשע, אכן כי תהיינה לאיש עבירות צרות רעות ורבות ולא שת לבו עוד כל ימות השנה, הנה בהגיע תור החג הקדוש הזה לית דין צריך בשש והחי יתן אל לבו כל היד המרבה לבדוק כי יצדק הרמז בסתרו לבדוק הבדיקה העיקרית בתי הנפש והלב, ועל כן יאמר בשפ''ר נוסח ביטול היום שהוא גמר בטולו בתוספת דברים כל חמירא וכו' דביערתיה ודלא ביערתיה וכו' אשר הוא כעין וידוי דברים אשר אנו אומרים בנוסח הוידוי על הנסתרות ועל הנגלות ולעומת זה יאמר כאן דחזיתיה ודלא חזיתיה.

ואשר להיות כי ימצא איש אשר יחטא ושב אל ה' אכן לא הספיק כח באותה תשובה להאביד הסטרא אחרא מאותו מקום העליון שנכנס שם, וגם יש מעשה הרע אשר עדיין לא עשה תשובה וזה ודאי כי עדיין החמץ קם עודינו עומד לפני ה', ולעומת שלש מינים אלו יאמר דביערתיה ודלא ביערתיה.

והאיש אשר נגע אלהים בלבו מה''ור ימהרנה לו תשובתו הרמתה ולבא אל המלך להתחנן לו, ובכן בסגולת תשובתו עוד מעט ואין רשע והוא יתברך יסובבהו יבוננהו יצרהו כאישון עינו אשר למי יחפוץ המלך לעשות יקר יותר ממנו עמו וצאן מרעיתו.



לבדוק החמץ בעצמו ולא ע''י שליח וכ''ש נשים וקטנים

יז. כי על כל אלה הנפש לבית יעקב יאתה להם להיות הבדיקה על ידי עצמם ולא על ידי שלוחם אולי על ידי כן בעת הבדיקה יחשבו מחשבה על שחטאו ויתנו לב לשוב, ובר מן דין נכון להיות כל איש בודק בביתו הוא ולא שלוחו על כי כלל גדול אמרו 54 מצוה בו יותר מבשלוחו, ואין ראוי לבעל נפש להניח שום אחד מן הבית לבדוק לא נשים ולא עבדים ואין צריך לומר קטנים מפני שדעתן קלה ויקלו בענין ולא יחושו כאשר ראוי לחוש, אלא כל היד המרבה לבדוק הוא בעצמו ובכבודו הרי זה משובח.



אזהרה למזלזלין במעשה הבדיקה

יח. ויקום בזריזות ובאזירות חיל לחפש ולבדוק את כל מקום אשר ימצא שם בדק בחורים ובסדקים, וכל מקום שיש לחשוש שנתנו בו חמץ או בקבע או בעראי ואפילו היא חששא רחוקה מעט לא ימנע עצמו מלבדוק מפני כך כי חומרת החמץ בימים האלה גדולה היא מאד מכל איסורים שבתורה וחלב ודם ונבלה וטריפה כי חמץ בפסח במשהו, ומפני זה צריך לחוש הרבה מאד על בדיקתו ועל ביעורו.

יט. והן עתה רבים מעמי הארץ ועשירי עם שרים וחשובים ונכבדים יותר מהם מזלזלים בבדיקה זו וכמשא כבד יכבד מהם לחפוש אחר הדלת והמזוזה בחורין ובסדקים ובתי האוצרות אשר לא נסתה כף רגלם הצג בהם וכדי בזיון וקצף בעיניהם להטפל בהם ובודקים על ידי שלוחיהם, ויש מהם בודקים מעט מזעיר זעיר שם זעיר שם כחותה על הגחלים והתעיף עיניך בו ואיננו.

וזה דרכם כסל למו להתברך בלבבם לאמר הרי הנשים ובני הבית כיבדו הכל ואפס מקום שלא פנו ומה צורך לבדיקה זאת כי לא נמצא דבר, ולא ידעו תועי רוח בינה כי אף אם נאמר שאמת הדבר שבדקו הכל וביערו והשיקו, עם כל זה המצוה מוטלת עליהם ליל ארבעה עשר והיא מדברי סופרים לבדוק הכל מתחלה כאילו לא נעשה דבר ואין לזלזל ולפקפק חס ושלום בתקנת חכמים, וחמורים דברי סופרים יותר משל תורה והוא חייב מיתה לשמים.

ואשר הוא שר וחשוב ישפיל עצמו מגאותו כתולעת וכאזוב למחול על כבודו בעבור כבוד שמו יתברך לשמור לעשות את כל מצוותיו, שאפילו המלך כי כבודו חמור עד שאין כבודו מחול ובמקום מצוה להבל דמה חרש את חרשי אדמה וכבודו מעליו הפשיט, ועל אחת כמה וכמה תולעת ולא איש כבד עון אשמה אשר הכעיס את בוראו והוא בעונו הכניס צלם בעולמות קדושים וחמיצ''ותו יוסף עליו, וכאשר עשה כן יעשה לו שפ''ר התקונים להעביר גלולים ואת רוח הטומאה מן עולמות קדושים בביעור החמץ סוד הקליפה וכל גונדא דחימה הוא בעצמו ובכבודו, והוא יהיה בעוזריו להעביר טומאתו מעליו ותחילה וראש לפדיון נפשו לא מטוהרה.



סדר הבדיקה והביטול וטעם שהצריכו שניהם

כ. ודרך הזריזים במצוות לבדוק היטב היטב ולקחת עמהם סכין ארוך מעט שאם ימצאו איזה חמץ בחורין עמוקים לחטט בו אחריו ולהוציאו משם, וכן נהגו לקחת עמהם כלי אחד לשית בו כל מה שימצאו, ועשר פתיתים שנהגו להניח בזויות הבית יניחם שמה כי הוא מצוה ליחדו בפני עצמו ובל יתערב אחר עמו לקיים בו מצות שריפה, ואחר שיבדוק ויחפוש בכל מקום שידו מגעת כדין וכשורה צריך שיבטל אותו החמץ הנשאר ברשותו מה שלא ראה ומה שלא ביטל ואומר כל חמירא וכו'.

כא. וענין הביטול הוא לפי כי הבדיקה בלא ביטול לא יועיל כי אם ישאר איזה דבר ברשותו ולא ביטלו הרי הוא שלו ועובר עליו על בל יראה ובל ימצא, ומן התורה בביטול סגי כמו שנאמר תשביתו שאור מבתיכם ואין השבתה אלא בלב אלא שחז''ל תקנו לבדוק ולחפש אחריו שלא לבא לידי תקלה בחמץ שימצא בקרב ביתו אשר לו רגל בימי שנה לאוכלו לשובעה, אכן גם בבדיקה לבדה לא יועיל פן ימצא איזה חמץ ברשותו שלא מדעתו ויעבור על בל יראה ובל ימצא ובביטול יצא מרשותו ופטור, ועל כן הוצרכו שניהם בדיקה וביטול והא בלא הא לא סגיא.



טעם שאין מברכין על ביטול חמץ

כב. וטעם שאין מברכים על ביטול חמץ משום דבכלל ביעור הוא הביטול שכיון שמבטלו שאינו שלו הוי כביעורו מרשותו ואין בכלל הביטול הביעור מן הבית שהצריכו חז''ל ולפיכך מברכין בלשון הכולל את שניהם, וגם משום דהוי דבר שבלב ואין מברכים על המחשבה.



טעם שמברכין על הביעור בלילה, וטעם שאין מברכין על הבדיקה

כג. והא דמברכים על ביעור חמץ ואינו מבערו עתה מכל מקום מאחר שמבטל עתה החמץ שאינו ידוע לו היינו ביעורו ושייך לומר על ביעור, ומה שאין מברכים על בדיקת חמץ על כי אין הבדיקה סוף המצוה אלא הביעור כאמור.



שיירי החמץ יש להצניע קודם הבדיקה

כד. ואחר הבדיקה יהא נזהר בחמץ שמשייר להצניעו כדי שלא יצטרך בדיקה אחרת, ומדברי הר''ן נראה שיש להצניע החמץ שרוצים לאכול בלילה קודם הבדיקה שכתב וזה לשונו, ומה שמשייר בלילה לצורכו שיאכל בלילה וגם בבקר יניחנו בצנעה וכן ראוי לנהוג שהרי אם בשעת בדיקה נטל עכבר בפנינו צריך לחזור לבדוק מה שבדק כבר, וכן כל כיוצא בזה חכם עיניו בראשו להיות כל איש סובב בביתו להשגיח על חמצו היטב הדק ובכן יבוטלו הקליפות, תזרם ורוח תשאם וסערה תפיץ אותם ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל.



ציונים והערות לפרק ד

51. זוהר פנחס דף רנ''א ע''ב. 52) שבת דף קמ''ו ע''א. 53) זוהר אמור דף צ''ה ע''ב. 54) קדושין דף מ''א ע''א.





פרק ה - ערב פסח - תענית בכורות - הכנות הסדר



להכין צרכי הרגל בעצמו

א. ערב פסח נכון כמועדי רגל מאז הבקר ועד ערב לרגל המלאכה אשר לפני כל איש ואיש ממלאכתו אשר המה עושים לנעול דלתותיהן ולבטל ממלאכתם לכבוד הרגל והכינו את אשר יביאו, ואף על פי שיהיה לאדם כמה עבדים יש לו להתאמץ ביום הקדוש הזה להכין צורכי הרגל בכבודו ובעצמו ומצוה בו יותר מבשלוחו כמ''ש לענין שבת על רב נחמן בר יצחק דמכתף ועייל מכתף ונפיק ואמר אילו מקלעי לי ר' אמי ור' אסי לא מכתיפנא קמייהו, וכן יעשה לכבוד האושפיזא הבא אלינו הוא החג הקדוש הזה חג הפסח להטפל בפסחו.



בקניות החג יפרש לכבוד הרגל, וסגולת המוציא הוצאות לפסח

ב. ויבטא בשפתיו בפ''ה ס''ח צדק יקראהו לרגל''ו בכל דבר אשר יקנה ויכין, ועוד לאלוה מילין וע''ד יעלה מן האר''ש ופנה למעלה להעדיף טובו עליו כי כאשר יפתח ידו לכבוד הרגל כן יפתחו לו מן השמים שערי שפע לתת ארוחתו ארוחת תמיד בכפלים, וכבר אמרו 55 בפסח העולם נידון על התבואה, וסגולה נפלאה היא למכבדו להוציא כיד ה' הטובה עליו במאכל ובמשתה לכבוד המקום ברוך הוא ולכבוד הרגל להיות שבע ודשן במזונותיו כל השנה הוא וכל העם אשר ברגלו וסימניך ויברך ה' אותך לרגלי.



כשלוקח בשר לפסח לא יפרש לשם פסח

ג. ועל כן נכון להיות אץ ברגלים ועמדו רגליו ביום ההוא לרגל מועד''ת בכבודו ובעצמו שש ושמח עם קונו, ואם אי אפשר לו להטפל הוא בכולם יכין מקצתם כגון הירקות הצריכות אל הסדר, אורח ברגליו לו יבא, לו רגל על לשונו לאמר על כל דבר פסח על מרור על כרפס לשמור לעשות את כל מצוותיו יתברך, רק אין דבר אפס כי ישמור לפיו מחסום לבלתי יאמר על שום בהמה בין חיה בין שחוטה בשר זה לפסח על כי נראה שהקדישו מחיים לקרבן פסח ונמצא אוכל קדשים בחוץ, כי אם יאמר זה ליום טוב וחדל מעשות הפסח על כל דב''ר פש''ע.



לבטל החמץ שוב קודם שעה חמישית וטעמו

ד. ואחר כך יכון לקראת אלהיו לקבל עליו קדושת הרגל כאשר בתחלה, יכניע מקודם כחה של קליפה כדי שעל ידי כן הקדושה תרומם ותנשא לכל לראש, כי על כן אף שביטל כבר בלילה יחזור לבטל חמצו סוף שעה חמישית קודם שיגיע שעה שישית שמשתגיע שעה שישית נאסר ואין בידו לבטלו, ואף אם יבטלנו בשעה שישית אף דמן התורה יכול לבטלו עובר עליו בבל יראה ובל ימצא כמו שכתבו האחרונים.

וטעם ביטול זה מבואר לבטל החמץ שהשאיר בלילה למאכלו ושקנה ביום ארבעה עשר שאותו החמץ לא נתבטל בביטול הלילה שבביטול הלילה לא ביטל רק החמץ שלא ראה ולכן מבטל עכשיו מה שראה ומה שלא ראה, שאם לא יבטלנו וישאר ממנו בקרב ביתו יעבור על בל יראה ובל ימצא.



טעם ביטול החמץ בלילה וביום ע''ד הסוד

ה. ונוסף גם הוא לפי סודן של דברים להתיישב על הלב כי יפלא לאמר מה בצע בביטול הלילה ובביטול היום הוה סגי כאשר תמהו רבים, אכן טעם הדבר כאשר כתבנו בפ''ד לבטל חמץ ומחמצת דקליפה, ובביטול הלילה נפלה לא תוסיף קום הנוקבא דקליפה שפחה חרו''פה ששליטתה בלילה ובביטול היום שם נפל שדוד את כל זכורה של קליפה ששליטתו ביום, וגדול ביטול היום משל לילה כי אף על גב דביטול הלילה להכניע את הנוקבא מכל מקום עדיין אינה נכנעת לגמרי מפני כי היא כלולה וקלולה בזכר, אכן בביטול היום אשר הכנעני אז באר''ץ ושחה לעפר נפשו אז גם אשת כסילות הומיה נגמרת להבטל כנעני''ה ניחבאי ארץ בנוקבא דתהומא רבה.




טעם לאיסור החמץ משעה שישית

ו. וטעם היות נאסר מן התורה משש שעות ולמעלה ביארו בספר התקונים תקון י''ג כי הוא לתקן עון הקודם אשר היה במעשה העגל בשעה שישית כמו שאמר הכתוב וירא העם כי בשש משה כי באו שש ולא בא, ועל ידי כן חזר ונתעורר העון הקודם אשר אבינו הראשון חטא לשש שעות כמו שאמר הכתוב ולא יתבוששו כלומר לא באו שש שעות, כי לולי עון פיגול העגל כבר היה מתוקן העולם מעון אדם הראשון בפסח מצרים, אמנם בעבור מעשה העגל הוצרך הדבר להיות נוהג והולך לדורות לתקן העונות ההם ועל כן נאסר החמץ סוד הקליפה משש שעות ולמעלה לתקון חטא אדם הראשון וישראל כאמור.



אזהרה למזלזלין בביטול החמץ ביום

ז. כי על כל אלה צריך כל איש ישראל להיות זהיר וזריז מאד בביטול היום אל ישכח מלבטלו, ואף כי לפי הדין מועיל הביטול גם על ידי שלוחו מכל מקום מצוה בו יותר מבשלוחו הואיל והתחיל במצוה הלילה להכניע את הקליפה גם ביום גמר חסיד עד זיבולא בתרייתא כי אין קיום הגט אלא בחותמיו ופנה למעלה לעשות תועלת לעולמות העליונים, כי בהכנע הקליפה הקדושה ירים ראש בהתקדש ליל חג מה שלא נעשה כפסח הזה ביתר חגים ומועדי רגל והיו למאורות את המאור הגדול ואת מאור הקטן יחד לו ירומם ברגע קטן, כי מטעם זה אומרים הלל גמור בליל התקדש חג בערבית מה שאין כן בשאר מועדים כמו שנתבאר במקומו בס''ד.

והן רבים עתה עם הארץ זלזלו בביטול זה ועזבוהו ושכחוהו ואינן מטין אזן לשמוע דברי חכמים, כי יתעסקו ברע עוסק ואחזתם השבץ בולמוס עצבותם כסף וזהב ולא יזכרו ולא יפקדו ולא יעלו על לב לעולם לבטל את חמצם אפילו בלב, וצריך להודיעם חומרן של דברים לבל יכשלו בלאו דבל יראה ובל ימצא ונמצאו מחייבים את נפשותם בחבלי השוא, וכל העם ישמעו וייראו וביערו והשיקו.



פרטי דינים בענין ביטול חמץ

ח. וצריך לדעת דאף על גב דקודם שש בהוצאה מרשותו סגי מכל מקום צריך שיגמור בדעתו שלא לזכות בו עוד וכמו שכתב הכסף משנה בשם הר''ם בסוף פ''ד דאף על גב דידע חמץ במקום שאינו עשוי ליגלות ואינו מצוי בבית דסגי ליה בביטול, היינו היכא דבטליה לדעתיה שלא בהערמה שאין דעתו לחזור וליהנות ממנו לעולם ע''כ, וכיון שדעתו לזכות בו הא קעבד איסורא ואסורה בהנאה אחר הפסח.

וראיה ממה שכתב הרשב''א סי' ע' על ישראל שיש להם בורות מלאות חטים, ומתשובתו מוכח בהדיא דסבירא ליה דאי איכא חמץ ידוע בתחתית הבור אף על פי ששאר חטים שאינן מבוקעים הם עליהם והוה ליה כחמץ שנפלה עליו מפולת שאסורים הם אחר הפסח משום דגרע ממפולת, דהתם ממילא הוא שנמצא ולא שיהא בדעתו לפנות הגל אבל כאן שרוצה לזכות בחטים ולמוכרם אסיר ע''ש, הרי לך דאף במפולת דלא קעבר אמידי לא מדאורייתא ולא מדרבנן אף על פי כן אסורים הם לאחר הפסח כיון שדעתו לזכות בו.

והכי נמי אותם חסרי השכלה הנוהגים אחר הביטול בערב פסח לתת איזה דבר הצריכה אליהם בקרן זוית מן השוק משומרת שלא ימצאנה שום אדם ואחר הפסח הולכים לאותו זוית שהניחוה שם וחוזרים וזוכים בם לא אריך למיעבד הכי וקעברי אאיסור חמץ, ודין נותנו לגוי מכירו ויודע שלא יגע בו שאני לפי שכבר נכנס לרשות אחרים והוה ליה חמצו של גוי אבל להניח בקרן זוית לזכות בו לית דין ולית דיין שיתירנו וכן לא יעשה.



איסור הגבהה וטלטול בחמץ של הפקר

ט. וכן אחר הביטול לא יגביה חמץ ברשות הרבים שלא להעביר על האוכלים, מפני שהוא של הפקר ואם כן כל שכן שאסור לטלטלו שהרי יזכה בו בהגבהתו והוה ליה חמץ שלו וקעבר עליו, ואפילו אין דעתו לזכות בו דבר ברור הוא שאסור לטלטלו דילמא אתי למיכל מיניה כמו שכתב הריב''ש סי' ת''א.



דברים שאסור לעשות עם הגוי אחר הביטול

י. וכן אסור לקנות חמץ לצורך הגוי במעותיו של גוי אחר הביטול שהרי אחריות החמץ עליו ועובר עליו, וכן כתב הרשב''א סי' קע''ו דלכתחילה אין ראוי הישראל להיות יושב ומשמש ביתו של גוי אחר זמן איסורו דאף על גב דבדיעבד שכרו מותר כדאיתא בריש השוכר את הפועל דביין נסך שכרו אסור משום קנס, מכל מקום לכתחילה אסור ע''כ, וכן אסור להשכיר כלי חמץ לגוי אחר זמן איסורו כדי שיבשל בו חמץ כמו שכתבו הפוסקים דכיון דהכלי עצמו אסור בהנאה אסור.



אזהרה שלא להריח חמץ של גוי בפסח

יא. ולהריח חמצו של גוי חם בפסח אסיר אף על פי דיש אומרים דמותר דחמץ של גוי לא נאסר בהנאה, מכל מקום גדולי ישראל לא הסכימו בהוראה זו ואסור להריחו.



ראוי ליראי ה' להכין תבשילי המועד קודם שעה חמישית

יב. ויש ליראי ה' קדושיו לאפות ולבשל כל מה שצריכים למועד מקודם המועד קודם שעה חמישית שאם יתערב עמו משהו מחמץ שיתבטל קודם זמן איסורו, אכן העושים עיקר סברת חוזר ונעור אין לדקדק בכך והוא פשוט.



איסור מלאכה בער''פ אחר חצות וטעמו

יג. ואחר חצות בערב פסח אף במקום שנהגו לעשות מלאכה קודם חצות אסור לעשות אחר חצות, וטעם הדבר כי בזמן שבית המקדש קיים היו נוהגים אבותינו בכל יום שהיחיד המביא קרבן הרי הוא לו יום טוב כיון שנתכפר בו ואסור לו לעשות מלאכה כמו ביום טוב, ובערב פסח כיון שכל אחד מישראל חייב להקריב קרבן פסח הרי הוא כיום טוב לכל ישראל, ומכל מקום כיון שאין זמן שחיטת הפסח אלא מחצות היום ואילך לפיכך לא נהגו איסור מלאכה גם כן אלא מחצות היום ואילך.

הילכך בזמן הזה אף על פי שבטל קריבת הפסח מכל מקום איסור עשיית מלאכה לא בטלה ואסור לעשות מלאכה בערב פסח מחצות ואילך וכל העושה מלאכה מחצות ולמעלה משמתינן ליה, וחמור מערבי שבתות מן המנחה ולמעלה שאין עונשו רק שאינו רואה סימן ברכה לעולם והכא משמתינן ליה משום קרבן פסח דהוי כיום טוב כאמור.



טעם לאיסור מלאכה אחר חצות ע''ד הסוד

יד. ואף לפי סודן של דברים טעמא רבה איכא למילתא אשר להיות כבר היה הכנעת גבול הרשעה זה פעמים ויצאת לה מכל עולמות הקדושים, ועל כן אחרי אשר כלתה הרעה ותנוס ותצא החוצה איננו נכון לתת לה מקום אל הקדש הפנימה, כי הנה מודעת זאת כי כל המלאכה נמבזה ונמס ביום השבת על כי בה תנתן חיל לגבול הרשעה להכנס לפני ולפנים ליינק מן הקדושה.

ולפיכך בעבור זה ביום י''ד אחר חצות שכבר נעשו השני ביטולים וביערו והשיקו החמץ והיתה לבער הקליפה ואור הקדושה חיילים תתגבר ותתנוצץ, אסור במלאכה כי כל העושה בו מלאכה בעת ההיא מעוות את אשר תקנו בראשונה והחמ''ץ קם ויתעודד וחוזר ונעור ומתעלה להתאחז מן הקדושה חס ושלום, ובעבור זה משמתין אותו להיות נמסר ביד הקליפה כאשר יורה מלת שמ''תה כנודע.



בער''פ יש לגלח וליטול צפרנים קודם חצות וטעמו ע''ד הסוד

טו. ועל כן טוב ויפה להסתפר ולגלח ציפרניו מאז הבוקר ערב פסח, ובפרט למי שהריחו בסוד ה' ויודע סוד גילוח השער והצפרנים להעביר רעה מבשרו סוד הדינים כמ''ש בח''א בפרקי שבת בס''ד, כי טוב הדבר מאד להקדים כל זה קודם חצות בזמן הביטול והרשעה כולה כעשן תכלה שגם הוא יעביר מעליו כל הדינים והיו כלא היו, אך אחר חצות שכבר בלע המות ואיננו ויאר לנו אור הקדושה צריכים אנו להתעסק אז בדברים של קדושת הרגל ברגל.



טעם שלשין המצות אחר שש שעות ע''ד הסוד

טז. ומפני זה כיוונו קדמונינו שלא ללוש מצת מצוה בערב פסח עד אחר שש שעות מבלעדי טעם פשוטו שאז היה בזמן שבית המקדש קיים הקרבת קרבן פסח, עוד לאלוה מילין שלא להתעסק בה קודם חצות אלא עד אחר חצות מפני כי כל כמה שעדיין לא נעשה הביעור לגמרי ועדיין מותר בהנאה מן התורה עדיין אין מתעורר סטרא דקדושה כנודע, כי אפילו למעלה מלאכי השרת הם נדחקים מן הסטרא אחרא ואינן מתייחדים במלכהון עד שדוחין הסטרא אחרא לחוץ על כי נאמר עושה מלאכיו רוחות ולכן הם נדחקים מהסטרא אחרא אשר היא רוח הטומאה כמו שאמרו בזוהר תרומה. 56

ואולם אחר חצות היום שכבר ביערו את הבעירה וחמץ ושוד הסירו ואז הקדושה תתחיל להתעורר, מאז היתה זמן הקרבת קרבן פסח בזמן שבית המקדש קיים, ובכן יאותה לנו בעונה ההיא ללוש מצת מצוה להרים דגלה של קדושה ומתוך ומחמ''ס יגאל נפשם.



לטהר עצמו במקוה אחר חצות לכבוד הרגל

יז. וטהור ידים יוסיף אומץ לטהר עצמו ברגל תכף ומיד אחר חצות לטבול לכבוד הרגל ולקבל עליו קדושת הרגל מוע''דת.

ולכוין במספר שמות הוי''ה ואהי''ה במילוי יודי''ן העולים במספר רג''ל כמ''ש הרב זלה''ה.




טבילת ערב פסח זכר למקדש ותוכחה למזלזלין בה

יח. ואין להתרשל חס ושלום ממנה, וכל שכן אם הוא טמא במקרה אשר לא טהור שלא יקרב לעשות הפסח עודינו מחזיק בטומאתו חלילה, ואף כי אין קרבן פסח עתה בחורבנו והטמא והטהור יחדיו, הנה ציון היא דורש אין לה מכלל דבעיא דרישה וכי היכי דאבותינו הקדושים היו מתטהרים מכל טומאה לעשות הפסח וכל טמא לנפש חדל לעשות הפסח כן ראוי עתה בחורבנו לעשות זכר למקדש וטבל במים איש טהור, ואף כי אין טומאה וטהרה בזמן הזה ונהי כטמא כולנו כל אדם אינו חייב אלא כשיעורו כולו הפך לבן טהור הוא.

ומה יועילו אנשי רשע הנשכחים מיני רג''ל ולא הוטהרו לעשות ככל חקת הפסח וזוהמת טומאתן לא פסקה מעליהם, כי הנה כל תכלית חוקי הפסח הנזכרים ונעשים בו המה להעביר גלולים ואת רוח הטומאה מן העולמות הקדושים ואם טומאתו עליו איככה יוכל להעבירם ומין במינו אינו חושש ונהפוך הוא כי מצא מין את מינו ונעור, ואיה איפה תקותו לטהר את העולמות והוא יהיה בעוכריו כי מי יתן טהור מטמא אין גם אחד.



האנוס בטבילה יטהר בט' קבין

יט. כי על כל אלה יעלזו חסידים בכבוד כל מועדי אל ובנהר יעברו בר''גל ולפני ה' יטהרו להביא את המנחה בכלי טהור בית ה' לעורר אהבת דודים למעלה ולהכרית כל הקוצים והחוחים הסובבים את השושנה העליונה ולהאיר הארות יתירות גדולות עם קטנות, ומי שהוא חולה יש לו לטהר עצמו בתשעה קבין ולפחות ירחוץ עצמו היטב מחגורתו ומטה, הואיל ואי אפשר באופן אחר גם זה ירצה אלהים מעשיו.



ללבוש ביו''ט בגדים חשובים משל שבת וכוונת הלבישה עד''ה

כ. ואחר עלותו טהור ומלובן מבית הטבילה יכון לקראת אלהיו וילבש בגדי יום טוב, וראוי שיהיו חשובים יותר משל שבת.

כי ביום טוב יש שמחה יתירה על הארת אימא שהיא יותר מגולה מאבא ולכן השמחה מושגת יותר ולכן צריכים בגדים חמודים ביום טוב יותר משל שבת.

וכשלובש חלוק של יום טוב יאמר כל כלי יוצר עלי''ך ל''א יצלח וכו' אשר ס''ת עליך' לא' גימטריא אהי''ה שהוא שורש ס''ג גימטריא יום טוב, ל''א יצל''ח גי' ע''ב מ''ה ב''ן כמו שכתבו גורי האר''י זלה''ה.




להעתיר על הגאולה ביותר בערב פסח

כא. ובכן יגש להקריב קרבן מנחה לה' בכלי טהור בית ה' ובכוונה יתירה יתר מכל הימים, ואל כל המקום אשר יהיה שם ענין גאולת ישראל ירבה ברחמים לעתור ולרצות על גאולתנו ועל פדות נפשינו כי בא עת לחננה כי בא מועד ימי צאתנו מארץ מצרים, והוא יפדה את ישראל מכל צרותיו בגלות החיל הזה אשר עדת ישראל גולה וסורה ואין מנהל לה ואין מחזיק בידה זה כמה שנים רבים ורעים, ואל שדי יפקוד עליה ברחמים אשר לו יעדה והפדה ל''ו נפדתה, אשר כבר הזכרנו בפרק א' מאמרם ז''ל שהוא משל לאשה שהיתה מצפה לבעלה שהלך למדינת הים אמר לה זה הסימן יהיה בידך כשתראי אותו סימן דעי שאני בא, כך ישראל מצפים בגלות אמר הקדוש ברוך הוא הסימן הזה יהיה בידכם ביום שעשיתי לכם ובאותה לילה היו יודעים שאני גואלכם ואם לאו אל תאמינו כו', ועל כן ראוי ונכון בכל עצם היום הזה להקדים תפלה לשעה לבא אל המלך ולהתחנן לו כימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות אמן כן יהי רצון.



טעם לתענית בכורות בערב פסח

כב. וביותר יאותה להם לבכורות להכין ולהתענות בעצם היום הזה הן על הנס שנעשה בו להם למכה מצרים בבכוריהם, והן מטעם שכתבנו לעיל בשילהי פ''ג מפני כי אז בערב פסח מתעוררת הקליפה ורבה משטימתה בעבור הביעור ומצא להתגבר כמאז במצרים אשר ה' הכה כל בכור וקם ויתעודד ממנא דמותא דבכורות כי הוא בכור בן השנואה ורב כל ממנן, ובכן יכוונו הבכורות בתעניתם להחלש חושי''ם וחומ''ר שבם להתיש כחו ולא יוסיף לקום.



מנהג טוב אף לנקבות בכורות להתענות בערב פסח

כג. אשר מטעם זה טוב ויפה לנקבות בכורות גם המה להתענות בערב פסח, אשר מודעת זאת כי הקליפות הם זכר ונקבה ולכן כדרך שהזכרים בכורות הם מתענים להכניע ולהחליש כח הזכר בכור כל ממנן, כמו כן כאשר מתענות הנקבות הבכורות על ידי כך הם מכניעות ומטילים חלשי''ם על הנקבה שבקליפת לילי''ת הרשעה ונעשה לי''ל שמורים, ועתה תחזה כי אין טעם למה שנהגו רבים להתענות אבות על בנים בקטנותם דאין בזה סמך כלל אלא אם כן המה יעשו מטעם אסטניס.



הבכורות יעתירו בצומם על נפשם ועל משיח צדקנו

כד. וטוב ויפה לבכורות שיכוונו בתעניתם לכל זה, ונוסף גם הוא לעתור ולרצות בצום תעניתם על יקר פדיון נפשם מיד שונא הבכור בן השנואה ממנא דמותא דבכורות, ואף על האספסוף אשר בקרבם הוא שטן הוא יצה''ר כפגר מובס יהיה בל יראה ובל ימצא, ויתר מכן לשפוך את נפשם בעצם היום הזה על בכור בן הצנוע''ה שנאמר לו אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ, זה קוינו לו מלכנו הוא יושיענו הן ישועתה לו באלהים סלה, ישראל נושע בה' תשועת עולמים ייתי ונחמיניה מלך ביופיו תחזינה עינינו.



תפלת עננו לבכורות בברכת שומע תפלה

כה. ואנכי תקנתי לבכורות נוסח עננו לומר ביום צום תעניתם וזה נוסחתו.

עננו אבינו עננו ביום צום התענית הזה על הנסים על הפורקן על הגבורות ועל התשועות ועל הנפלאות שעשית לאבותינו בימים האלה ובזמן הזה בהיות ישראל בארץ לא להם בארץ מצרים שדה צוען, ויהי כי הקשה פרעה לשלחנו ויהרוג ה' כל בכור בארץ מצרים מבכור אדם ועד בכור בהמה והפלא ה' את מכותיו בין בכור בן השנואה לבין בכור בן האהובה ואך בכור אשר יבוכר לה' לא מת אחד, ועל כן אנחנו זובחים חלבינו ודמינו ביום צום התענית הזה, ואתה ברחמיך הרבים תחפוץ בנו ותרצה ענות נפשינו אשר ברכינו כשלו מצום ובשרינו כחש משמן, ובכן יכשלו ויאבדו כל מבקשי נפשינו ואת הבכור בן השנואה קדמה פניו הכריעהו, ישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד, ואל תשחת עמך ונחלתך אשר פדית בגדלך אשר הוצאת ממצרים ביד חזקה, כי שחה לעפר נפשינו דבקה לארץ בטננו, ועתה ה' עד מתי כי נאמו גוים אבדה תקותם.

שובה ה' חלצה נפשינו והושיענו למען חסדך, וראה ופקוד עדת יעקב בנך בכורך וכימי צאתנו מארץ מצרים הראנו נפלאות, אנה ה' בעוזך ישמח מלך ובישועתך מה יגל מאד, גדול כבודו בישועתך הוד והדר תשוה עליו כמו שהבטחת מפי כבודך כאמור אף אני בכור אתנהו עליון למלכי ארץ, והיה נא קרוב לשועתנו טרם נקרא אליך אתה תענה נדבר ואתה תשמע כדבר שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע כי אתה ה' פודה ומציל ועונה ומרחם בכל צרה וצוקה ברוך אתה ה' שומע תפלה.




סדר אמירת קרבן פסח לאחר מנחה

כו. ואחר עלות המנחה מעלין בקדש לעשות את הפסח פס''ח שפתים שאז הגיע זמן קרי''אה נאמנה סדר קרבן פסח שהיה קרב אחר מנחה ביום ארבעה עשר, שתעלה קריאתו במקום הקרבתו כמו שנאמר ונשלמה פרים שפתינו וקודם קריאתו יאמר.

רבונו של עולם אתה צויתנו להקריב קרבן פסח במועדו בארבעה עשר לחדש הזה ולהיות כהנים בעבודתן ולויים בדוכנם וישראל במעמדן קורין את ההלל, ועתה בעונותינו חרב בית המקדש ובוטל הקרבת הפסח ואין לנו לא כהן בעבודתו ולא לוי בדוכנו ולא ישראל במעמדו ואתה אמרת ונשלמה פרים שפתינו, לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיהיה שיח שפתותינו חשוב ומקובל לפניך כאילו הקרבנו את הפסח במועדו ועמדנו על מעמדו ודברו הלויים בשיר והל''ל והודות לה', וכונן בית מקדשך על מכונו ונקריב לפניך את הפסח במועדו כמו שכתבת עלינו בתורתך על ידי משה עבדך כאמור.

דברו אל כל עדת ישראל לאמר בעשור לחדש הזה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית. ואם ימעט הבית מהיות משה ולקח הוא ושכינו הקרוב אל ביתו במכסת נפשות איש לפי אכלו תכסו על השה. שה תמים זכר בן שנה יהיה לכם מן הכבשים ומן העזים תקחו. והיה לכם למשמרת עד ארבעה עשר יום לחדש הזה ושחטו אותו כל קהל עדת ישראל בין הערבים. ולקחו מן הדם ונתנו על שתי המזוזות ועל המשקוף על הבתים אשר יאכלו אותו בהם. ואכלו את הבשר בלילה הזה צלי אש ומצות על מרורים יאכלוהו. אל תאכלו ממנו נא ובשל מבשל במים כי אם צלי אש ראשו על כרעיו ועל קרבו. ולא תותירו ממנו עד בקר והנותר ממנו עד בקר באש תשרופו. וככה תאכלו אותו מתניכם חגורים נעליכם ברגליכם ומקלכם בידכם ואכלתם אותו בחפזון פסח הוא לה'.

כז. ובכן וכך היתה עבודת קרבן פסח בבית אלהינו, ביום ארבעה עשר אחר שחיטת תמיד של בין הערבים ואחר הטבת הנרות של בין הערבים הביאו מן הכבשים או מן העזים זכר בן שנה ושוחטין אותו בעזרה בכל מקום ואין זורקין דם הפסח עד שיזרקו דם התמיד וממרסין בדם הפסח כדי שלא יקרוש עד שיזרקו דם התמיד ואחר כך יזרקו דם הפסח.

שחט השוחט וקבל הכהן הראשון שבראש השורה ונתן לחבירו וחבירו לחבירו והכהן הקרוב אצל המזבח זורקו זריקה אחת כנגד היסוד וחוזר הכלי ריקן לחבירו וחבירו לחבירו, מקבל כלי המלא תחילה ואחר כך מחזיר הריקן, והיו שורות של בזיכי כסף ושורות של בזיכי זהב ולא היה לבזיכין שולים שמא יניחום ויקרש הדם, ואחר כך תולין את הפסח ומפשיטין אותו כולו וקורעין אותו וממחין את קרביו עד שיצא הפירשה, ומוציא את האמורים החלב שעל הקרב ויותרת הכבד ושתי כליות והחלב שעליהם והאליה לעומת העצה ונותנים אותם לכלי שרת ומולחים אותם ואחר כך מקטירן הכהן על גבי המזבח כל אחד לבדו.

ובשלשה כתות הפסח נשחט ואין כת פחות משלשים, נכנסה כת אחת נתמלאה העזרה ונועלים אותה, ובעוד שהם שוחטים ומקריבין הלויים 57 קוראין את ההלל, אם גמרו אותו קודם שיקרבו כולם שונין אותו ואם שנו ישלשו ועל כל קריאה תוקעין שלש תקיעות תקיעה תרועה תקיעה, גמרו מלהקריב פותחים העזרה, יוצאין כת ראשונה נכנסת כת שניה ונועלים דלתי העזרה, גמרו פותחים אותם, יצאת כת שניה נכנסה כת שלישית ומעשה כולם שוין.

וכשחל ארבעה עשר להיות בשבת שחיטתו וזריקת דמו ומחוי קרביו בלבד דוחין את השבת ולא כל שאר ענייניו, ואין מוליכין אותם לביתם בשבת אלא כת ראשונה מתעכבת עם פסחיהם בהר הבית והכת השניה יושבת בחיל ושלישית במקומה עומדת, חשיכה יצאו וצלו את פסחיהם.

ואחר שיצאו כולם רוחצים את העזרה ואפילו בשבת מפני לכלוך הדם שהיה בה ואמת המים היתה עוברת בעזרה והיה לה מקום יציאתה, ולהדיח את העזרה סותמים מקום יציאתה והיא מתמלאת על כל גדותיה עד שהמים צפין ועולין מכאן ומכאן ומקבץ אליה כל דם וכל לכלוך שברצפת העזרה ואחר כך פותחין מקום יציאתה והכל יוצא עד שנשאר הרצפה מנוקה ומשופה וזהו כיבוד הבית, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו.

כח. ואחר כך יאמר, אלהינו ואלהי אבותינו מלך רחמן רחם עלינו טוב ומטיב הדרש עלינו, שובה עלינו בהמון רחמיך בגלל אבות שעשו רצונך, בנה ביתך כבתחלה כונן מקדשך על מכונו, הראנו בבנינו שמחנו בתיקונו והשב שכינתך לתוכו והשב כהנים לעבודתם ולוים לשירם ולזמרם והשב ישראל לנויהם, ושם נעלה ונראה ונשתחוה לפניך בשלש פעמי רגלינו ונאכל שם מן הזבחים ומן הפסחים אשר יגיע דמם על קיר מזבחך לרצון, יהיו לרצון אמרי פי כו'.




רמזי מוסר מקרבן פסח על מלחמת היצר

כט. ואבי ראה גם ראה אם בעל נפש יקרה המלאה לה דעת ויראת ה' אתה, ממוצא דבר ענין הקרבן פסח תמצא רמז ונעים להעיר לך אזן לעמוד על נפשך להצילה מיד חרב היצה''ר אשר טרוף טרפה ויטמאה, ובל תתייאש מן הרחמים באמור כי מי יוכל לו כמאמר קין אליו יתברך באמור אליו מי הרג את הבל, אמר לו אתה הרגתו שנתת בי יצה''ר אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה עשיתו רע, כי הלא הגם הלום יפלא איך יאמר הוא יתברך אתה עשיתו רע, האם מעצמו אינו רע.

אך הוא כי הנה אמרו בזוהר 58 כי לטובת האדם ניתן בו היצה''ר, כאשר הביאו משל למלך ובנו עם השפחה שאמר לה המלך פתי את בני בכל מאמצי כחך ליטמא בך ואל הבן אמר אם תתחזק נגדה לבל תטמא הרבה ארבה שכרך, נמצא השפחה גרמה כל טובו כך היצה''ר סבת כל טוב הצדיק הנוצח אותו.

ל. כלל הדברים כי לולי היה האיש משולל יצה''ר לא היה זוכה לאושר העולם הבא וגם על ידו משתמש לכמה מצוות כנודע, ואילו האדם בהתחיל היצה''ר להשכים לפתחו כעני ודל השואל לא היה נותן לו יד לעולם היה תחתיו, ואדרבא יהיה לו מעיר לעזור לעבוד את ה' בשני הלבבות הם שני היצרים וכמו שאמרו ז''ל בירושלמי 59 על ומצאת את לבבו נאמן לפניך שאפילו היצר הרע של אברהם היה נאמן אליו יתברך מדלא קאמר ומצאת את לבו נאמן.

באופן כי גם אשר פתהו יצרו ויוכל לו אל יתייאש באומרו איככה אוכל להשיבו אל הקדושה להיות לו לעבוד את ה' בכל לבבו, כי על כן אמרה תורה ויקחו להם איש שה לבית אבות שה לבית, שם רמז לאמור אל כל איש חכם לב כי ממה שיראה האדם בעשור לחדש ניסן שהשה שהיה ע''ז יוכלו להביאו לקדושה כן יעשה האדם אל יצרו הרע, כי הנה תחילה היה שה לבית אבות בכל הכנותיו כי היו מושלים ביצרם ועל כן נאמר ויקחו להם כל איש שה שהוא היצר הרע אשר היה לבית אבות, באברהם ומצאת את לבבו וההיקש ביצחק ויעקב.

ועל כן ילך כל איש אחר שורשו ואל יניח את היצר הרע כי אם יביאהו אל הבית וזהו שה לבית כי גם בו יעבוד את ה' בבתי כנסיות ובתי מדרשות, ויתר רמזים אשר בזה החי יתן אל לבו לטהר עצמו ברגל להיות שם ארחותיו לתקן מה שכבר עוה ולהתהלך בדרך ישרה.



להשתדל בעצמו בהכנת ''מצות מצוה'' וסגולתו לתקון העון

לא. ולרגל המלאכה אשר לפניו לו בכח יגבר איש לעשות אחר כל אלה מצות של מצוה לצורך הלילה הוא בעצמו ובכבודו ולא יסמוך על אחרים אלא מצוה בו שיהיה עיף ויגע בה בכל הבא בידו, אשר קיבלנו מהאור המופלא האר''י זצ''ל אשר הוא משפ''ר התקונים לכפר מאשר חטא על הנפש בהוצאת ש''ז לבטלה בזיעת אפו אשר יזיע כל גופו עליה.

וכבר העידו על הרא''ש ע''ה שהיה משתדל במצות של מצוה הוא בעצמו ועומד על עשייתם ומזרז העוסקים בהם ומסייע בעריכתן, ויאחז צדיק דרכו אף אם הוא מאצילי ארץ ולא יתרשל בה, ויהיה שש ושמח בעשייתה בקדושה ובטהרה להחזיק טובה וחינות למי שעשה לאבותינו ולנו את כל הנסים האלה בצאת ישראל ממצרים לעורר לבבו מבעוד יום לשמוח בישועת אלהינו.



לקרוא הלל בעת אפיית המצות בער''פ זכר למקדש

לב. ובקול ששון ובקול שמחה הן גומרין עליה את ההלל כדרך שהיו עושים בהקרבת הפסח בבית אלהינו כמו ששנינו שבעת שהיו שוחטים אותו היו קורין את ההלל, ואם היו גומרין אותו שנו וישלשו ועל כל קריאה היו תוקעים והיה נעשה ברנה ובצהלה, ועל כן זכר למקדש יאותה לנו לגמור את ההלל בעת עשיית מצות של מצוה אשר היא נעשית בעת ובעונה הזאת זכר לקרבן פסח.



לדקדק במצות מצוה שיהיו שמורות משעת קצירה

לג. וכל איש הירא יבזבז מממונו להיות לו מצות של מצוה שמורות משעת קצירה אף אם לא נזהר ביתר המצות להיות שמורות, ואשר לא תשיג ידו יחזור אחר כל איש ישראל אשר תשיג ידו לזכות לו וממנו יקח לצאת ידי חובה, ואם מעטי הכמות המה יכין לבני ביתו שאר מצות שמורות וזה יותר טוב כדי שיאכל הוא כדי שיעור כזית כדין וכשורה ממצת מצוה שמורה משעת קצירה ולא לזכות בהן גם לבני ביתו כי הוא והם לא יצאו ידי חובת אכילת כזית כדין וכשורה כאשר שגו באלה רבים מעמי הארץ, כי מי ביקש זאת מידם לאכול משעת קצירה ומגרעות נתנו בשיעורין דאורייתא כי אלו ואלו לא יצאו בשיעוריהן.



לעשות המצות מצוה גדולות ובפרט מצה האמצעית

לד. ומצוה על כל איש הירא להיות זהיר לעשות מצות של מצוה גדולות ורחבות, וביותר מצה האמצעית אשר ממנו צריך לאכול כזית מצה וגם אפיקומן שני זתים עליה זכר לקרבן פסח וקרבן חגיגה כאשר יבא במקומו בס''ד.



אזהרה שלא יפחות למסובין מכזית לכל אחד

לה. ואם ירצה לזכות לאחרים עמו יותר טוב שיזכה לשנים או שלשה בני אדם מצות כשיעורן ולא יזכה להרבה בני אדם במצות שלא כשיעור הספקתם, או יזהירם להודיעם שיעור כזית מצה למען דעת כל עמי הארץ להזהר ויכינו להם משאר מצות שמורות לשאר בני ביתם אם רבים המה כאמור.



באפיית המצות בער''פ יבטל הפירורין קודם חימוצן

לו. וזכור ואל תשכח את אשר הזהירו הפוסקים לומר בשעת לישה, כל פירורים שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים אני מבטל אותם כדי שנמצא שמבטלן קודם חימוצן.



מנהג לרשום על ג' המצות בעת אפייתן א' ב' ג' ומנהג המקובלים בזה

לז. ובענין עשייתם נהגו לעשות סימן איזו היא ראשונה ואיזו היא שניה ואיזו היא שלישית שלא להחליף את של זה בזה.

לח. והשרידים אשר ה' קורא המישרים אורחותם בסוד ה', סו''ד שתו על כל מצה ומצה מקום רמיזתה על דגלו באותות ההי''ן אשר תבואנה במערכות אלהים חכ''מה ובי''נה ודע''ת היוצא מעד''ן להשקות את הג''ן אשר שלשה ההי''ן שבם יובדלו בציורם כי ה' דאלהים דחכמה צורתה די, ושל בינה דו, ושל דעת ווו, אשר עליהם יצדק הרמז בסתרו לרשום ולנקד בראש הסכין במצה 60 ראשונה הרומזת לחכמה די, ובמצה שניה הרומזת לבינה דו, ובמצה שלישית הרומזת לדעת ה, ובכל אחד יבטא בשפתיו לאמר לשם מצוה.




בהיתר מחיקת אותיות שע''ג המצות וטעם החילוק מעוגות

לט. ויש חכמים בעיניהם אשר תמיד כל הימים מגמת פניהם להטיל מום בקדשי שמים, מערערים עליהם לאמר כי כן לא יעשה לרשום אותיות בהן יען כי בשבר אשר הם שוברים אותם ביום טוב הם מוחקים וכתוב בהלכות שבת סי' ש''ם זה לשונו, אסור לשבור העוגות שכתובות עליהן כמין אותיות ואף על פי שאינו מכוין רק לאכילה אסור מדרבנן משום מוחק ע''כ.

ולא ידעו תועי רוח בינה כי לא אסרו רק כשהכתיבה על העוגה הוא מדבר אחר אבל כשהוא מהעוגה על ידי דפוס או על ידי ידים כולי עלמא מודו דאין כאן משום מוחק, וכן הסכים להלכה עמנו עמיתנו בתורה החכם הגדול שלמה לבית הלוי נר''ו ככתוב בתשובותיו, 61 ובכן סרו מהר תלונותם אשר גבבו על כל איש חכם לב יראי ה' קדושיו.

ולענין אפייתם אם בר הכי הוא יאפם הוא בעצמו ויאפם כסדר עשייתן, ואותם שנעשו ללילה הראשון המה ראשונה יאפו והנעשות ללילה השני יאפו באחרונה ולא יחליף של זה בזה כמו שהזהירו הראשונים.



לבער החמץ מהבית אחר אפיית המצות

מ. ולאחר האפיה יהא זהיר לכבד את הבית, שאף על פי שביטל אף הפירורים מכל מקום החמץ ברשותו וצריך ביעור מדרבנן, ומה שנמצא מן הבצק שנפל ישרפנו כמו שהזהירו הראשונים.



יזהר לאפות המצות היטב ויערכם על שלחנו מבעוד יום

מא. ואחר כך תהיה עומד עליהן לראות באפייתן היטב היטב כדי שלא יהא קץ באכילתם בלילה חס ושלום אם לא יאפו כשיעור המספיק, ואחר אפייתם יערוך שלחן לפני ה' ומערכת הלחם על השלחן מבעוד יום.



מנהג האריז''ל בשבתות ומועדים לאכול בשלחן של ד' רגלים

מב. וכבר כתבנו בחלק א' בפרקי שבת כי מנהג רבינו הגדול האר''י זלה''ה לאכול בשבתות ובחגים ובמועדים בשלחן של ארבע רגלים ולעשותה אורך י''ב טפחים לא פחות ולא יותר וברוחב ו' טפחים ובגובה ט' טפחים דוגמת השלחן שהיה בבית המקדש אמתים ארכו ואמה רחבו ואמה וחצי קומתו.



טעם שיש לדקדק בליל הסדר לשנות שלחנו לשלחן ד' רגלים

מג. ואף מי שלא נהג כן ביתר הימים הנה בלילה הזאת אשר כל אחד יערוך שולחנו בשינוי בעבור הפעוטים והפעוטות הנה מה טוב ומה נעים לשנותה לשבח ולעשותה דוגמה עליונה ולפרוס עליה מפה לבנה לשים עליה הלחם ועוד מפה אחרת לבנה על הלחם.



לסדר שלחנו בכלים היותר נאים ודברי הזוהר בזה

מד. ויכין מקום מושבו שישב בהסיבה דרך חירות ויכוין מקום מושבו להיות אחוריו בצפון ופניו כנגד הנרות שבדרום, ומצוה לסדר כל אלה בכלים נאים והיותר חשובים שבביתו ובכן יתגבר כח הקדושה וסטרא אחרא אשתארת יבישה כמו שאמרו בזוהר עקב זה לשונו, צריך בכל מילוי לאוספא מחול על הקדש בין במיכלא בין במשתיא בין בלבושוי ובין בהסבתיה דצריך ליה לתקנא ליה מסיבה שפירא בכמה כרים וכסתות מרקמין מכל מה דאית בביתיה כמאן דתקין חופה לכלה וכו' כגוונא דצריך לקבלא גבירתה בכמה נהורין דשרגין בשבת ובכמה עינוגין ולבושין שפירין כו' ובהאי חדוא ותקונא גרמין דאשתארת שפחה בישא בחשוכא ובכיה בלבושין אוכמין כארמלתא ע''כ.



מנהג א' מהראשונים להשתמש במשכנות של גוים בפסח בלבד

מה. וכבר אמרו על אחד מן הראשונים שבכל השנה לא היה משתמש במשכנות של גוים כי אם בפסח על שם ושאלה אשה משכינתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות 62 , כי על כן לא יעזוב הכל ביד אשתו אשר היא עינה צרה על כלי חמדתה רק יטפל הוא בעצמו בתקון מושבו ועריכת שולחנו, וכל שכן אם היא מתקדשת מטומאתה בכל קדש לא תגע.



סדר קערת ליל הסדר לדעת הפוסקים

מו. ובסדר הקערה כתבו הפוסקים לסדר הקערה לפניו בענין שלא יצטרך לעבור על המצוות, ולכן יתן הכרפס למעלה מהכל והחומץ סמוך אליו יותר מן המצות, והמצות מן המרור והחרוסת, והם יהיו יותר קרובים אליו מן הבשר והביצה.



סדר קערת ליל הסדר ע''ד הסוד למהר''ח הכהן

מז. והרב חיים הכהן היה מסדר הקערה בסדר זה כפי רמיזתן בעליונים למעלה והוא על דרך זה, השלש שמורות הכהן למעלה והלוי למטה ממנו ולמטה ממנו הישראל הלא המה שלש בחינות חכמה ובינה ודעת היוצאות מעדן כנזכר לעיל, והזרוע אשר רומז לחסד מצד ימין שלך והביצה אשר היא רומזת לגבורה בשמאל שלך, ומרור הרומז לתפארת מבריח מן הקצה אל הקצה בין הזרוע והביצה, והחרוסת בקו ימין תחת הזרוע רומז לנצח, והכרפס הרומז להוד תחת הביצה מצד שמאל, והחזרת דהיינו האינדיביא תניח למטה מן המרור לעשות אחר כך כורך בו, והקערה בעצמה הכוללת כולם הוא נגד המלכות, והמה עשר דברים לעומת העשר ספירות דאבא כאמור.

מח. ונכון לעשות כסדר הזה ולא לבלבל הדברים עליונים למטה ותחתונים למעלה חס ושלום, וכל כיוצא בזה אין חוששין לכלל אין מעבירין על המצוות וכמו שאמרו פ''ק דמגילה גבי אדר שני דאף על גב דאין מעבירין על המצוות מסמך גאולה לגאולה עדיף ע''ש, ואף אם לא ישכיל עמקי הדברים הנעלמים מעשה ידיו כוננהו לעורר שרשיהן של מעלה, ואף אם לא ידע שכו''ל אם יוכל לתקן הדברים כפי סודותן לא ילך בדרך הפשוטה כמ''ש בכמה מקומות.



לא יניח חומץ תוך הקערה, ואופן הנחת המצות על השלחן

מט. ועתה תחזה שאין ראוי להניח החומץ אל תוך הקערה כי כל המוסיף מעשרה דברים הנזכרים מגרעות נתן, ואף על השלחן לא ישים שאר מצות זולת השלש מצות עד אחר גמר הסדר, ובלאו הכי גם כן נכון הדבר שלא לערוך לחם על השלחן דאם כן איך תחשב עקירת הקערה במקום עקירת שלחן כמו שכתבו הראשונים ז''ל.



יהדר כליו למצות ד' כוסות, ולעטר שלחנו בפרחים ובשמים

נ. ויכין כוסות מהודרים למצות ארבע כוסות, ואשר תשיג ידו יעשם מכסף משום זה אלי ואנוהו לכבוד הכוס הרומז על השכינה, ויעטר את השלחן בפרחים ושושנים ובשמים להריח בהם כמו בשבת.



להזמין עניים לשלחן הסדר מבעוד יום ותוכחה למזלזלין בזה

נא. וטוב עין יהדר מבעוד יום אחר עניים מרודים להביאם אל ביתו והיו באוכלי שולחנו כדי שימצא את ידיו לאמר בליל התקדש חג כל דכפין ייתי וייכול וכו', כי אם לא יזמינם מבעוד יום איך ימצא ידיו ורגליו לאמר על שלחנו כל דכפין וכו' וביתו סוגרת ומסוגרת אין יוצא ואין בא, העני עומד בחוץ ובעל הבית בפנים והן קול לו קול אליו כל דכפין ייתי ויכול ואין לזרים איתו, קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול.

כי על כן כדי שלא ימלא פיהו חצץ וימינו ימין שקר לקרוא דרור ביהודי אחיהו ואין כל מאומה בידו, ראוי להזמין מבעוד יום ועניים מרודים יביא בית בפיוסים ודברי נחומים כי הוא עיקר הצדקה, כי אם ינהג בעצבון וברוח גבוה עמהם הרי הוא מקלקל חיים בחסד ומי ביקש זאת מידו רמוס האומללים ולערוץ אנוש מן האר''ש.

אשר על כן יאמר נא ישראל כל דכפין וכו' השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארץ ישראל לדבר על לב העניים האומללים קרואיו אשר זה עני קרא והעני כסתה כלימה פניו, ולכן תשיב אמריו קול לו קול אליו השתא הכא עבדי וכו' כלומר לא תבוש ולא תכלם כי בשנה הזאת כאן אתה אורח ומאו''לל מאד, לשנה הבאה אתה תהיה בביתך בארץ ישראל.



טעם אמירת כל דכפין בליל הסדר ולא ביתר החגים

נב. וטעם הקדיש קרואינו כחתן בחג הקדוש הזה ולא נעשה כפסח הזה ביתר החגים והמועדים להרים קול במחנה לאמר, בואו שברו ואכולו בלא כסף ובלא מחיר לעניים ולאביונים, כי הנה הלילה הזה הזמן גורם אשר בו יצאנו מעבדות לחירות ומעניות לרכוש גדול על כן יאותה לנו לקרוא כולם קריאי מועד אנשי עניי עמו יתברך רחם רחמתי''ם לראש גבר לרחם ולחמול עליהם כאשר ריחם הוא יתברך עניי עמו במצרים, כי על כן אמרו ז''ל, כשיצאו ישראל ממצרים כרתו ברית לעשות חסד זה עם זה.

ועל כי המה מאוללי לב בחג הזה ואינם שמחים מפני כי יציאת מצרים לא הועילה להם כלום כי הן גם עתה בגלות החיל הזה במצור ומצוק ילחץ עני בעניו, אשר השרים זהב להם הממלאים בתיהם כסף יאותה להם הודות והלל לה' על כי בהיותם בארץ אויביהם בתוככי מצרים יחד עשיר ואביון רובץ תחת משאו טורח משא מצרים, אכן בגלות הזה העשיר כביר מצא ידו וכמו חלב ודשן תשבע נפשו, דין כל עמא עם קיימא והעני תקולל חלקתו בארץ לא שלו ולא שקט ולא נח על המחיה ועל הכלכלה רוחו חובלה ימיו נזעכו קברים לו, כל המ''ת המ''ת תפסיה להאי ומאנה הנחם נפשו בשמחת יציאת מצרים כי ככחו אז כחו עתה כל אפיא שוין לרעה.

על כן יאמר בשפ''ר נוסח כל דכפין ייתי וייכול וכו' השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארץ ישראל וכו', אתא לנחומי לו ישים אלהים מעוזו ויבטח ברוב עשרו לימות המשיח ויבא ההלך לאיש העשיר קרנו תרום בכבוד, ובכן אל ידכה עני בצער על דבר אשר עינה וכל משבריו וגליו עליו עברו כי יעשה ה' דין עני משפט אביונים לא יוסיף לענותו כאשר בראשונה, וכזאת וכזאת ינחם אותם וידבר על לבם ובן אדם ויתנח''ם.



ביאור הא לחמא עניא, וטעם אמירתו ע''ד הסוד

נג. ועוד לאלוה מילין לבאים בסוד ה' כי מודעת זאת כי הייחוד הנעשה בליל פסח הוא בשלימות גדול אשר לא היה כמוהו בשום זמן, ועל כן נאמר ליל שמורים הוא לה' וכו' הוא הלילה הזה לה' כי הייחוד הנעשה בכל לילה בכל פעם הוא בסוד ליל ואין בו שלימות אות ה' אחרונה, אמנם הוא הלילה הזה לה' שנעשה בה הייחוד בשלימות ולכן נקרא לילה בתוספת ה'.

ועל כן נפל החיוב בעת ובעונה ההיא להזמין קרואינו כל דכפין ייתי וייכול וכו' והיה מעשה הצדקה שלום כמפורש בזוהר כי השכינה היא דלה ועניה מפני הגלות וצדק ילין בה ובצדקה יכון כסא להקרא צדקה בתוספת ה', ועל כן יאמר נא ישראל ה''א לחמא עניא היא השכינה באות ה' שהיתה עניה סוערה בארעא דמצרים, יש לנו לעלות זכרונה גם עתה בגלות החיל הזה במעשה הצדקה כל דכפין ייתי וייכול וכו' לעשות הייחוד בשלימות גדול, ובכן ה' אלהים יצמיח צדקה ותהלה בקרב ישראל.



להזמין עניים אף לסעודות היום ועונש מי שאינו משמחן

נד. ואף ביום יש לכל איש ישראל להיות עניים ואביונים באוכלי שלחנו, ואמרו בזוהר בראשית 63 כי כל השמח במועדים ולא יתן חלק לעניים אותו רע עין שונא אותו לפי שהקדוש ברוך הוא מבקר עניי עמו בחגים ובמועדים וירא ה' וינאץ כי אין להם במה לשמוח ויתן את קולו בבכי ועולה למרומים בזעם אפו להחריב העולם חס ושלום ויבאו בני האלהים להתיצב על ה' לאמר, פלוני אוכל ושותה וכביר מצאה ידו להחזיק יד עני ואביון ואמץ את לבבו לבלתי ריחם עניי אביוני עמך, והוא יתברך לא יוכל להתאפק להנצבים עליו והדת ניתנה על האיש לרדוף אחריו לרמוס לארץ חייו וכבודו לעפר ישכון סלה חס ושלום, הרצים יוצאים דחופים לפני המלך וירדפו עד החרמה.

כי על כל אלה יש לאישי ישראל איש כמתנת ידו כברכת ה' אלהיו אשר נתן לו להשגיח על עניי עמו, צד''ק יקראהו לרג''לו ולא ימיש קריאי מועד אורחי ופרחי מקרב ביתו לילה ויום בסבר פנים, ובכן עושה אלה לא ימוט לעולם.



מעלת המארח עמלי תורה על שלחנו

נה. ומה גם אם יזכה להיות עניי ועמלי תורה באוכלי שלחנו אשר חכמים הגידו, 64 אמר רבי יודן ה' פעמים כתוב בני ברזילי כנגד חמשה ספרי תורה ללמדך שכל מי שהוא מאכיל פרוסה לצדיק כאילו הוא מקיים חמשה ספרי תורה.



ציונים והערות לפרק ה

55) ר''ה דף ט''ז ע''א. 56) זוהר תרומה דף קע''ג ע''א. 57) כן היא הגירסא בסדר היום וכן העתיק השל''ה מסדר היום, ואולם במהדו''ר נפל טשטוש בתיבה זו. 58) זוהר תרומה דף קס''ג ע''א. 59) ירושלמי סוטה פ''ה ה''ה. 60) מה שציין כאן המחבר שנוהגין לרשום אותיות על המצות עד''ה, עי' ברכי יוסף סי' ת''ס וסי' ש''מ שכתב שהוא אינו נוהג לרשום האותיות כ''א לכוין בהם בכוונה בלבד, וכתב עוד שכן ראה בכתיבת ידו של המקובל ר' יעקב צמח שהעיד כי מהרח''ו לא היה רושם האותיות, אלא שהעיד שם מהר''י צמח כי יש מן החברים בעה''ק ירושלים שנוהגין לרשום האותיות, וקרוב שכוונתו אף למקובל ר' בנימין הלוי מחבר החמדת ימים שהיה מגדולי ירושלים בימים ההם ומעמיתיו בתורה של המהר''י צמח וכמו שהעיד המהרי''ץ בהקדמתו לספר קול ברמה שהיה שולח ספריו לר' בנימין הלוי מקושטנדינא שהיה באותה עת מדייני העיר אחר שיצא מירושלים. 61) הוא בשו''ת למהר''ש הלוי סי' כ''ו, ואע''ג דהכא הכריע המחבר להיתר ואילו לק' בפ''א מחג השבועות כתב להחמיר כדעת הפוסקים דהחמירו בכ''ג, עי' משנ''ת בפ''א משבועות הערה 11 שם דלא דמי כיון דהתם איירי שהאותיות אינם חקוקין מגוף העוגה כ''א מדבש וכדו' שנותנין אותו על גבי העוגה אחר אפייתה ועל כן נדונין האותיות ככתיבה בפני עצמה שאינה מתבטלת לעוגה, ולאפוקי הכא שהאותיות נחקקות בגוף העיסה של המצות קודם אפייתה וטפי ראויין להיבטל אגבה. 62) כפי הנראה כוונת המחבר לדעת מהרי''ל שכ''ה במנהגים ה''ד מהל' הגדה, והו''ד במג''א ובפסח מעובין ובחק יעקב ובמ''ב, אכן המעיין בטעם המנהג יראה שלא ציין המהרי''ל כ''א משום שהוא דרך חירות שעל כן היה מניחם על השלחן לשמוח בראייתן, ואילו הרב חמ''י הזכיר בו טעם אחר משום זכר למה שנאמר ושאלה אשה משכינתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות, ואפשר דלפיכך לא הזכיר המחבר שראה כן בכתבי מהרי''ל אלא שציין שכן העידו על א' מן הראשונים. 63) הקדמה לזוהר בראשית דף י' ע''ב. 64) בראשית רבה פרשה נ''ח אות ח'.





פרק ו - תפלת מעריב - ליל הסדר



זכרון הניסים בליל החג, ולבישת בגדי לבן ע''פ ספר ''סדר היום''

א. בהתקדש היום יכון לקראת אלהיו לקבל שמחת הרג''ל מוע''דת בשמחה ובששון מהודר ומסולסל להחזיק טובה וחינות למי שעשה לאבותינו ולנו כל הנסים והנפלאות במצרים והוציאנו מעבדות לחירות, ויאותה לנו להראות בעצמינו הענין ההוא ולשמוח בישועת אלהינו להכיר ולדעת את החסד הגדול שעשה אלהי אבותינו עמנו להוציאנו מכור הברזל ומטיט היון אשר הוטבענו בו בין הגוים ערלים עובדי ע''ז, וכפשע בינינו ובין המות ושכחנו ברית אבותינו, ובחר בנו גוי מקרב גוי להיות לו לעם סגולה ומעיל צדקה יעטנו בתורתו ומצוותיו, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו.

ומי זה האיש אשר יבין את זאת ולא יודה וישבח לאדון הכל הודות והלל כאשר תשיג ידו מלב ומנפש חפיצה על כל הטובה אשר הטיב ה' רב טוב לבית ישראל, ובכן יעשה המצוה לשמה בדעת שלימה וכוונה ראויה ולא דרך עראי מצות אנשים מלומדה.

ב. ואחר שיקבל עליו שמחת הרגל כראוי ימהר יחישה לבית הכנסת, ואם אפשר לו ילבש בגדים לבנים מפני כי הוא סימן חירות שיצאנו בדימוס וזכינו בדין בחמלת ה' עלינו וכל הנמלט מן הדין יאותה לו ללבו''ן את הלבנים, וכל שכן וקל וחומר אנחנו בית ישראל כי אילולי הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין אנו ובנינו משועבדים היינו לפרעה במצרים.

כי על כן בכל פסח שעובר עלינו יאותה לנו להכיר את הגמול שגמל המקום יתברך עמנו להיותנו בני חורין תחת רשותו וממשלתו קדושים וטהורים ולא משועבדים ומוטבעים בבוץ תחת טורח משא מצרים הקשה מלאים שקוצים וגלולים בגלולי מצרים, ועל כן יאמר בחגים ומועדים זכר ליציאת מצרים לדעת ולהכיר הטוב והגמול הגדול אשר גמל עמנו אלהינו באהבתו ובחמלתו להיות לו לעם נחלה כיום הזה ולקיים מצותיו ותורותיו.

ג. ובכן תהיינה רגליו קלות כאילות לבא אל בית הכנסת בששון ושמחה להראות חדות עוזו לכל, ויתן את קולו קול עוז יצלח דברו במזמורים המספרים ביציאת מצרים, וכבר נהגו לומר מזמור 65 יאמרו גאולי ה' על אודות שבו כלול גאולות הרבה, ומספר בארבעה צריכים להודות וביציאת מצרים כולהו איתנהו ביה.



כוונת קדושת היום ותפלה ע''ד הסוד קודם ערבית

ד. ואשר הריחו בסוד ה' יכין אליהם לכוין בהתקדש עליהם היום גדו''לי גדולים הנעשים בשמים ממעל בסגולת קדושת היום ואת שמע בערבית וגמר ההלל, אשר האל המלך הגדול והקדוש יתגדל ויתקדש בשני המאורות הגדולים היוצאים מעדן ומן הנהר הגדול בעת ההיא אשר לא נעשה כפסח הזה לעולמים לעושה אורים גדולים בגדו''ל החל ובקט''ן כלה מגד''ל עוז מפני אויב כנודע, והכלה הנעימה אף היא תגדל בעלייתו של בעל ויעלה ויבא לפני המלך פנים בפנים.

ה. ואנכי תקנתי נוסח תפלה לערבית ליל התקדש חג כוללת כוונה זו להוציא הכוונה בפה וזה תוארה, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל, הנני בא להתפלל תפלת ערבית שתיקן יעקב אבא קדישא לתקן את שורשה במקום עליון ולהמשיך בזעיר אנפין את שני המאורות הגדו''לים, פנימיות נצח דתבונה ופנימיות קדש ישראל סבא שמות ע''ב בניקוד חיריק יִוִדִ הִיִ וִיִוִ הִיִ, ופנימיות הוד דתבונה וישראל סבא שמות ס''ג בניקוד קבוץ יֻוֻדֻ הֻיֻ וֻאֻוֻ הֻיֻ, ופנימיות יסוד תבונה וישראל סבא שמות מ''ה וב''ן חסדים וגבורות בנקוד שורק יּוּדּ הּאּ וּאּוּ הּאּ יּוּדּ הּהּ וּוּ הּהּ אשר המה בחינת יקר תפארת גדולתו ראשון, ובכח סגולת גמר ההלל אשר נהלל ונשבח תרב גדולתו במשך עצם פנימיות חסד או''א שמות ע''ב בניקוד סגול יֶוֶדֶ הֶיֶ וֶיֶוֶ הֶיֶ, ועצם פנימיות גבורת או''א שמות ס''ג בניקוד שבא יְוְדְ הְיְ וְאְוְ הְיְ, ועצם פנימיות תפארת דאו''א שמות מ''ה וב''ן בניקוד חולם יֹוֹדֹ הֹאׁוֹאֹוֹ הֹאׁיֹוֹדֹ הֹהֹ וֹוֹ הֹהֹ אשר המה בחינת יקר תפארת גדולתו השנית, וממנו תאיר אל עבר פניה של הנוקבא רחל אמנו ואף היא גדילים תעשה לה, וממנה ישתלשל עלינו בני מלכים בני רחל אמנו שפע ישועה ורחמים לעבדך בלבב שלם ולאהבה וליראה את שמך יראת הרוממות אמן סלה.




מקראי קדש לומר קודם ערבית

ו. ואחר כך יאמר אלה הפסוקים שראשי תיבות שלהם ע''ב וס''ג, י'הו''ה אלהים צבאות שמעה תפלתי האזינה אלהי יעקב סלה. ו'אני תפלתי לך ה' עת רצון אלהים ברוב חסד''ך ענני באמת ישעך. ד'מינו אלהים חסד''ך בקרב היכלך. ה'עם ההולכים בחשך ראו אור גדו''ל יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם. י'שישו וישמחו בך כל מבקשיך יאמרו תמיד יגדל ה' אוהבי תשועתך. ו'ישירו בדרכי ה' כי גדול כבוד ה'. י'ודו שמך גדו''ל ונורא קדוש הוא. ו'עזוז נוראותיך יאמרו וגדולת''ך אספרנה. ה'ללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גדלו. י'היו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי.

ויכוין בר''ת של הפסוקים שם ע''ב, ולשם ס''ג יכפלם ויוסיף האל''ף שבוא''ו פסוק, א'ך צדיקי''ם יודו לשמך ישבו ישרים את פניך.




להתאמץ בכוונתו בתפלת ערבית של חג

ז. ובכן לו בכח יגבר איש לאמץ כוונתו בתפלת ערבית אחרי הודיע אלהים אותנו את כל זאת מעלת יקר תפארת גדולתה מה היא ומה נעשה בה למעלה מערכה לקראת מערכה, מערכה גדו''לה על מערכה שני''ה כאמור, כי על כל אלה כל איש הירא בקדוש ישראל יתהלל לעשות כווני''ם למלאכת השמי''ם ולא ימיש מנגד עיניו ולבו שפ''ר התקונים רגע קטון, ורעיוני לבבו לא יראו החוצה לבל יפגל בקדשים חלילה ויכלא הגשם מן השמי''ם.



סגולת תפלה בכוונה להעלות שאר תפלות פסולות

ח. ובאור ה' נראה אור לעורר את הרחמים לתקן בתפלה זאת התפלות הפסולות האמורות בלא לב ולב הנידחות מלעלות בהר האדון ה' צבאות, ועת רצון היא להעלות בתקף חסנה של תפלה זו העולה היא למעלה מכל תפלות השנה כל אותם התפלות אשר פיגל בהם, אשר זה מחסדו וטובו הגדול יתברך עמנו לבלתי ידח ממנו נדח ולהעלות בכח תפלה אחת מכוונת כהלכתה שאר תפלות האמורות שלא כסדרן ומוספ''ין שלא כהלכתן כמו שאמרו בזוהר פרשת פקודי והארכנו בפרקי ראש השנה ויום הכפורים בזה.



התעוררות על הכוונה בעת הזכרת יציאת מצרים בפסח

ט. ויציבא מילתא כי תמיד כל הימים לא ימושו מפינו נפלאות ה' וישועותיו ביציאת מצרים כמו שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך, מכל מקום חביבה מצוה בשעתה מועד צאתנו מארץ מצרים, ולפיכך אנחנו חייבים להזכירה בחג הקדוש הזה בתודה ובקול זמרה כאילו זה היום יצאנו ממצרים להגיד כי אין אנו כופים בטובת המקום ברוך הוא על כל הטובה אשר הפליא לעשות עמנו.



סגולת הסיפור ביציאת מצרים לעורר הגאולה

י. והיא סגולה נפלאה לעורר את הרחמים לפני אלהינו אבינו אב הרחמן על הגלות החיל הזה ימים רבים ורעים לישראל אשר אין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו, מוכים ומעונים דווים וסחופים והלעג השאננים הבוז לגאיונים כי נאמו גוים אבדה תקותם, ובכן בהודות והלל לה' על הנסים ועל הפורקן ועל הגבורות ועל התשועות שעשה עמנו ועם אבותינו ביציאת מצרים, יחד נכמרו רחומיו יתברך לאמר אשרי למלך שמקלסין אותו בביתו כך ומה לו לאב שהגלה את בניו לבין אומות העולם כבשה אחת בין כמה אריות שואגים לטרף, ובכן ישקיף ירא ה' מן השמים וישיב את שבותינו וירחמנו, כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים מכל העמים אשר הפיצנו שמה ומלך ביופיו תחזינה עינינו במהרה בימינו.



טעם שאמרו ד' צריכים להודות ולא חייבים

יא. ומזה הטעם כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, על אודות כי היא תהיה שורש פורה גאולתנו ופדיון נפשינו מגלות החיל הזה ותיטב לה' להלל לשבח לפאר ולרומם שמו ברבים, ועל דרך זה אמרו ארבעה צריכים להודות ולא חייבים, לרמוז כי צריכים המה להבא דהואיל ולא כופים בטובו ישוב הוא יתברך ידו שנית לעשות עמהם נסים ונפלאות.



לכוין לבו ביותר בברכת אמת ואמונה, וסגולת התפלה מעומד

יב. ולפיכך עיקר האהבה והיראה הוא בלב ובכוונה טובה ולא באמור הדברים בפיו ובשפתיו ולבו רחק מהם אשר עושה אלה כופר בטובתו של הקדוש ברוך הוא הגומל לחייבין טובות שגמלנו ברחמיו וברוב חסדיו, ועל כן בהיותו עומד ומתפלל תהיה מגמת לבו ופיו שוין לכל אשר יבטא בשפתיו, וביותר בהגיעו אל שבח יציאת מצרים כגון המכה בעברתו כל בכורי מצרים ויוצא את עמו כו' וכל הסיפור של הנס שלא לכפור בטובת המקום ברוך הוא, ומי הוא הפתי אשר ישים אל לבו מה שמוציא בשפתיו גודל מפלאות תמים דעים אשר לא יכנס אהבת ויראת בוראו בלבו לשרתו ולברך בשמו בלב שלם ובנפש חפיצה.

ועל כן עיקר גדול בתפלה להבין ולהשכיל שבחי המקום ברוך הוא ואותותיו ונפלאותיו אשר עשה, ובכן תבער להבת שלהבת אהבת ויראת המקום ברוך הוא להדר ולקלס את שמו בכוונה טובה ושיר ושבחה הלל וזמרה כבמזמוטי חתן וכלה.

יג. ובעת עמוד להתפלל יוסיף כוונה על כוונתו בתוספת מרובה על כי עיקר התגדלות המאורות העליונים למעלה המה מתוספים בכח סגולת התפלה מעומד כמו שכתבו קצת מן תלמידי הרב זלה''ה, ובהכין לבו ונפשו לעורר עליונים למעלה ולעשות אורים גדו''לים תגדל נפשו גם היא מהארות ההמה ויגדיל תורה ויאדיר לאהבה וליראה את השם הנכבד והנורא.



סגולת המכוין בסודי הכוונות של מצוות החג

יד. וקבלה בידינו אשר כל המכוין לבו בכוונת הפסח בכל פרטי פרטיות היד הגדו''לה אשר נעשה בכח סגולת הפסח ומצוות הנעשות בו, הוא מוציא כל נצוצי הקדושה שפיזר וטימע הוא בין הקליפות ומובטח לו שלא ישלוט בו שטן ופגע רע באותה שנה ואת הצפוני ירחיק מעליו כי הגדיל לעשות.



לומר הלל השלם בערבית של פסח ומקורו מדברי הזוהר

טו. ואולם יסדרו מערכה גדו''לה בעמידה ותכף ומיד בצידה יסדרו מערכה שניה בנהורא יתירתא תגדל ממנה בהלל וזמרה להיות כולם פותחים את פיהם בקדושה ובטהרה בשירה ובזמרה מברכים משבחים ומפארים ומקדישים ומעריצים וממליכין את שם האל המלך הגדו''ל לגמור את ההלל ובו נעשה חדוותא לעילא ולתתא.

טז. ובזוהר פרשת אמור ז''ל, בגין כך בי''ד מתקני גרמייהו ומעברי חמץ מבינייהו ועיילי ברשותא קדישא וכדין מתעטרי חתן וכלה בעטרוי דאימא עילאה ובעי בר נש לאחזאה גרמיה דאיהו בר חורין וכו' ועל דא אשתני ליליא דא משאר לילוון ובעינן למעבד שינויא בכלא ולמחדי בהא ליליא בגין דחדוותא הוא לעילא ותתא ובגין כך בהאי ליליא דזווגא אשתכח וישראל אתקשרו בההוא חדוותא עבדין שלימו ועל דא חדוותא דכלא ושלימו דהלילא בגין ההוא חולקא דאתקשרו ביה ע''כ.

הנה משם יתבאר טעם אמירת ההלל גמור הלילה הזה מה שלא נעשה כפסח הזה בשאר מועדי רג''ל יען כי גדול כבוד ה' והגדיל ה' לעשות עמנו לעתות כאל, ועל כן נהללנו כרוב גדלו והן גומרין עליו את ההלל וסימניך גדו''ל ה' ומהו''לל מאד, ועל כל אלה יעלזו חסידים בכבוד קונם ולהקדיש ליוצרם בנחת רוח בשפה ברורה ובנעימה קדושה כולם כאחד עונים באימה ואומרים ביראה וברנה ובצהלה את ההלל והללו את ה' ובו יתהללו לתהלה לשם ולתפארת, ואיש לפי מהללו יכוין הדברים לשם פעלן.



כוונת ההלל ע''ד הסוד

יז. ואשר הריחו בסוד ה' לפי שכלו יהלל איש לתת שלימות לכלה הנעימה כי כן ה''לל עולה מספר אדנ''י, ועל כן מברכין עליו תחילה להאיר אל עבר פניה המאורות העליונים הקטנים עם הגדולים, ואחר כך יהי מושך לה משך הי''ג מכילן דרחמי הרמוזות בפסוק מן המצר וכו' עד מבטוח בנדיבים אשר המה ט' ויש בם הארה מכל הי''ג, ואנו רומזים ד' הארות הנוספות על הט' בד' כי לעולם חסדו קודם מן המצר כמ''ש בחלק א' בפ''ב דר''ח, ובכן בעלייתו של בעל גדי''לים תעשה לה.




לומר הלל שבערבית בברכה, ותוכחה לאומרין אותו מיושב

יח. ועתה תחזה כמה שגו בחוזה כת הנוהגים לסמוך אהלל שבסדר ולא יתיצבו הוללי''ם בתפלת ערבית אשר בודאי מגרעות נתנו מצידיהם במאורות העליונים למעלה, והלל שבערבית ושבסדר כל אחד נדרש לעצמו, ואולם הנאמר בערבית גם הוא יגדל מאד הרבה מהנאמר בסדר יען בו יתגדל ויתקדש האל המלך הגדול והקדוש ולגדולתו אין חקר כי גדל מאורו מאד ועליו תוסד עתה קריאתו כי בא עתו כנזכר לעיל, שעל כן ההלל שבערבית לו יתיצבו הוללי''ם מעומד ומברכין עליו בראש ובסוף, והנאמר בסדר אין זה הלל גמור כלל וגם הוא נאמר למקוטעים ולא יתכן לומר הלל מיושב וכל שכן הלל גמור.



מנהג גדולי ספרד לגמור את ההלל בערבית כמנהג האריז''ל

יט. וכבר נהגו גדולי ישראל אשר בספרד לגמור את ההלל בתפלת ערבית כאשר קבלו וקיימו מפי גבורת המופת החותך דברי מלכות שמים אור המופלא האר''י זלה''ה, א''ב הו''א דלא לוסיף עליה ולא לגרע מיניה ודבריו חיים וקיימים ואסמכינהו רבנן אלאו דלא תסור, וכל אמת אמת תפסיה להאי וסיב ובלה ביה ומיניה לא תזוע שאין לך מדה טובה הימנו.



לומר בכניסתו לביתו מועדים לשמחה בקול רם

כ. ואחר ערבית לא יסיח דעתו מקדושת היום אפילו רגע קטון ותהיינה רגליו קלות כאילות לבא הביתה לעשות מלאכתו מלאכת שמים שמח וטוב לב להראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים, ותאזרהו שמחה וששון ויקר ויצל''ח דברו לענות בקול רם מועדים לשמחה.



לשורר על השלחן קודם הקידוש

כא. ויעמוד על שלחנו ויתן בקולו קול עוז לזמר ולנצח שיר ושבחה הלל וזמרה, ויהי שירו להודות לאל עזוזו ונפלאותיו אשר עשה עם אבותינו במצרים איש לפי מהללו לעורר חבצלת השר''ון לשיר בקול נעים לאל אלים נאדר בקדש הלולים.

ואחד קדוש מדבר תיקן פיוט קדוש ומופלא להיות כל איש שור''ר בביתו ליל התקדש חג נכבדות מדובר בו, והן אומר והן דברים העומדים ברומו של עולם אישו''ר כולל ואישו''ר מוסיף כוונת סידרא דפסחא וכולה רמיזא בחכמתא ליונקים מסוד תנחומיה, והשיר הזה גנוז הוא איתי בספר חמדה גנוזה ולמען לא יעדר כל בו בספר הבהיר הזה אשים דבריו בפיך נופת צוף וכל טעם ותעלוזנה כליותיך וזה תוארו.



מקראי קדש ונוסח אתקינו סעודתא לומר קודם הפיוט

כב. וקודם יושר השיר תאמר בנועם קולות, אהללה שם אלהים בשיר ואגד''לנו בתודה. ועתה יגד''ל נא כח אדני כאשר דברת לאמר. גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדיו. כי אל גדול ה' ומלך גדול על כל אלהים. כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלהינו. אנכי לה' אנכי אשירה אזמר לה' אלהי ישראל. ה' עוזי ומגיני בו בטח לבי ונעזרתי ויעלוז לבי ומשירי אהודנו.

אתקינו סעודתא שלימתא חדוותא דמלכא עילאה דא היא סעודתא דזעיר אנפין וחקל תפוחין קדישין, ואחר כך ימשוך בנעימותו ויאמר.




פיוט לליל הסדר לר' בנימין נתן בן אלישע חיים ע''ה

הערה 67

כג. אסדר שבחא. בלילא דפסחא. למיעל גו פתחא. מהימנותא שלימתא.
א תיא ותמהייא. דאלהא דשמיא. יאות להחוייא. חילא דפורקנתא.
נ צח כל כתרין. נוקבין ודוכרין. אתנין ובעירין. קוזמיטי מלכותא.
י דין יקירין. שרו כל כתרין. דהוו ישראל קשירין. בעבדותא.
ב רזא דיובלא. סליק ההוא ערזילא. אתגבר בחילא. ואפיק לון לחירותא.
נ היר וזהיר שמשא. במשח רבות קודשא. ויתעביד ליה רישא. בתקוני מלחמתא.
י סודי נהורייא. תקינו חכימייא. למעבד רמזייא. בדחילו וחביבותא.
מ וחי יינא דמנטרא. אתו בכסא דסדרא. ומריש מקורא. בפטורי פטורתא.
י קירו די בהון. סדרי לבדהון. לאשלמא פרצופהון. צלמא ודמותא.
נ הירו דכתפין. דאריך אנפין. משכין לזעיר אנפין. עטרא שלימתא.
נ ביעו דנייחין. ארכין וגחין. ארבע מוחין. כלילן בתלתא.
ת קוני זוודא. דהאי מועדא. אתו כחדא. בעידן צלותא.
נ טלי לאתריהון. בתר צלותיהון. ואשתאר להון. גדלות קמייתא.
ב סידור מיכלא. דעד פלגות לילא. הדר כל מלה. בנהורא יתירתא.
נ בעי מוחי פנימאי. ולבתר חיצונאי. בגין קליפאי. אשתני משיכותא.
א סחותא קמא. עיטרא דאימא. וקטנות האי עלמא. בטבול כרפסתא.
ל מבצע מפטירא. את וא''ו נטירא. ודל''ת בסידורא. וקטנות חכמתא.
י ה עיטרא דאבא. עיילי בנטילה רבה. ובאסחותא דחיובא. בבינה ודעתא.
ש כינתא דאתכסייא. מליאת בוסמייא. בתרין זמנייא. דטבול חרוסתא.
ע תיקא דעתיקין. ותרין דמתחבקין. לזעירין ודקיקין. אשלימו כל חיותא.
ח ירו רבה ויקירא. לשמשא וסיהרא. דמליין נהורא. וקיימין באשלמותא.
י הא רעוא קמיה. דנתייחד עמיה. ונחזי רומיה. בפורקן בתרייתא.
י חזי לן סתרי. וזיו נהוריה. רבותיה ויקריה. בכל מלכותא.
מ לכא משיחא. דאיהו נייחא. נחמי בהאי רוחא. כד יעדי כל עקתא.
ח יויא תקיפא. דמלא זעפא. וגליף בגילופא. יעביד תבירתא.
ז והר עתיק יומין. נחמי בכל עלמין. וכולהו עמין. קיימין באחדותא.
ק דושתא דקודשין. קאי בכל רישין. וקיימי בלבושין. כיומא דשבתא.

תם וישר



מעלת הפיוט הנזכר המיוסד ע''ד הסוד וסגולת אמירתו

כד. ואולם האיש אשר דלה דלה בתעלומות חכמה הן כל יקר ראתה עינו בשיר המקודש הזה אשר סידרתי, ועם כי בעיני רבים יש בו דברים מעלומי עין הנה אצל עין רוג''ל במכתב יד ההקדש רבינו האר''י זלה''ה כי ידרוש בסוף ובראש, ישכיל במראה ולא בחידות נועם דברותיו כדרבנות וכמסמרות נטועים בנגלה ובנסתר מפיק מרגליות ועל סדר כוונת הרב בנוי לתלפיות, וכבר ביארתי דברותיו פרשת אלה הדברים בספר חמדה גנוזה ואין מקומו כאן.

כה. ועתה אהובי קורא נעים ה' עמך גבור החיל, כזה ראה וקדש להתעלס באהבים ולעורר אהבת דודים למעלה ולזמר עריצים והכרת כל החוחים והקוצים הסובבים את השושנה עליונה לחבר אשת נעורים עם דודה באהבה ואחוה וריעות אשר משם יושפע שפע ישועה ורחמים לנפשך לעבוד את ה' וליראה ולאהבה את שמו, ואף אם לא תדע שכ''ול פרשת אלה הדברים וסודותיהן אל תנח ידך מפזמון הזה כי רב הודו והן הן הדברים הנקנין באמירה ומקדישין ומעריצין את הנשמה, קריאתן זו היא הללן.



תפלה קודם ליל הסדר

כו. ואולם יתר פרטי הכוונות שבסדר יש לבאים בסוד ה' לכוין בהן בסדר קדש ורחץ וכו' להחזיר העטרה ליושנה ואור הח''מה יהיה שבעתים אור גדול מהאור הגדול אשר נגה עליהם בערבית ולאו כל אדם זוכה לתעלומותם כי אם מי שכריסו מליאה לה הדעת והתבונה, על כן ראיתי ונתון אל לבי לרגל המלאכה אשר לפני לזכות את הרבים, אנכי תקנתי אליהם נוסח תפלה פשוטה להתכלל עצמם עם בני העליה המישרים ארחותם לעשות כוו''נים למלאכת שמים וראוי לאומרה קודם הסדר וכה תוארה.

רבונו של עולם אתה יודע כי בשר אנחנו ואין בנו ולא בשום בריה כח להשיג ולכוין מעלתך וגדולתך כדבר האמור גדול אדונינו ורב כח לתבונתו אין מספר, גם אם היינו משכילים בכל חכמת צרופי שמותיך הקדושים וכוונת כל ברכה וברכה ומצוה ומצוה בפני עצמה ובכל הייחודים וזווגי מדות הקדושות העליונות הראויות לבא על ידיהם, וכל שכן כי בשר אנחנו ולא בינת אדם לנו ואין איתנו יודע עד מה.

לכן יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיהא חשוב ומרוצה לפניך כל מצוה ומצוה הנעשות על ידינו עתה לפניך הן במצות ארבע כוסות הן במצות טיבולים ובמצות סיפור יציאת מצרים, הן במצות אכילת מצה ומרור וחרוסת ואפיקומן, מעשה ידינו כוננה עלינו כאילו נכוין בכל צירופי שמות הקדושים העולים מתוכם ובכל היחודים וזווגי מדות הקדושות העליונות וגדולי גיד''וליהן הראויות לבא על ידיהם, ותצרף מחשבתינו הטובה דרך כלל למעשה פרטיות לכל המצוות אשר יעשו על ידינו בלילה הזאת ויעלו לפניך עם שאר מעשה המצוות האלה הנעשות על ידי בניך היודעים והמכוונים כל הכוונות הראויות לתת לה לכל מצוה ומצוה מאלה.

ואולם אנחנו עושים אלה המצוות לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל לתקן את שורשם במקום עליון בשיעור קומה בכל פרטיהן ותקוניהן ודקדוקיהן לעשות את כוונת יוצרינו אשר קדשנו במצוותיו וציונו לעשות המצוות האלה לתת נחת רוח לפניו ולגרום שפע ברכה רבה בכל העולמות ולהביא על ידי כלי המעשה או הדבר אשר נעשה בו המעשה כלי ה', ובמעשה עצמו להביא אל הקדש פנימה, ובדבור להביא המאור הגדול להיות חופף עליהם מלמעלה.

ובכח סגולת אלה המצוות יתוקנו כל הניצוצות שנפלו על ידינו תוך הקליפות ולתקן כל תרי''ג מצוות הכלולות בכל מצוה ומצוה מאלו ולגרום זווג בארבע אותיות השם הקדוש ולזכך נפשינו רוחינו ונשמתינו להיות ראויות לעורר מיין תתאין על ידי מעשה המצוות הנעשות בלילה הזאת ותעלה לרצון לעורר אהבת דודים אמן סלה, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו'.



''קדש''




מקראי קדש לומר קודם ''קדש''

כז. וקודם הקידוש יאמר מקראי קדש אלה.

ר''ת אכדט''ם ושם ע''ב

א'להים יחננו ויברכנו יאר פני''ו אתנו סלה. כ'וס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. ד'מינו אלהים חסדך בקרב היכלך. ט'וב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו. מ'ה יקר חסדך אלהים ובני אדם בצל כנפיך יחסיון.

י'הוה אלהי צבאות מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך. ו'צדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדו''לות אלהים מי כמוך. ד'בקה נפש''י אחריך בי תמכה ימינ''ך. ה'עם ההולכים בחשך ראו אור גדו''ל יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם. י'שישו וישמחו בך כל מבקשיך יאמרו תמיד יגדל ה' אוהבי תשועתך. ו'ישירו בדרכי ה' כי גדול כבוד ה'. י'ודו שמך גדול ונורא קדוש הוא. ו'עזוז נוראותיך יאמרו וגדולת''ך אספרנה. ה'ללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גדל''ו. י'מין 68 ה' רוממה ימין ה' עושה חיל.




טעם שיש לקדש מעומד וסודו

כח. ואחר כך יקדש קדושו מעומד כסברת הרמב''ם כי דין הקידושין מעומד.

כמו שכתב הרב זלה''ה כי הוא בסוד עלמא דדכורא וכל המעשים אשר נעשים כנגדו הם מעומד, וגם מפני כי הקידוש הוא לתת להכלה הנעימה הקידושין של החתן כנודע וקדושין מעומד.




בברכת הגפן בכוס ראשון יכוין לפטור כוס ב' ויתר פרטי המצוה

כט. וכל אדם יהא זריז ונזכר לפטור בברכת פרי הגפן שבכוס זה לפטור כוס שני כמו שכתבו הפוסקים, וישב וישתה בהסיבה רובא דכסא שלא בהפסק בנתים דיש אומרים שאם שהה בין שתיה לשתיה יותר מכדי אכילת הפרס אפילו דיעבד לא יצא וצריך לחזור ולשתות אפילו בכוסות האחרונות ולכן לכתחילה ישתה בבת אחת, ושיעור הכוס רביעית הלוג ז''ך דרהם.



מנהג קדמונים להדיח הכוס בין שתיה לשתיה מפני חיבוב מצוה

ל. ומנהג חסידים הראשונים לשטוף ולהדיח הכוסות בין כוס לכוס וכן נכון לעשות מפני חיבוב המצוה. (אמר הכותב, עיין ברש''ל תשו' סימן פ''ו).



''ורחץ''




מקראי קדש לומר קודם ''ורחץ''

לא. קודם הרחיצה יאמר אלה מקראי קדש.

ר''ת יו''ד ה''י

י'רויון מדשן ביתך ונחל עדניך תשקם. ו'יהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה י''דינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. ד'רשתי את ה' וענני ומכל מגורותי הצילני. ה'גדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים. י'ראה אל עבדיך פעלך והדרך על בניהם.




אזהרה למזלזלין בנטילה לדבר שטיבולו במשקה

לב. ויטול ידיו לצורך טיבול ראשון ולא יברך על הנטילה, והן רבים עתה עם הארץ הקלו בנטילה זו ולא רחצו רק ראשי אצבעותיהם בלבד, והם לא ידעו כי אין חילוק בין נטילה זו לנטילת אכילת פת כי אם לענין ברכה בלבד שאין מברכים עליה משום דיש אומרים דמה שגזרו נטילה לדבר שטיבולו במשקה לאו משום גזרה דסרך תרומה אמרו כן אלא משום נקיות בעלמא וספק ברכות להקל, אכן לענין נטילה נקטינן לחומרא כמאן דאמר שגזרו עליו משום סרך תרומה דתירוש ויצהר ובעינן נטילה גמורה, ועל כן טהור ידים יוסיף אומץ וירחיץ בנקיון כפיו בנטילה גמורה כל ימות השנה בדבר שטיבולו במשקה, וביותר בקדושת רחיצה זו אשר ראשה מגיע השמי''מה להעביר גלולי מצרים ומצואתו לו רוחץ.



''כרפס''




מקראי קדש לומר קודם ''כרפס''

לג. קודם האכילה יאמר אלה מקראי קדש.

ר''ת מילוי אלהים

א'להים צבאו''ת השיבנו והאר פניך ונושעה. ל'כו וראו מפעלות אלהי''ם נורא עלילה על בני אדם. פ'דה אלהי''ם את ישראל מכל צרותיו. ל'ך דומיה תהלה אלהי''ם בציו''ן ולך ישולם נדר. מ'לך אלהי''ם על גוים אלהי''ם ישב על כסא קדשו. ד''מינו אלהי''ם חסדך בקרב היכלך. ה'ודינו לך אלהי''ם הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך. י'הוה 69 אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה. י'ברכנו אלהי''ם וייראו אותו כל אפסי ארץ. ו'אתה ה' אלהי''ם צבאו''ת אלהי ישר''אל הקיצה לפקוד כל הגוים אל תחון כל בוגדי און סלה. ד'עו כי ה' הוא אלהים הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. מ'גיננו ראה אלהי''ם והבט פני משיחך. מ'י יתן מציון ישועת ישראל בשוב אלהי''ם שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל.




יכוין בברכת הכרפס לפטור המרור ויאכל פחות מכזית

לד. ואחר כך יקח מהכרפס פחות מכזית ומטבלו בחרוסת ומברך בורא פרי האדמה, ויהא זריז ונזכר לפטור בברכה זו למרור שעל כן אמרו לאכול פחות מכזית שלא להצטרך בברכה אחרונה ולפטור בה את המרור, ואם בדיעבד אכל כזית לא יברך ברכה אחרונה.



להזהר מאד לבדוק הירקות מתולעים

לה. והן רבים עתה עם הארץ הקלו באכילת ירקות בלא בדיקה ויאכלו גם אכול התולעים אשר בקרבם וגדול עונם מנשוא, ועל כן האיש הירא את דבר ה' יבדוק את כל האוכל אשר הוא אוכל מן כל ירק עשב היטב הדק ואל יאכל כל טמא חס ושלום כל הימים, וביותר בלילה הזאת בירקות של מצוה שצריך לבדקם הדק היטב ואחר יאכל מן הקדשים אשר גם אכילת הכרפס ראשו מגיע השמי''מה להאיר אל עבר פניו את המאור הקט''ן, כי על כן אמרו שהתנוקות שו''אלים הלכו בו כפי שורשו ונער קטן עמו מה שאין כן בשאר הטיבולים יען כי אחיו הקט''ן יגדל ממנו.



''יחץ''




מקראי קדש לומר קודם ''יחץ'' ואופן הבציעה

לו. קודם הבציעה יאמר מקראי קדש הנזכרים בכרפס, ואחר כך יבצע חלק אחד גדול ואחד קטן והחלק הגדול יבצע בצורת ו' וזאת הו' שומרים אותה לאפיקומן, והחלק הקטן יבצע בצורת ד' והיא נשארת בין שתי המצות.

וכבר כתבנו למעלה בשילהי פרק ה' כי הם רמוזות באות ה' ראשונה של השם, והראשונה היא מצויירת בציור ד''י והשניה בציור ד''ו והשלישית בציור ה' ולפיכך יש לבצוע את השניה בציור ד''ו כאמור, ובעבור זה על הפרוסה הזאת הנשארת בין שתיהן יאמר הא לחמא ענ''יא על כי היא בצורת דל''ת וגם דל''ה דל''ה ולפיכך אין בוצעים לא הראשונה ולא השלישית.

ואף לפי פשטן של דברים בחרו לבצוע השניה ולא הראשונה כדי שבבא לברך המוציא ופוגע בראשונה תחילה ונמצא עובר על המצוות, וגם לא בחרו לבצוע השלישית ולברך המוציא על הראשונה ואכילת מצה על השניה משום שצריך לברך על אכילת מצה אפרוסה כדרכו של עני, אשר מטעם זה עושים יחץ וחולקין אותו מקדם אף דאין בחילוק זה שום תולדה, כדי לומר עליה הא לחמא עניא מה דרכו של עני בפרוסה וכו'.



מנהג אנשי מעשה לשלשל האפיקומן על שכמם

לז. ומנהג אנשי מעשה שלא לשמור חלק האפיקומן בין המפה אלא ליתנה במטפחת ולשלשל אותה בשכמיהם זכר למשארותם צרורות בשמלותם על שכמם, וגם שלא ישכחנו אחר כי אלף המגן תלוי עליו.



''מגיד''




מקראי קדש לומר קודם ''מגיד''

לח. קודם ההגדה יאמר אלה מקראי קדש.

פי צדי''ק יהגה חכמה ולשונו תדבר משפט. פי ידבר חכמות והגות לבי תבונות. פי יספר צדקתך כל היום תשועתך כי לא ידעתי ספורות. חסדי ה' עולם אשירה לדוד ודור אודיע אמונתך בפי. רוממות אל בגרונם וחרב פיפיות בידם. מן המצר קראתי י''ה ענני במרחב יה.




לומר ההגדה בקול נעים ולא במרוצה

לט. ואחר כך ק''ול אדם ימשוך בנעימות בשפה ברורה ובנעימה קדושה סדר ההגדה וק''ול המרבה לשפ''ר הרי זה משובח, לבינ''ה יקרא לתבו''נה יתן קולו בנועם קולות לעורר נועם ה' עלינו בספור נס יציאת מצרי''ם לאט לאט לא בחפזון, פ''ה ס''ח הוא לה' להודות להלל לשבח לפאר ולרומם להדר ולנצח עזוזו ונפלאותיו אשר עשה בפ''ה צח שפתים, וא''ח נפס''ח מקריאת עוז גבורותיו ומופתיו ותפא''רתו עבור על פ''ה ס''ח.



דברי הזוהר בשבח המספר ביציאת מצרים

מ. ובזוהר בא 70 זה לשונו, פקודא בתר דא לספר בשבחא דיציאת מצרים דאיהו חובה על בר נש לאשתעי בהאי שבחא לעלמין והכי אוקימנא כל בר נש דאשתעי ביציאת מצרים ובההוא סיפורא חדי בחדוה זמין איהו למחדי בשכינתא לעלמא דאתי וכו', וקודשא בריך הוא חדי בההוא ספור וביה שעתא כניש קודשא בריך הוא לכל פמליא דיליה ואמר לון זילו ושמעו סיפורא דשבחא דקא משתעי בנין וחדו בפורקנא כדין כולהון מתכנשין ואתייאן ומתחבראן בהדייהו דישראל ושמעין סיפורא דשבחא וקא חדאן ברזא דפורקנא דמאריהון כדין אתיין ואודאן ליה לקודשא בריך הוא על כל אינון ניסין וגבוראן ואודאן ליה על עמא קדישא דאית ליה בארעא דחדאן בחדוה דפורקנא דמאריה כדין אתוספא חילא וגבורתא לעילא וישראל בההוא סיפורא יהבי חילא למאריהון כמלכא דאתוסף חילא וגבורתא כד משבחאן גבורתיה ואודאן ליה וכולהו דחלי קמיה ואסתלק יקריה על כולא ע''כ.

הנה מבואר מזה יקר תפארת גדולת פרש''ת אלה הדברים, הפורקן והנסים והגבורות אשר גמלנו אלהינו מרחם ברחמיו וברוב חסדיו ושמו הגדול מתעלה בעולם, והחכם עיניו בראשו על השכינה אשר למעלה מראשו ומלאכי צבאות ידודון ידודון לשמוע אל הרנה ואל סיפורא דשבחא כמו שכתוב בזוהר הנזכר לעיל דכולהו מתכנשין ואתייאן ומתחברן בהדייהו דישראל ושמעי סיפורא דשבחא וקא חדאן, וע''ד יעלה מן הא''רש להליץ בעדו ובעד ביתו ובצל כנפיו יתברך יחסיון ויתנסה עליהם אור פניו יתברך ויהיו לנס.



תוכחה לממהרים בקריאת ההגדה

מא. ומי בכם ירא ה' שומע את כל המעלות הנישאות האלה ומעמדו הקדוש אשר עומד בו שרפים עומדים ממעל לו לשמוע בקול דברו, ומורא לא יעלה על ראשו להתנהל לאטו והן מלה בלשונו צח צחות לדעת טעמי הדבר ופירושו כאשר ידבר איש לפני המלך והשרים ויכלכל דבריו במשפט במשקל במדה ובמשורה, ונוסף עליהם הכוונה וטהרת הרעיונות ולקדש מחשבתו בקדוש ישראל מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא הנצב עליו.

מב. ורבים מעמי הארץ לא הוזהרו על עצמן ויקלו בה לאומרה בחפזון רב כמתלהלה יורה זיקים, וכמעט רגע יכחידנה תחת לשונו אחת למעלה ושבע למטה ולא יהיה מתכוין אלא כמחרף ומגדף, שפתותיו דא לדא נקשן כעובר על הגחלים ושגיאות מי יבין.

הנה עושה אלה עבירה בידו וכדי בזיון וקצף לפניו יתברך כמו שנאמר יען כי נגש העם הזה בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני, וכל שכן בעסק סיפור יציאת מצרים שהוא כופר בטובתו של המקום ברוך הוא ונפלאותיו אשר עשה לישראל עמו, ומדוע לא ישית נגד עיניו אשר אנוש האומלל אשר בעפר יסודו חביב מהללו יותר ממהלל שרפי מעלה ובו חפץ ובחר ה' לשרתו ולברך בשמו אשר בזה יתגדל ויתקדש שמו ברבים, ואיככה ישליך אחרי גיוו שבח יוצרו וכמשא כבד יכבד ממנו עת יעמוד להלל ולהודות לה' אשר הפליא חסדו ואמיתו עמו ועם אבותיו, ישתקע הדבר, רק הדר הוא לכל חסידיו להתאזר בששון ושמחה וכוונה יתירה לקיים מצות יוצרם בנחת רוח ובשפה ברורה לידע ולהודיע ולהוודע את ישועת אלהינו לבניו ולבני ביתו הקטנים עם הגדולים למען ספר שמו יתברך בכל האר''ש.



טעם שסיפור יציאת מצרים נקרא הגדה

מג. ועיקר מצות הסיפור הוא לתנוקות כמו שנאמר והגד''ת לבנך ועל כן קראו סדר סיפור יציאת מצרים הגד''ה שהוא לצאת ידי חובת והגדת לבנך, ועל כן קורין אותה ללועזים בלעז להבינם טעמי הדבר ופרסום הנס להכניס יראת ואמונת האל הנאמן בלבבם.



חובת נשים בקריאת ההגדה ואזהרה שלא ישיחו בקריאתה

מד. ואף הנשים חייבות בכל מצוות הנוהגות באותה הלילה, שאף על פי שהיא מצות עשה שהזמן גרמא מכל מקום אחר שאף הן היו באותו הנס תקנו חכמים שיהיו חייבות בכל המצוות הנוהגות באותה הלילה, ותהיינן אזניהן קשובות אל קריאת ההגדה ולבלתי ערוך שיחתם בעת קריאתה חס ושלום וכל שכן שלא ילכו אנה ואנה אפס לשמוע בסיפור הנס וישועת ה', וכל איש ישראל כל ישעו וכל חפצו ומגמת פניו לא תהיה רק לספר בגדולת הנס ולפרסמו לבני ביתו ולנשותיהם יותר מהם על אודות שדעתן קלה וקרובות להכחיש הדבר ולא יאמינו בנס.



מעשה מהאר''י באשה שנכנסה בה רוח על שכפרה ביציאת מצרים

מה. וכבר היה מעשה בימי רבינו האר''י זלה''ה באשה אחת שנכנס בה רוח ויצער את האשה מאד, וכראות קרובי האשה כי גדל הכאב מאד חילו פני הרב להושיע, וישלח הרב את מהרח''ו אצל האשה וילך אליה, ושאל מאת הרוח שאלות רבות על עסקי עצמו ועל מה נענש כך והגיד על שחטא באשת איש והעמיד ממזרים, ושוב שאל מאיתו על איזה עון ניתנה לו רשות להכנס בגוף האשה ההיא, וישב לו על כי זאת האשה אין תוכה כברה ולא האמינה ביציאת מצרים ובליל פסח אשר כל ישראל שמחים וטובי לב ואומרים ההלל ומספרים ביציאת מצרים והוא כמצחק בעיניה וממאנת מלהאמין בדבר ועולה על רוחתה לאמר כי מעולם לא היה הנס הזה, ויפג לבה כי לא האמינה להם.

ויחרד הרב משמוע רוע לבבה ויאמר לה מהרח''ו הנה אבדה תקותך והנך כאחת מנשי הגוים ועל כן באה עליך הצרה הזאת ואפס עצור ועזוב, אך ורק אם תקבלי להאמין באמונה שלימה כי הקדוש ברוך הוא ברא שמים וארץ ובידו היכולת לעשות כל אשר חפץ ואין מי יאמר לו מה תעשה, והיא השיבה אמריה לו הן אני מאמנת בכל, וחזר עוד ויאמר אל האשה מאמנת את שהקדוש ברוך הוא הוציאנו ממצרים וקרע לנו את הים ואמרה האשה אמ''ן אמ''ן, ועוד חזר הרב לאמר אליה מאמנת את בכל זה באמונה שלימה ואת תשובי בתשובה שלימה ותצר אותה בחר''ט להתחרט על הראשונות, ותען האשה ותאמר הן והתחילה לבכות, ובכן גזר הרב על אותו הרוח ויצא מאיתה וילך לו ע''כ.

מו. הנה כל הנשים ישמעו וייראו את כל הקורות אותן ונוסרו כל הנשים ולא תעשינה כמזמתה ורוע לבבה הערל להבזות הנס בעיניהן חס ושלום כי אם האמן יאמינו בה' בורא השמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאיה ויוציא את עמו ישראל מכור הברזל ממצרים ויגזר ים סוף לגזרים.



תוכחה שלא להתרשל בסיפור יציאת מצרים לבני ביתו

מז. וחייב כל אדם להתאמץ בזה הרבה מאד להגיד אליהן גדולת רוממותו של מקום ועזוזו ונפלאותיו אשר עשה, ולו בכח יגבר איש ויתן בקולו קול עוז ובמורא גדול בסיפור הנס להחריד את לבם שייראו מלפניו ויאמינו בה' ובנפלאותיו וכל שלא אמר דברים אלו בפה צח לא יצא ידי חובתו, כי באמת אמרו שהנשים זריזות במצוות יותר מן האנשים והקולר תלוי בצואר בעליהן אשר הקלו לעשות הכל דרך עראי מצות אנשים מלומדה, וגם המה בחרו בדרכיהם ובשיקוציהם נפשם חפיצה ויתנו כתף סוררת חס ושלום בעיקר ושורש דת אלהינו שהוא נס יציאת מצרים.



טעם שתקנו קריאת ההגדה קודם הסעודה

מח. ולפיכך יעשה לפניהם כל פרטי הסדר וקריאת ההגדה במורא גדול ובכונה טובה להכניס האמונה בלבבם, ואם יודעות לקרות יקראו עם בעליהן סדר ההגדה לקיים מצות סיפור יציאת מצרים, כי על כן תיקנו קדמונינו סדר ההגדה הזאת מפני שהכל חייבים לספר ביציאת מצרים ואין כל העם יודעים לסדר הענין ולספרו, ואף היודעים אפשר שיתרשלו ולא יספרו ובפרט אם יאכלו וישתו ותחטפם שינה ולא יגידו דבר, ובעבור זה תיקנו אלה הדברים בקיצור קודם הסעודה כדי שיזכו כולם לספר ביציאת מצרים יחד הקטנים עם הגדולים.



טעם שאין מברכין על קריאת ההגדה

מט. וראוי היה לברך על ההגדה משום מצות והגדת לבנך, אלא משום דהוי דבר שאין לו קצבה דכתיב למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים כל ימי חייך דומיא דתפלה דאין לה קצבה דאין מברכין עליה, ואי נמי כי ביציאת מצרים שזכרנו בקידוש יצאנו ידי חובה מההגדה ומשום הכי לא מברכינן.



בנוסח הא לחמא אין לגרוס ''כהא'' וטעמו ע''ד הסוד

נ. ומתחילין הא לחמא עניא וכו', ורבים הגיהו וגרסי כהא לחמא עניא דהא לחמא משמע דזהו הלחם בעצמו שאכלו, ועם כי דבריהם נאותים לפי פשוטן אכן לפי סוד תעלומותיהן אין לשנות הנוסחא.

וכולא רמיזא בחכמתא סוד הה' ראשונה שבשם שמצטיירת בשלשה אופנים די ודו וה' ואליהם תרמזנה השלש מצות שמורות, והאמצעית היא בצורת דו וחולקין אותה בצורת דו וחלק הו' שומרין לאפיקומן וחלק הד' נשארת בין שתי המצות, ועל כן יאמר בשפר הנוסח הזה על פרוסה זו ה''א לחמא עניא על כי היא בצורת דל''ת וגם דל''ה דל''ה, אי נמי רמז לאות ה''א אחרונה שבשם כנסת ישראל שהיתה דלה ועניה סוערה בגלות מצרים כנודע.




טעם שפותחין בנוסח הא לחמא עניא לתקן חטא אדה''ר

נא. ואולם התחילו בענין הזה להיות כי מבלעדי שפ''ר התקונים הנזכרים ונעשים בשמים ממעל בסדר מעשה המצוות הנעשות בלילה הזאת עוד יוסיפו תת כחם במעשה האיש הישראלי לתקן עונות ראשונים ואת אחרונים, כמו שביארו בסוד כל מי שלא אמר שלשה דברים אלה בפסח לא יצא ידי חוב''תו כדמתרגמינן חטא חוב''א, וענין מצות אכילת מצה אמרו המקובלים הקדמונים כי בא לתקן עון אבינו הראשון חטא באכילה למאן דאמר חטה היה, 71 ולמאן דאמר גפן היה מעוות לו יוכל לתקון בגפן היין שבארבע כוסות.



עוד טעם שפותחין בנוסח זה למ''ש שגלו על שלא אכלו לחם עוני

נב. ויתר על כן אשר חכמים הגידו כי לא גלו ישראל מארצם אלא על שלא אכלו לחם עוני ואסמכוהו אקרא גלתה יהודה מעוני, ועל כי העון הזה האחרון הכביד אשר הוא היה בעוכרנו שורש פורה ראש ולענה לאורך גלותינו, על כן מראש מקדמי אר''ש יקדמו רחמינו לעתור ולרצות על ככה לאמר הא לחמא עניא וכו', כלומר הנה מה שעוינו על פת לחם עוני ומאז חדלנו מעשות הפסח הרי שלך לפניך הא לחמא עניא עשינו ככל אשר צויתנו כאשר אכלוהו אבותינו במצרים, והנה כי כן מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד, השתא הכא עבדי לשנה הבאה בארעא דישראל בני חורין כי בהבטל הסיבה יבוטל המסובב.



סדר ההגדה וביאורה

נג. ואחר כך אומרים מה נשתנה וכו' והוא ענין השאלה, ומגיד עבדים היינו וכו' ואנו מגידים הענין בעצמינו בלא שאלה כדי לצאת ידי חובתינו מן הפסוק והגדת לבנך, ואומרים ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו וכו' בא להגיד כי היינו משוקעים ונטמעים במצרים במ''ט שערי טומאה ואילו היינו שוהין שם עוד רגע קטון היינו משוקעים שם לעולם והן גוענו כולנו אבדנו ולא יזכר שם ישראל עוד.



טעם שהוזכרה יציאת מצרים בתורה חמשים פעמים

נד. אשר מטעם זה הוזכר בתורה יציאת מצרים חמשין זמנין, 72 ושאל ר' אלעזר לאביו הרשב''י ע''ה לאמר וכי מאן דאיהו תחות שיעבודא דרבוניה ורבוניה אבטח ליה לאפקא ליה לחירותא ואפיק ליה אית ליה לשבחא גרמיה דאפיק ליה מגו שיעבודא הא קודשא בריך הוא אמר ליה לאברהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול והוא משבח גרמיה דאפיק ליה כמה זמנין אשר הוצאתיך מארץ מצרים.

נה. ומלבד התשובה שיש בזה שהוזכרו חמשין זמנין באורייתא להורות ישועת ה' מסטרא דיובלא, עוד שם רמז להודיע ולהוודע שהיו כבר קרובים להשתקע בשער החמשים שבטומאה ותשועת ה' היה כהרף עין וגאלם מיד, ובגלל הדבר הזה יאמר בשפ''ר דברי המגיד וכל המרבה לספ''ר ביציאת מצרים הרי זה משובח לשון סיפור ומספר כי יתן אל לבו להבין ולהשכיל מספר הבא בתורה חמשין זמנין יציאת מצרים וכל המרבה לספר מספר זה הרי זה משובח, כי בגלל הדבר הזה ידע שכו''ל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים כי אלמלא התמהמהנו רגע קטון עוד אזי עבר על נפשינו המים הזדונים ולא יזכר שם ישראל עוד.



טעם שכופלין ההודיה בניסי יציאת מצרים ולא ביתר הנסים

נו. ובעבור זה נאמר כאן לפיכך אנחנו חייבים להודות להלל לשבח וכו' ובנסים אחרים אמרו 73 ארבעה צריכים להודות, יען כל הנסים המה חירות הגוף בלבד ואילו ביציאת מצרים היה חירות הנפש עם הבשר, ועל כן כופלין לאמר הוציאנו מעבדות לחירות ומשיעבוד לגאולה להורות כי שתי חירות היו שם, ובכל ענייני חירות הנעשים בלילה הזאת כולם שוו בשיעוריהן להורות על חירות נפשותינו מכף ופח הקליפה.



גדר החיוב בסיפור יציאת מצרים בליל הסדר ובשאר לילות

נז. ואחר כך הביא בעל ההגדה מעשה ברבי אליעזר וכו', להורות לנו שאין הענין הזה בשאלת מה נשתנה ותשובת עבדים היינו מספיק לצאת ידי חובתו, אלא כל אחד חייב לספר ביציאת מצרים כפי שיעורו אשר יכשר לו וכל המוסיף משובח כי כן מצינו בחמשה זקנים אלו שהיו מספרים ביציאת מצרים ונגזלה שינתם כל אותו הלילה, וכן יאותה לכל אחד מאישי ישראל בלמוד מהם וכמוהם יהיו עושיהם או קרוב לזה כאשר יוכלון שאת.

נח. ואחר כך הביא משנה של ר''א בן עזריה וכו', להורות כי לא לבדו נפל החיוב לספר ביציאת מצרים בליל התקדש חג הפסח בזמן הנס אלא אף בכל יום ובכל לילה מימי השנה צריך להזכיר יציאת מצרים.



ביאור יתר דברי ההגדה

נט. ואחר כך הביא ברוך המקום שנתן תורה וכו' כנגד ארבעה בנים, להגיד לנו כי זה הענין שאנו אומרים ומגידים מעצמינו הוא דווקא למי שאין מי שישאל אותו או יש איתו ואינו יודע לשאול שאנו שואלים את עצמינו מה נשתנה שהיא כוללת ואנו משיבים עבדים היינו וכו' שהיא תשובה כוללת.

אכן מי שחלק לו ה' בבינה לתור ולדרוש בחכמה צריך לחקור ולדרוש כל ענין וענין מה זה ועל מה זה שאומרים חכם מה הוא אומר מה העדות החוקים והמשפטים שצריך לפרט כל ענין וענין, וכן תשובתו הרמתה צריך שתהיה פרטית על כל פרט ופרט כמו שנאמר על הפותח יד בתשובה אף אתה אמור לו כהלכות הפסח, ואף גם השואל אשר נפשו לשאו''ל הגיעה צריך שידע וישכיל לסדר שאלתו ולא יוציא עצמו מן הכלל שהרי הוא כאילו כפר בעיקר ואחריתו יהיה נבל ביגון שאו''לה חס ושלום.



ביאור מה שפותחין בגנות ומסיימין בשבח

ס. ואחר כך הביא גם הוא מתחילה עובדי ע''ז וכו' על דבר כי אנו חייבים להכיר הטוב והגמול שהטיב ה' איתנו, וכדי להגדיל ענין הגמול צריכין אנו להתחיל בגנותינו כדי לסיים בכי טוב בשבח השם יתברך.

וענין גנותינו הוא שבענין יסוד תולדותינו עובדי ע''ז היו אבותינו תרח ונחור ואף אברהם עצמו נלוה עמם בראשיתו עד שעמד על האמת ועל הצדק והכיר את בוראו הוא וזרעו אחריו, ומעולם לא זזה שכינה מאבות לבנים עד שקרבם לפני הר סיני והנחילם תורת שעשועיו לא עשה כן לכל גוי, אף כי ירדנו למצרים ונטמאנו ביניהם והוספנו טומאה על טומאתנו ומשורת הדין היה להרחיק אותנו מעליו כגוי מקרב גוי, והוא מאהבתו וחמלתו ומשומרו את הבטחתו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול הוציאנו ממצרים מבית עבדים.

סא. ואותה ההבטחה היא שעמדה לאבותינו במצרים והיא העומדת לנו בכל הגלויות, שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם ברחמיו וברוב חסדיו.



ישועת ישראל נסבבת ביד אויביהם ורמז לזה בהגדה

סב. ואבי ראה והבן יד ה' את עבדיו אשר רבות עשה נפלאותיו ומחשבותיו אלינו ונסה עלינו אור פניו הפך הטבע להושיענו מיד מבקשי רעתינו מהם ומהמונם עצמם, וזהו שאמר מצילנו מידם של העומדים לכלותינו עצמן כענין אחשורוש והמן אשר אמרו לאבד זכר ביצתן של ישראל והיתה ההצלה על ידי אחשורוש עצמו שהיה שונא יותר וישבות המ''ן ממחרת הפסח.

וגם בדורות האחרונים רבים העלילו עלינו בכל עת ובכל רגע וביותר על אודות החג הקדוש הזה אשר התגוללו עלינו לאמר כי לא נעשה כפסח הזה מצה וחרוסת אם לא בדם נוצרי והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם על ידי הנכרים עצמן.



ישועת ה' לישראל מעלילת דם שאירעה בספרד

סג. ואבותינו סיפרו לנו שבספרד באו גויים ויאמרו כי בערב פסח מצאו הרוג בבית איש יהודי והיה שם בפני המלך אחד מיועציו ושריו וידבר קשות על עם הקדש בני ישראל, ואז נתחזקו העם לאמר למלך שאם לא יעשה משפט כי הם יקחו נקמת דם השפוך בידם, אמר המלך יתעלה וישתבח המושל האמיתי השופט בצדק אל אמונה ואין עול, ועתה אראה אתכם שקרותיכם ואת כל אשר דיבר יועצי לרעה וזה תראו ותגידו ועליה לבניכם ספרו.

סד. ואז שלח שיביאו לפניו את כל היהודים וכשבאו לפניו שאל אליהם ואמר, מה הוא זה שאמר דוד הנה לא ינום ולא יישן שומר ישראל שאם לא ינום כל שכן שלא יישן כי בלשון הקדש שינה היא יותר מתנומה, השיבו היהודים מה שפירשו המפרשים שדרך הכתוב לדבר כן לא ינום וכל שכן שלא ישן.

ויען המלך ויאמר האם השאלה יתורץ עם השאלה עצמה, ואם אתם לא הבינותם אנכי הבינותיהו במעשה שראתה עיני, כי הנה אמש לא יכולתי לנום ולא לישן ונגזלה שינתי מעיני ועמדתי ממטתי ויצאתי אל החצר החיצונה והשקפתי בעד החלון ואור הלבנה היתה מאירה בתוקף וראיתי אנשים רצים ועל כתף אחד מהם כדמות פגר אדם, ושלחתי שלשה אנשים שילכו אחריהם לאט לדעת אם היה הרוג ויגידו לי.

וילכו עבדי כאשר צויתי ושמו עצמם במארב וראו כי הוא הרוג והכירו שנים מן האנשים המוליכים הפגר ההוא והנה המעידים בפניכם, ובאו האנשים והעידו ושאל להם היועץ ולמה לא תפשתם אותם והשיבו כי מיהרו והשליכו הפגר בחצר היהודי וברחו להם, ועוד שהיו נושאים כלי זיין ולנו אין בידינו כלום כי לא ציוה עלינו המלך לתופשם כי אם לראות מה היה הענין.

סה. ובכלותם לדבר אז חזר המלך לעניינו לאמר, זהו שאמר הכתוב הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל רוצה לומר כי הוא לא ינום וגם הוא אינו מניח לישן מי שהוא שומר ישראל, ואז הלכו כולם בפחי נפש ולמעלילים עשו בהם שפטים כן יאבדו כל אויביך ה', וכן רבות עשה ה' אלהים נפלאותיו ומחשבותיו אלינו עצמו מספר ככתוב בספר דברי הימים כמה פעמים מגן צרינו בידינו ותשועת ה' על ידי עצמן של אויבינו ומבקשי רעתנו, ואין כל זה כי אם אשר מעולם לא זזה שכינה מעל ישראל כמו שנאמר ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, אשר חכמים הגידו 74 לכלתם כתיב רמז לכלה נאה וחסודה שכינת עוזינו אשר תמיד על גוזליה תרחף, ועליה נעמה אמרתינו הי''א שעמדה לאבותינו ולנו וכו'.



לדעת האר''י יש להגביה הכוס באמירת והיא שעמדה

סו. והאור המופלא האר''י ז''ל הגיד שיש להגביה הכוס כאן ולהגביה קולו קול עוז ולומר היא שעמדה לאבותינו וכו' עד והקדוש ברוך הוא מצילנו מידם, ולכוין על רוממות שכינת עוזנו בהחזיק הכוס בידו הרומז עליה הנקרא כוס ישועות כנודע, ואחר כך אומרים צא ולמד מה בקש וכו' לפרש פיסקא הנזכרת שבכל דור ודור עומדים וכו' ומשתלשל והולך עד הגיעו לגלות מצרים כמבואר.



סוד הפסוק ואעבור עליך ומקום אמירתו

סז. וקודם פסוק רבבה כצמח השדה אחר ותמלא הארץ אותם כתב הרב זלה''ה שיש לומר פסוק זה ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמייך ואומר לך בדמיך חיי.

ורבים יחכמו לאמר כי מקום פסוק זה יאות להיות אצל צרת השיעבוד בדרשת ואת לחצנו זה הדחק וכו' על כי סוד הכתוב כי התבוססות צרת השיעבוד במצרים נמשך על כי חדל אור הדעת עליון ואין נוגה לו אפס בחינת האחוריים שבהם י' דמים כנודע ועליהם יאמר ואראך מתבוססת בדמיך וכו', ועל כן נתווכחו רבים והסכימו בדעתם לשים מקום תחונתו של פסוק זה קודם ויוציאנו ה' וכו', ולא האירו דבריהם אשר מי יבא אחרי המלך אור מופלא רבינו האר''י זלה''ה א''ב הו''א דלא להוסיף עליה כי כוונת הרב להסמיכו לדרשת פסוק רבבה כצמח השדה וכו' ותרבי ותגדלי וכו' אשר בו רמוז סוד המאורות הגדולים אשר האירו על המלך הגדול והקדוש ותעשם עטרה להתגדל בהם וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאד ויעל גם עלה ברכות שדי''ם ורח''ם כדי לבטל את החיצונים והושיע את ישראל כמ''ש כמה פעמים.

וכן הוא בדומה לו סוד ואומר לך בדמיך חיי כי במקום הדמים ההם המורים והמביאים מיתה וגלות אדרבא בדמיך חיי סוד אורות גדו''לים הנקראים חיי המלך, והמה הבחינות הנזכרות בפסוק רבבה כצמח השדה כאמור, ועל כן בחר הרב ברוח מבינתו לקובעו חובה הפסוק הזה אצל רבבה כצמח השדה יען סוד תנחומיהן שוו בשיעוריהן ומה שזה סותם זה פותח, ובכן נאמנו מאד דברי הרב וסרו מהר תלונותיהם אשר גבבו עליו לשנות את טעמו.




באמירת דם ואש ותמרות עשן ישפוך ג' שפיכות וסודו

סח. ובהגיעו אצל דם ואש ותמרות עשן ישפוך שלש שפיכות, ולא יזה באצבעו אלא מהכוס עצמו.

הרומז אל המלכות שמים הנקראת כוס ישועות אשר הב''ת קמה באימ''א, ואת כל דמה ישפוך הוא אותו הדם אשר קובצה בקרבה בהתאחז גבול הרשעה בגבול קדושתה בגלות מצרים, ואשר יזה מדמה עברה וצרה וזעם כל אויביה והיו כלא היו ויהי הדם בכל ארץ מצרים ובכן טהרה ממקור דמיה ונקתה ונזרעה זרע, ועל כן יצדק הרמז בסתרו לשפוך מהכוס עצמו היין שבתוכו סוד האף והזעם שבה, והיין הנשאר בו הוא יין המשמח דם טהר ולא ישפך דם הנק''י חלילה אלא נהפוך הוא להוסיף עליו יין אחר סוד גבורות חדשות ואבן שלימה מסע נבנה.




מנהג מורו לשפוך מן הכוס לכלי שבור

סט. ומורי נר''ו נהג לשפוך שפיכות אלו לתוך כלי שבור הרומז אל הקליפה הנקראת ארור, וכן ראוי לנהוג כל הבא בעמקי הדברים כאשר המה.



ביאור משנת כל שלא אמר ג' דברים לא יצא ידי חובתו

ע. ואחר כך מגיד והולך עד משנת רבן גמליאל היה אומר כל שלא אמר שלשה דברים וכו', וענין השלשה הוא שעיקר חיוב ההגדה והספור הוא שלשה דברים אלו שהם ראשי פרקים לזכור יציאת מצרים כולה, פס''ח לזכור עשר מכות שהביא המקום ברוך הוא על המצריים ומכולן הצילנו ופסח עלינו בחמלתו, ומרור לזכור כל השעבוד ששעבדו אותנו וימררו את חיינו בעבודה קשה ויוציאנו לרויה, ומצה לזכור גאולתנו ופדות נפשינו שלא הספיק בציקם של אבותינו להחמיץ כדי שלא יתמהמהו שם וכפשע בינם ובין המות להשתקע בשוחה עמוקה שדודים כל הימים, באופן כי בשלש אלה רומז יציאת מצרים כולה בכללה.



לומר נוסח ונאמר לפניו כו' בסגול

עא. ובכן אחר כל זאת יהלל המהלל בשפ''ר נוסח לפיכך אנחנו חייבים להודות והוא כמערכה אל קריאת הלל, והגיד לנו קודם כי מן החיוב הגמור המוטל עלינו להודות להלל וכו' וראוי שנאמר הללויה, ובמקצת נוסחאות שכתוב בהם ונאמר לפניו שירה חדשה הללויה נוסחה נכונה היא דקאי על הגאולה שעברה שהרי קורין הלל המצרי אחריו ולפי זה צריך לומר ונאמר לפניו בסגול להפכו לשעבר, וכן אני נוהג לומר כנוסחה זו ורבים אשר עמדי גם המה נהגו כן.



טעם שחולקין ההלל בסדר לשני חלקים

עב. ומה שראו לחלק את ההלל חלק ממנו עם ההגדה קודם הסעודה וחלק אחד אחר הסעודה בכוס רביעי, לפי שענין חלק ראשון מדבר בו נכבדות בענין יציאת מצרים כמו שנאמר בצאת ישראל ממצרים וכו' הים ראה וינוס וכו' ובעבור זה אנו אומרים אותו עם ההגדה על כוס שני שכולו ענין יציאת מצרים, אבל חלק שני של ההלל ידובר בו על הגאולה העתידה כמו שנאמר לא לנו ה' לא לנו וכן הוא אומר על הגאולה העתידה למעני אעשה ובגלל הדבר הזה אנו מתחילים שפוך חמתך וכו'.



טעם שאין חשש הסח הדעת בחלוקת ההלל

עג. ואין לחוש על ענין שאינו גומר את ההלל ואנו חולקין אותו ומסיחין דעתנו כל כך בין זה לזה, דכיון שאמרנו אותו בתפלת ערבית וברכנו עליו וגמרנו אותו כדין וכשורה יצאנו בו ידי חובה ואין אנו צריכין לגמור אותו פעם אחרת על אותו הדרך אפס לעשות המוטל עלינו על הארבע כוסות ובעבור זה אין לחוש על הסח הדעת, ומטעם זה אין צריכים לברך עליו בבית כי כבר יצאנו ידי חובה בבית הכנסת כי שם הוא עיקר סודו כמו שכתבנו למעלה.



מקראי קדש לומר קודם כוס שני

עד. וקודם כוס שני יסדר אלה מקראי קדש.

ר''ת א''ם ג''ל

א'בא בגבורות אדני אלהים אזכיר צדקתך לבדך. מ'י ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו. ג'שם נדבות תניף אלהי''ם נחלתך ונלאה אתה כוננתה. ל'ך זרוע עם גבו''רה תעוז ידך תרום ימינך.

ואחר כך אלה מקראי קדש ר''ת אלהים דההי''ן

א'קרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. ל'שמיע בקול תוד''ה ולספר כל נפלאותיך. פ'דה אלהים את ישראל מכל צרותיו. ל'הודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו. מ'לך אלהי''ם על גוים אלהים ישב על כסא קדשו. ד'עו כי ה' הוא אלהים הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. ה'דר כבוד הו''דך ודברי נפלאותך אשיחה. ה'ודינ''ו לך אלהי''ם הו''דינו וקרוב שמך ספרו נפלאותך. י'הללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו הוד''ו על ארץ ושמים. ו'אתה ה' אל''הים צבאות אלהי ישראל הקיצה לפקוד כל הגוים אל תחון כל בוגדי און סלה. ד'חה דחיתני לנפול וה' עזרני. מ'גיננו ראה אלהים והבט פני משיחך. מ'י יתן מציון ישועות ישראל בשוב אלהים שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל.

ואחר כך יאמר אלו מקראי קדש ר''ת שם ס''ג

י'הו''ה מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט. ו'עתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר. ד'ור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו. ה'ללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גוד''לו. י'רונו וישמחו חפצי צדקי ויאמרו תמיד יגדל ה' החפץ שלום עבדו. ו'ידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון על כל הארץ. א'שתחוה אל היכל קדשך ואודה את שמך על חסדך ועל אמיתך כי הג''דלת על כל שמך אמרתך. ו'צדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות אלהים מי כמוך. ה'גדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים. י'שישו וישמחו בך כל מבקשיך יאמרו תמיד יג''דל ה' אוהבי תשועתך.




על כוס שני לא יברך

עה. ואחר כך ישתה הכוס בהסיבה ולא יברך עליו שכבר נפטר בבורא פרי הגפן של קידוש והוא פוטר כל היין שבתוך המזון.



דין המזיגה בשתיית ד' כוסות

עו. וכל הכוסות הללו אף כי אין מברכין עליהם צריך למזוג אותם כמו שכתב הרמב''ם ז''ל בפ''ו זה לשונו, ארבע כוסות אלו צריך למזוג אותם כדי שתהיה שתיה עריבה והכל לפי היין ולפי דעת השותה וכו', שתה ארבע כוסות אלו מיין שאינו מזוג יצא ידי ארבע כוסות ולא יצא ידי חירות ע''כ, ומה שאמר ולא יצא ידי חירות לאו למימרא דצריך שיחזור וישתה ארבע כוסות מזוגים דאדרבא הוה ליה מוסיף על הכוסות אלא היינו לומר שלא קיים מצות חכמים כתקונה.



טעם שאין מברכין על מצות ד' כוסות

עז. ומה שלא תקנו לברך אשר קדשנו במצוותיו וצונו לשתות ארבע כוסות, לפי דקיימא לן שאם שתאן זה אחר זה שלא כסדר לא יצא דכולם חשובים כוס אחד ולא יותר, ולפיכך לא מברכינן עלייהו לפי שאינו עושה המצוות ביחד בלא הפסקה כמו שכתב הרוקח סי' רפ''ג.



''רחצה''




מקראי קדש לומר קודם ''רחצה''

עח. קודם הרחיצה יאמר אלה מקראי קדש.

ר''ת יו''ד ה''י

י'מלוך ה' לעולם אלהיך ציון לדור ודור הללוי''ה. ו'אנחנו נברך י''ה מעתה ועד עולם הללוי''ה. ד'ור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו. ה'ללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גוד''לו. י'הי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם.




מעלת הנטילה לסעודת הסדר וסודה

עט. ואחר כך יטול ידיו בנטילה הגונה ביתר שאת משאר הימים יען כי נטילה זו גדלה מעלתה וראשה מגיע השמימה להמשיך אורים גדו''לים מנהר היוצא מעדן להשקות את הג''ן, ועתה יגדל נא כח ה' בעטרה שעטרה לו אמו אשר תעטרנו י''ה ובו יורחץ ויוטהר מגילולי מצרים ומעשה ידינו כוננה עלינו כל הארות האלה שעלו מן הרחצ''ה, ויש להגביה ידיו עד ראשו.



''מוציא -מצה''




מקראי קדש לומר קודם ''מוציא'' ''מצה''

פ. קודם המוציא יאמר אלה מקראי קדש.

ר''ת ע''ב ואלהים דיודי''ן

י'ודו לה' חסד''ו ונפלאותיו לבני אדם. ו'ישירו בדרכי ה' כי גדו''ל כבוד ה'. ד'בקה נפשי אחריך בי תמכה ימינ''ך. ה'גדי''ל ה' לעשות עמנו היינו שמחים. י'שישו וישמחו בך כל מבקשיך יאמרו תמיד יגדל ה' אוהבי תשועתך. ו'עזוז נוראותיך יאמרו וגדולתך אספרנה. י'מין ה' רוממה ימין ה' עושה חיל. ו'חסד ה' מעולם ועד עולם על יראיו וצדקתו לבני בנים. ה'פלה חסדיך מושיע חוסים ממתקוממים בימינך. י'הי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך.

א'להים צבאות שוב נא הבט משמים וראה ופקוד גפן זאת. ל'מען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך וענני. פ'דה אלהים את ישראל מכל צרותיו. ל'כו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם. מ'לך אלהים על גוים אלהים ישב על כסא קדשו. ד'עו כי ה' הוא אלהים הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. ה'ודינו לך אלהים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך. י'הוה אלהי צבאות מי כמוך חסין יה ואמונתך סביבותיך. י'הוה אלהים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה. ו'אתה ה' אלהים צבאות אלהי ישראל הקיצה לפקוד כל הגוים אל תחון כל בוגדי און סלה. ד'מינו אלהים חסדך בקרב היכלך. מ'גיננו ראה אלהים והבט פני משיחך. מ'י יתן מציון ישועות ישראל בשוב אלהים שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל.

ר''ת פסוקי ס''ג ואלהים דה''הין

י'ודו שמך גדול ונורא קדוש הוא. ו'ידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון על כל הארץ. ד'ור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו. ה'ללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גודלו. י'ודוך ה' כל מעשיך וחסידיך יברכוכה. ו'גם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבא גבו''רתך. א'בא בגבורות אדני אלהים אזכיר צדקתך לבדך. ו'צדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות אלהים מי כמוך. ה'ודיע ה' ישועתו לעיני הגוים גילה צדקתו. י'בואו ויגידו צדקתו לעם נולד כי עשה.

א'קרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. ל'שמיע בקול תוד''ה ולספר כל נפלאותיך. פ'דה אלהים את ישראל מכל צרותיו. ל'הודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו. מ'לך אלהי''ם על גוים אלהים ישב על כסא קדשו. ד'עו כי ה' הוא אלהים הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. ה'דר כבוד הו''דך ודברי נפלאותך אשיחה. ה'ודינ''ו לך אלהי''ם הו''דינו וקרוב שמך ספרו נפלאותך. י'הללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו הוד''ו על ארץ ושמים. ו'אתה ה' אל''הים צבאות אלהי ישראל הקיצה לפקוד כל הגוים אל תחון כל בוגדי און סלה. ד'חה דחיתני לנפול וה' עזרני. מ'גיננו ראה אלהים והבט פני משיחך. מ'י יתן מציון ישועות ישראל בשוב אלהים שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל.




ינשק המצות קודם המוציא לחיבוב מצוה

פא. ואחר כך יקח המצות כסדר שהניחם הפרוסה בין שתי השלימות ויאחזם בידו וינשקם כדי לחבב את המצוה.



כוונת הבוצע בעת שמברך המוציא ועל אכילת מצה

פב. ויברך המוציא תחלה שהיא תדירה ותדיר קודם ויכוין בדעתו על המצה שלימה של מעלה לפי שאין מעבירין על המצוות, ויברך על אכילת מצה ויכוין בדעתו על הפרוסה כי מצה לחם עוני כתיב בה ודרכו של עני בפרוסה.



המברך צריך לאכול ב' כזיתים מהפרוסה והשלמה וטעמו

פג. ואחר כך יבצע משניהם כאחד שני זתים כזית מכל אחד מוציא, מצה, ויטבלם במלח ויאכלם בהסיבה ביחד, שאם יאכל של המוציא תחלה שהיא של שלימה הרי באותה אכילה יצא ידי חובת מצה ואנן בעינן לחם עוני לשם מצה שהיא פרוסה ולא שלימה.

ואל יעל ברוחך לאמר כי לא יצטרך כזית המוציא וכל דהו סגי אחר כי ברכה ראשונה אין צריך שיעור וכל שכן כאן שכבר אוכל כזית מהפרוסה שבירך על אכילת מצה, דטעמא רבה איכא למילתא דאיפליגו רבוותא דאיכא מאן דאמר שיברך על הפרוסה המוציא ועל השלימה על אכילת מצה ואיכא מאן דאמר איפכא, ולאפוקי נפשין מפלוגתא תווכנו רב השלום ביניהם לאחוז שניהם בידינו ולברך קודם הבציעה המוציא ואכילת מצה ולבצוע אחר כך משניהם כזית מכל אחד ואחד משום דלא ידעינן בהי מנייהו נפקינן משום אכילת מצה, ולפיכך ירא שמים אל יכבדו עליו מצוות קונו ויאכל כזית מכל אחד.



בשיעור כזית יש להחמיר כתוס' שהוא ט' דרה''ם

פד. והן רבים עתה עם הארץ הקלו בה ואוכל פרוסה קטן הכמות כל אחד לפי שיעורו ושיקול דעתו, ולא עשו ולא כלום דכזית שאמרו היינו כחצי ביצה לשיטת ר''י בעל התוספות, ולהרמב''ם שיעור כזית שליש ביצה בקירוב דהיינו שיעור ט' דרה''ם לשיטת ר''י ולהרמב''ם ו' דרה''ם, וכבר נהגו כדעת ר''י בעל התוס' ז''ל כשיעור חצי ביצה והאוכל פחות מזה לא יצא ידי חובתו.



לא ישהה באכילתו יותר מכדי א''פ, ויכוין בברכת המצה ליתר הכזיתים

פה. וצריך שלא ישהה בין אכילה לחבירתה אם לא יוכל שאת כולה ביחד ואוכלן לחצאין שלא ישהה בין אכילה לחבירתה יותר מכדי אכילת פרס ששיעורו ד' בצים ויש אומרים ג' בצים כמו שכתבו הפוסקים, ויש לכוין בברכת אכילת מצה לפטור בה מצת הכריכה ואכילת אפיקומן.



לשמוח באכילת המצה המכונה בזוהר ''נהמא דאסוותא''

פו. וראוי לכל איש הישראלי להיות שש ושמח באכילתה לקיים מצות קונו ולבלתי היות כמשא כבד אכילתה בעיניו חלילה, ואף כי לחלושי הטבע קשה עיכולה ושמה מוכיח עליה לחם עוני כמו שכתבו הקדמונים, הנה שומר מצוה לא ידע דבר רע.

וכל שכן מצוה זו אשר קראוה חכמי האמת מיכלא דאסוותא כמו שאמרו בזוהר תצוה דף קפ''ג זה לשונו, למלכא דהוה ליה בר יחידאי וחלש יומא חד הוה תאיב למיכלא אמרו ייכול בריה דמלכא אסוותא דא ועד דייכול לה לא ישתכח מיכלא ומזונא אחרא בביתא עבדו הכי וכיון דאכל ההיא אסוותא אמר מכאן ולהלאה ייכול כל מה דאיהו תאיב ולא יכיל לנזקא ליה, כך נפקו ישראל ממצרים לא הוו ידעי עיקרא ורזא דמהימנותא אמר קודשא בריך הוא יטעמון ישראל אסוותא ועד דייכלון דא לא אתחזי לון מיכלא אחרא כיון דאכלו ההיא מצה דאיהו אסוותא למיעל למנדע ברזא דמהימנותא אמר קודשא בריך הוא מכאן אתחזי לון חמץ וייכלון ליה וכו' ע''כ.



סגולת אכילת מצה בשמחה וח''ו להיפך

פז. ואין ספק אשר היא גם רפואת הנפש עם הבשר ובהתקיימה בשמחה ובטוב לבב לא יאונה אליו שום נזק וקלקול, ובכן בהפכו תחת אשר לא עבד את ה' אלהיו בשמחה ישאר תחת הטבע וטבעו אינו מסייעו וקרוב להיות מתקלל באכילתו חס ושלום כי אפס עצור ועזוב בסגולת המצוה אחר כי היתה אכילתו כמשא כבד בעיניו, והדמיון אשר פחד ורהב לבבו באכילתו פן יקראנו אסון יהיה פועל ועושה את שלו וקציר ורמי אערסא.

אכן מי שנכון לבו בטוח בה' לאשר ולקיים מצות בוראו בשמחה ובששון ומחבב את המצוה להראות בעצמו באכילתו כאוכל ממתקים ומעדני מלכים, ימצא מרגוע לנפשו ואל בשרו והיה פריו למאכל ועלהו לתרופה ולכל בני ישראל היה אור במושבותם.



סגולת מצה להבריח מזיקין, ומנהג המקובלים לתלותה כנגד המזוזה

פח. ונוסף גם הוא להאביד ולהרוס בסגולת המצה כל אנשי מצותו שבקליפה כמו שאמרו בזוהר פרשת פנחס 75 זה לשונו, מצה שמברחת סט''א מסה ומריבה והא מסה בסמך כתיב אלא תרגום מצה מצותא מלחמה לה' בעמלק, כי על כן קיבלו לקיימו כת הקודמין המקובלים שטוב לאדם להניח מצה אחת ערוכה בכל ושמורה לתלות אותה בתוך הבית נגד מזוזת הפתח אשר בזה יהיה לו עזר כנגדו ויעש בריח''ים לכל המזיקין ואין שלטון הסטרא אחרא בביתו ויסגור ה' בעדו.



סגולת המצה לזכות במשפט בראש השנה ודברי הזוהר בזה

פט. ועוד בה תוספת מעלה אשר מבלעדי התועלת הנמצא בה בהווה בימי הפסח יש תועלת גדול באכילתה ליום ראש השנה עת יעמוד למשפט לפניו יתברך כמבואר בזוהר תצוה דף קפ''ג זה לשונו, ואלמלא הוו נטרין ישראל תרין סטרין דנהמי אילין לא הוו עיילי לדינא לעלמין ביומא דראש השנה דאיהו יומא דדינא דלאו איהו אלא לאינון דלא נטלין מיכלא דאסוותא ושבקו אורייתא בגין מיכלא דחמץ ע''כ, הנה מבואר כח סגולת המצוה הזאת להיות תחילה וראש לפדיון נפשינו.

ומי ימלל גבורות מצוה זו אשר האריכו בה קדושים משרתי עליון בספריהם, ודי בזה במעט מזעיר שזכרנו לחזק ידים רפות במצוה רבה וגדולה כזאת לאשר ולקיים אותה כהלכתה ובשיעורה אשר גבלו ראשונים למען לא יאבד טובה הרבה חס ושלום בתיתו מגרעת בשיעור כזית אשר שיעורה כחצי ביצה כמ''ש למעלה כי לא עשה ולא כלום.



באכילת מצה מתקן חטא אדה''ר, וסגולתה לתקון מאכלות אסורות

צ. וראוי לכל איש ישראל להיות מכוין באכילת מצה לתקן עון אבינו הראשון חטא באכילת עץ הדעת טוב ורע למאן דאמר חטה היה, וממנו יקח כו''פר לנפשו ושפר התיקון לאשר נכשל במאכלות אסורות, כאשר עשה כן יעשה לו ומצ''ה כדי גאולתו.



''מרור''




מקראי קדש לומר קודם ''מרור''

צא. קודם אכילת מרור יאמר אלה מקראי קדש.

ר''ת מ''ה וב''ן

י'מלא פי תהלתך כל היום תפא''רתך. ו'עתה אלהינו מודים אנחנו לך ומהללים לשם תפא''רתך. ד'רשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד. ה'וד והדר לפניו עוז ות''פארת במקדשו. א'להים בקדש דרכך מי אל גדו''ל כאלהים. ו'ידעו כי אתה שמך ה' לבדך עליון על כל הארץ. א'הללה שם אלהים בשיר ואגד''לנו בתודה. ו'עתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר. ה'ודו לאל השמים כי לעולם חסד''ו. א'להי חסדי יקדמני אלהים יראני בשוררי.

י'הוה מלך גאות לבש לבש ה' עוז התאזר אף תכון תבל בל תמוט. ו'ייראו גויים את שם ה' וכל מלכי הארץ את כבודך. ד'ור לדור ישבח מעשיך וגבו''רתיך יגידו. ה'ללוהו בגבורו''תיו הללוהו כרוב גודלו. ה'ללוהו בתקע שופר הללוהו בנבל וכנור. ו'יהוה לעולם ישב כונן למשפט כסאו. ו'ברוך שם כבודו לעולם וימלא כבודו את כל הארץ אמן ואמן. ה'אירו ברקיו תבל ראתה ותחל הארץ. ה'ודיע ה' ישועתו לעיני הגוים גילה צדקתו.

ויסיים באלו הפסוקים, יסור יסרני י''ה ולמות לא נתנני. אתהלך לפני ה' בארצות החיים. כי הצלת נפשי ממות הלוא רגלי מדחי להתהלך לפני אלהים באור החיים. זעקתי אליך ה' אמרתי אתה מחסי חלקי בארץ החיים.




סדר מצות מרור וכוונת ברכתו, וסגולתו לתקון חטא אדה''ר

צב. ואחר כך אחר הטיבול יברך על אכילת מרור ויכוין לפטור בה מרור שבכריכה, ויאכלנו בלא הסיבה כיון שהוא זכר לעבדות וימררו את חייהם בעבודה קשה, ואף על פי שהיא מתוקה ביותר ואין בה מרירות כלל תחלתה מתוק וסופה מר דומיא דעבדות מצרים בפה רך ולבסוף בפריכה, ויש בה תקון אדם הראשון שאכל מעץ הדעת ומרה באחרונה שהביא המותה לחסידיו ועל כן אין לאוכלה בהסיבה.



לשער כזית המרור בירקות ולא בנפח שלהן ויתר פרטי המצוה

צג. וישקענו כולו בחרוסת ולא ישהנו בתוכו שלא יתבטל טעם מרירותו ומטעם זה צריך לנער החרוסת מעליו, וצריך לאכול כזית שהוא כחצי ביצה ממנו וצריך למעך חלל האויר שבין הירק ולשער הכזית בירקות עצמן ולא באויר שביניהם, ואף קלח אחד שלם כמו שהוא לא מקרי בריה לפי שהשרשים לא שייכי למצוה והרי הבריה חסירה ולעולם צריך כזית כמו שכתבו כת הקודמין.



''כורך''




מקראי קדש לומר קודם ''כורך''

צד. קודם הכריכה יסדר (הגה, צריך לומר הפסוקים שבמרור ואחר כך) אלה מקראי קדש.

ר''ת אלהי''ם

א'תה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. ל'ך דומיה תהלה אלהים בציון ולך ישולם נדר. ה'ודינו לך אלהים הודינו וקרוב שמך ספרו נפלאותיך. י'ושב בסתר עליון בצל שדי יתלונן. מ'ציון מכלל יופי אלהים הופיע.




סדר מצות כורך וטעמה

צה. ואחר כך נוטל מצה שלישית ובוצע ממנה שיעור כזית וכורכה עם המרור או חזרת וטובלה בחרוסת ואוכלן ביחד בהסיבה.

צו. וטעם כריכה זו אחר שכבר אכלו מצה ומרור כל אחד בפני עצמו, לפי פשטן של דברים הוא על אודות המחלוקת שנפל בין חכמים להלל הזקן, אשר חכמים הגידו 76 שצריך לאכול מצה בפני עצמו ומרור בפני עצמו מפני כי מצה בזמן הזה דאורייתא אף כי לא נעשה קרבן פסח דכתיב בערב תאכלו מצות אבל מרור בזמן הזה דרבנן אבל מדאורייתא פטור דכתיב על מצות ומרורים יאכלהו, וקאי אקרבן פסח לומר בזמן דאיכא קרבן פסח איכא מרור ובזמן דליכא קרבן פסח ליכא מרור, ובגלל הדבר הזה סוברים חכמים שאין לאוכלם יחד שאם יאכלם יחד אתי מרור דרבנן ומבטל ליה למצה דאורייתא.

והלל הזקן ע''ה סבירא ליה דמצוות אין מבטלות זו את זו וצריך לכורכן יחד מצה ומרור לכתחילה דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו ומשמע ליה שתיהם יחד, ולפי דלא איתמר הלכתא לא כרבנן ולא כהלל הזקן על כן תיקנו חכמים לברך על אכילת מצה ואכיל ואחר כך מברך על אכילת מרור ואכיל כסברת חכמים, ואחר כך אנו עושין הכריכה לצאת גם כן לדעת הלל הזקן דילמא הלכתא כוותיה ועל כן עליו אנו אומרים זכר למקדש כהלל הזקן וכו'.



אזהרה לכורכין כרפס ומרור ביחד

צז. והן רבים עתה עם הארץ לא ידעו ולא יבינו טעם כריכה זו ועושין הכריכה בחזרת ומרור וכרפס ומצה ואין להם טעם ומנהג בורות הוא, וכבר ראיתי לאחד מהחכמים מתלונן על זה בקהל עדתו ואמר כי לא מצא בשום ספר מנהג זה ושאין טעם למנהג זה.

ואני אמרתי לו שלא יספיקו אמרותיו באמור להם כי אין טעם למנהג זה כי אם באמור להם שבמנהג זה לא יצאו ידי חובתם כי בכורכן גם הכרפס עמהם אתי כרפס דרשות ומבטל ליה למצה דאורייתא דמצה ומרור דמצוה נינהו אמרינן מצוות אינן מבטלות זו את זו, אכן כרפס דרשות מבטל ומבטל למצוות דאורייתא לכולי עלמא, וזה לפי פשוטן של דברים וכל שכן לפי סודן של דברים מעריב ערבים עליונים למטה ותחתונים למעלה, ישתקע הדבר וכן לא יעשה.



יש להזהר שלא לשוח מברכת המצה עד אחר הכריכה

צח. ויראי ה' קדושיו יזהרו שלא להסיח דעתם מתחילת אכילת מצה עד הכריכה כדי שתעלה ברכת אכילת מצה וברכת אכילת מרור גם לכריכה זו, לפי שהיינו צריכים לברך על כריכה זו אשר קדשנו במצוותיו וצונו על אכילת מצות ומרורים ככל מצוות דרבנן דומיא דמרור דרבנן דמברכים עליה, ומיהו אם סח בנתיים לא הויא ברכה לבטלה מה שבירך על אכילת מצה ועל אכילת מרור שמא הלכתא כבית הלל, דהואיל ותקנת חכמים כך היתה על כל מילי דרבנן מברכים, אבל לכתחילה ראוי להזהר שלא יסיח בנתים בדבר שלא מענין הסעודה והכריכה.

ומה גם לפי סודן של דברים אשר שלש המה מצה ומרור וכורך אכילתם ראשם מגיע השמימה וחבל נמרץ להגדיל ולהעריץ אורות עליונים למעלה הגדולה והגבורה והתפארת והנצח למ''ן גדו''ל ועד קט''ן ואין ראוי להסיח בהם בנתים חס ושלום כי קרוב הוא לפגל בקדשי שמים ואשר הלך גם הוא חשיכים ואין נוגה לו.



מנהג קדמונים שלא לשוח עד גמר הסדר ולכה''פ יזהר עד אחר אפיקומן

צט. ומה טובם ומה יופים של חסידים הראשונים אשר אחזו פלך השתיקה בלילה הזאת מתחילת הסדר עד תומם כל הסדר כולו, ואפילו דברים מענין הסעודה יתקדשו לאומרם בלשון הקודש שלא להפסיק החבל נמרץ אשר נעשה בשמים ממעל על פי הסדר מראש ועד סוף.

ולפחות ראוי לכל איש ישראל להיות זהיר משיחת חולין עד אחר אכילת אפיקומן, דהואיל דמכוין כשיברך על אכילת מצה גם על אכילת אפיקומן איך ימלא את לבו להפסיק בנתים בדברים שלא לצורך וא''ד יעלה מן האר''ש חס ושלום.



''שולחן עורך''




מצוה להסב כל הסעודה

ק. הנה ראוי לכל איש הירא להיות יושב על שלחנו מעוטף לבנים כמלאך ה' בעת אכילתו ולהיות אכילתו בקדושה לפני האלהים אשר היא גם היא למצוה תחשב לו ולהיות מיסב כל הסעודה כולה לכתחילה.



טעם ההסיבה ע''ד הסוד

קא. כי הנה ענין ההסיבה מבלעדי פשט הדבר כי בא להורות דרך חירות, עוד בה רמז לפקיחי עיינין בתעלומות חכמה כי על כן היא באה דווקא מצד שמאלו להורות על ההוא דרגא דאפיק לון לחירותא כאמור בספר הזוהר, ההוא יובלא אפיק יתהון לחירות ותבר גושפנקין דפרזלא וקליפין בישין כו' ולכן ההסיבה מצד שמאל יען המדה העליונה הזאת היה מקו שמאלא, וגם יורה מיתוק אל הדינים הנמשכים מצד שמאל, ואחר כי האכילה הוא ענין ייחוד שכן מאכל עולה במספר יאהדונ''הי, בליל פסח נשתנית לטובה שצריך הסיבה להורות כי זה הייחוד הנעשה בליל פסח הוא בשלימות גדול ולא נעשה כפסח הזה בשום זמן ועל כן לכתחלה יסב כל הסעודה.




מנהג יראים שלא לאכול בסעודה לשובע משום מצות אפיקומן

קב. ומנהג יראי ה' וחושבי שמו שלא לאכול בסעודה זו כל שובעם כדי שלא יהא עליהם אכילת אפיקומן לאכילה גסה שעליה נאמר ופושעים יכשלו בם, וכן תהיה השתיה כדת בסעודה זו כדי שלא תטרף דעתו עליו וישכח מלעשות יתר הסדר או יחטפנו שינה.



ראוי לשורר על שלחנו בחסדי ה' ולומר עליו דברי תורה

קג. ונכון להיות כל איש שור''ר בביתו שירות ותשבחות וחסדי המקום ברוך הוא על שלחנו לעורר חבצלת השרו''ן לשיר בקול נעים גילה ורנן כבוד הלבנון ולעורר חשק ואהבה בין ישראל לאביהם שבשמים, וכבר הארכנו בזה בחלק א' בפרקי שבת ע''ש.

קד. ואחריו לו יהיה חן באילת אהבים ויעלת חן כל אחד לפי שיעורו בדברי תורה, מי בסדר המשנה של פסחים וחגיגה ויום טוב ומי בספר הזוהר פרשת בא בענין יציאת מצרים, ואין לפטור עצמו מזה במה שקרא סדר ההגדה לפני הסעודה כי שלשה שאכלו שנו 77 לומר שהחיוב בא באחרונה אחר שאכלו, ובכן תהיה שלחן אשר לפני ה' מלא דשן ומלא ברכת ה' אשר נקבצו באו לה תורה ומצוות יחדיו יהיו תמים לקיים ז''ה א''לי ואנוהו, ובכן יתאמץ בכוונתו למצות אכילת אפיקומן קודם חצות.



''צפון''




מקראי קדש לומר קודם ''צפון''

קה. קודם אכילתו יסדר אלה מקראי קדש.

ר''ת אלהי''ם

א'קרא לאלהים עליון לאל גומר עלי. ל'שמיע בקול תודה ולספר כל נפלאותיך. ה'דר כבוד הו''דך ודברי נפלאותיך אשיחה. י'הללו את שם ה' כי נשגב שמו לבדו הו''דו על ארץ ושמים. מ'ה ידידות משכנותיך ה' צבאו''ת.




מנהג לילך עם האפיקומן ד' אמות ולומר כך היו אבותינו כו'

קו. ואחר כך יטול האפיקומן כמות שהוא כרוך במפה וישלשלנו לאחריו ויהלך ארבע אמות בביתו והן יתן בקולו קול עוז לאמר, כך היו אבותינו הולכין משארותם צרורות בשמלותם על שכמם.



לאכול שני זיתים אפיקומן זכר לקרבן חגיגה ופסח

קז. ויקח האפיקומן שני זתים עליה אחד זכר לקרבן חגיגה 78 ואחד נגד קרבן פסח הנאכל על השובע ויאכלם בהסיבה.



פרטי דינים במי ששכח לאכול אפיקומן והמסתעף

קח. ואם שכח ולא אכל אפיקומן ולא נזכר עד שנטל ידיו או שאמר הב לן ונבריך אוכל אפיקומן בלא ברכת המוציא, דאף על גב דבעלמא חשוב סילוק שאני הכא דאתכא דרחמנא סמכינן, ואם לא נזכר עד שבירך ברכת המזון אם נזכר קודם שבירך בורא פרי הגפן יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן ויחזור ויברך ברכת המזון ויברך בורא פרי הגפן וישתה הכוס.

קט. ואם לא נזכר עד אחר שבירך בורא פרי הגפן לא יאכל אפיקומן ויסמוך על מצה שאכל בתוך הסעודה שכולן שמורות הן, אבל אם לא אכל בתוך הסעודה אלא מצה עשירה צריך לחזור ולאכול כזית אפיקומן ולא נפיק בכזית של המוציא וכזית של אכילת מצה, ותדע שהרי אמרו דבמקום שנהגו לעשות שימור למצת מצוה משעת קצירה אפילו לא נזכר עד אחר ההלל יטול ידיו ויברך המוציא ויאכל האפיקומן ולא אמרו שיצא בכזית מצה שאכל מתחילה, אלא לאו שמע מינה דלא נפיק אלא במצה שאכל בתוך הסעודה דווקא כמדובר.

קי. ומי שנהג לעשות שימור משעת קצירה למצת מצוה דאמרינן שאף אם בירך בורא פרי הגפן בכוס ברכת המזון שיאכל אפיקומן, יכול לחזור לברך על הכוס ואין לחוש במה שמוסיף על הכוסות דכיון דכוס שלישי היה בטעות חזר כוס שהוא מברך עתה עליו להיות שלישי, ואם נזכר אחר הלל אף על פי שעשאן שלא כסידרן שהקדים כוס של הלל שהוא ראוי להיות אחרון קודם לכוס ברכת המזון שהוא שלישי אין סדר ברכות מעכב כמו שכתב הרא''ש.



''ברך''




מקראי קדש לומר קודם ''ברך''

קיא. קודם ברכת המזון יסדר אלה מקראי קדש.

ר''ת מילוי אלהים דאלפי''ן

א'ני אל אלהים אקרא וה' יושיעני. ל'מען אספרה כל תהלתיך בשערי בת ציון אגילה בישועתך. פ'ותח את ידך ומשביע לכ''ל ח''י רצון. ל'ך דומיה תהלה אלה''ים בציון ולך ישולם נדר. מ'ציון מכלל יופי אלהים הופיע. ד'מינו אלהים חסדך בקרב היכלך. ה'ודו לאל השמים כי לעולם חסדו. א'ברכה את ה' בכל עת תמיד תהלתו בפי. י'שמח ישראל בעושיו בני ציון יגילו במלכם. ו'לציון יאמר איש ואיש ילד בה והוא יכוננה עליון. ד'עו כי ה' הוא אלהים הוא עשנו ולו אנחנו עמו וצאן מרעיתו. מ'גיננו 79 ראה אלהים והבט פני משיחך. מ'י יתן מציון ישועות ישראל בשוב אלהים שבות עמו יגל יעקב ישמח ישראל.

וישלים באלו הפסוקים, כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. כן אזמרה שמך לע''ד לשלמי נדרי יום יום. בטחו בה' עד''י ע''ד כי ביה ה' צור עולמים. כי כה אמר רם ונשא שוכן ע''ד וקדוש שמו מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים. רבבה כצמח השדה נתתיך ותרבי ותגדלי ותבאי בעד''י עדיי''ם שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה. כי ילד יולד לנו בן נתן לנו ותהי המשרה על שכמו ויקרא שמו פלא יועץ אל גבור אבי ע''ד שר שלום.

ואחר כך אלה המקראות ר''ת שם מ''ה

(הגה, נ''ל שצריך לומר גם פסוקים שם ב''ן ומ''ה הנזכרים לעיל במרור כפי סדר השמות בספר הכוונות שבידינו).

י'מלא פי תהלתך כל היום תפארתך. ו'עזוז נוראותיך יאמרו וגדולתך אספרנה. ד'רשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד. ה'וד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו. א'מרתי עולם חס''ד יבנה שמים תכין אמונתך בהם. ו'צדקתך אלהים עד מרום אשר עשית גדולות אלהים מי כמוך. א'שתחוה אל היכל קדשך ואודה את שמך על חסדך ועל אמתך כי הגדלת על כל שמך אמרתך. ו'יהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו. ה'עם ההולכים בחשך ראו אור גדול יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם. א'שרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו.




בברכת הגפן של כוס שלישי יכוין לפטור כוס רביעי

קיב. ואחר כך יברך ברכת המזון באימה ביראה ובנעימה קדושה ויברך וישתה כוסו בהסיבה, וצריך לכוין בברכת פרי הגפן של כוס שלישי זה לפטור בברכה זו גם כוס רביעי.



''הלל''




מקראי קדש לומר קודם ''הלל''

קיג. קודם קריאתו יסדר אלה מקראי קדש.

ר''ת מילוי אלהים דאלפין

א'בא בגבורות אדני אלהים אזכיר צדקתך לבדך. ל'ך זרוע עם גבורה תעוז ידך תרום ימינך. פ'דה אלהים את ישראל מכל צרותיו. ל'הודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו. מ'י ימלל גבורות ה' ישמיע כל תהלתו. ד'ור לדור ישבח מעשיך וגבורתיך יגידו. ה'ללוהו בגבורותיו הללוהו כרוב גדלו. א'להים בשמך הושיעני ובגבורתך תדינני. י'קום אלהים יפוצו אויביו וינוסו משנאיו מפניו. ו'ישב עליהם את אונם וברעתם יצמיתם יצמיתם ה' אלהינו. ד'חה דחיתני לנפול וה' עזרני. מ'ן גערתך ינוסון מן קול רעמך יחפזון. מ'גדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו לדוד ולזרעו עד עולם, ואחר כך ישלים בפסוקים דלעיל בברך, כוס ישועות וכו'.

ואחר כך ר''ת שם מ''ה

(הגה, נ''ל שצריך לומר תחלה פסוקים שם ב''ן הנזכר לעיל במרור ואחר כך שם מ''ה כפי סידור השמות בספר הכוונות אשר בידינו)

י'פה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב. ו'עזוז נוראותיך יאמרו וגדולתך אספרנה. ד'רשתי את ה' וענני ומכל מגורותי הצילני. ה'גדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים. א'ז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. ו'לציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון. א'תה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. ו'גם עד זקנה ושיבה אלהים אל תעזבני עד אגיד זרועך לדור לכל יבא גבו''רתך. ה'יטיבה ברצונך את ציון תבנה חומות ירושלים. א'הללה שם אלהים בשיר ואגדלנו בתודה.




דין שתה כוס רביעי בלא הסיבה

קיד. ואחר כך יצל''ח דברו קול אדם ימשוך בנעימות בהלל עד תכליתו ישירו תהלתו ואז ישתהו בהסיבה בלא ברכה תחילה ומברך אחריו על הגפן, ואם שתהו בלא הסיבה צריך לשתות פעם אחרת בהסיבה ומברך לפניו בורא פרי הגפן לפי שהסיח דעתו מלשתות עוד.



דין שתית קפה ושאר משקין אחר כוס רביעי

קטו. ואחר ארבע כוסות אלה אינו רשאי לשתות יין אלא מים, וכתב הב''י ז''ל, וכל המשקין דינם כיין, ונראה להתיר משקין שאינן משכרין שהרי כתב הר''ן דלא הוי טעמא משום מצה שהרי כבר שתו אחריה שתי כוסות אלא טעם הדבר כדי שלא יהא מוסיף על ארבע כוסות דנראה כמי שמתחיל בסדר אחר, ועל פי טעם זה כל משקה דלא הוי חמר מדינה מותר לשתות אחר ארבע כוסות, ומטעם זה התרתי לעצמי ולרבים אשר עמדי לשתות מי הקאוי וכיוצא אחר הסדר.



מנהג מתקופת האריז''ל לקרוא שיר השירים אחר הסדר

קטז. ואני שמעתי שבימי הרב זלה''ה היו קורין אחר תשלום הסדר ספר שיר השירים, וטעמא דמסתבר הוא לעורר אהבת דודים למעלה בזווגא שלים ויאחז צדיק דרכם.



מנהג הנעורים בלילה לספר ביציאת מצרים ולהגות בסוד היום

קיז. ובלילה הזה נדדה שינת השלמים ונגזלה שנתם אם לא ירי''עו אהבת ריעים אהובים למעלה לספר ביציאת מצרים, והשרידים אשר ה' קורא הבאים בסוד ה' יאותה להם להגות בסודות יציאת מצרים וענין סוד הסדר הנעשה בלילה להשהות אורות עליונים למעלה מלהסתלק.



סדר מאמרי הזוהר לנעורים בלילה

קיח. ואם עומדים כל הלילה יקראו בזוהר פרשת בא בענין יציאת מצרים דף ל''ה ע''ב ועבר ה' לנגוף עד סוף הפרשה, ואחר כך בשאר מקומות המפוזרים בזוהר סוד ארבע כוסות, פרשת אמור דף צ''ה ע''א בחדש הראשון, ובפנחס דף ר''ן ע''ב ר' חייא פתח עד דף רנ''ב ע''א ראשון לציון הנה הנם, וסוד המצה פרשת ויצא דף קנ''ז ע''א ותצא לאה, וסוד הפסח ואיסור חמץ ותערובתו בפרשת תצא דף רפ''ב ע''ב אדהכי קם בוצינא קדישא עד סוף הפרשה, ובפרשת תצוה דף קפ''ב ע''א עד דף קפ''ג ע''ב מטו לרקיעי דחכמתא, ופרשת בהעלותך דף קמ''ט ע''א.




שבח הנעורים בלילה ומספרים ביציאת מצרים

קיט. ומה טוב חלקם ומה נעים גורלם של עושה אלה אשר כל רואיהם יכירון כי הם זרע בירך השם, ושכינה למעלה מראשם ומלאכי צבאות ידודון ידודון ובאים לשמוע סיפור ושבח אל אלים נאדר בקדש הלולים, ושמו הגדול מתקדש כמו שנאמר אל נערץ בסוד קדושים רבה וכמו שהארכנו למעלה מאמר הזוהר בשבח המגיע למספר ביציאת מצרים ברחימו דחדוה ע''ש.



דין הזיווג בלילי יו''ט ראשון של פסח

קכ. וקבלנו מהאור המופלא רבינו האר''י זלה''ה שהזווג אסור בליל פסח ראשון ובליל יום טוב שני של גליות בר מטבילת מצוה.

ומבואר הדבר לבאים בסוד ה' כי היחוד הקדוש הנמצא למעלה בלילה הזה הוא גדול ומהולל מאד כי נקבצו באו כל המאורות העליונים הקטנים עם הגדולים ומי בשחק יערוך לה' ידמה לה'.




מנהג מהדרין לעשות ליל יו''ט שני כראשון לכל דבריו וסודו

קכא. וכתב הב''י 80 ז''ל, המהדרין שבישראל נוהגים ליל שני כליל ראשון לכל דבריו אבל מי שרוצה לאכול ולשתות ליל שני אחר גמר ההלל אוכל ושותה ואין עליו כלום, אבל נמצא מוציא עצמו מכלל המהדרין ועובר על דברי חכמים שאמרו לעולם אל יוציא אדם את עצמו מן הכלל ע''כ.

וגם לפי סודן של דברים יאותה לנו להזהר ביום טוב שני ככל חוקות לילה הראשונה אשר הוא בסוד תוספת כתובה ומתנות לכנסת ישראל ומוסיף שמחה רבה למעלה כנרמז בזוהר פרשת אמור דף צ''ח וז''ל, פקודא בתר דא וכו' וכן בשבועות להקריב שתי הלחם ובמוספין להקריב וכו' וצריך לקרבא ליה כגון תוספת כתובתא ומתנתא דאוסיף חתן לכלה דשבועות אינון י''ו צריך לקרבא לגבייהו שתי הלחם מאינון ב' ההי''ן וכו' עכ''ל.

עד כאן הגיע קיצור הסדר הקדוש וכוונתו ליתר העם אשר הן לו כס''ף ונכספה נפשו לכוין הדברים על פי שורשם, לא מנענו בר עם נבר לעשות כסדר הזה כאשר יוכל שאת לפי קוצר שכלו, וה''ן מלה בלשונו בסדר המקראות ופנה למעלה לאלוה מילין להגדיל ולהאדיר מאורות עליונים בשמי''ם ממעל ה''א זה הדרך ישכון אור.



טעם לאמירת פסוק יהיו לרצון ופסוק ויהי נועם קודם המצוה

קכב. וכל אדם אינו חייב אלא כשיעורו די מכש''ורו אשר יכש''ר לו המעט הוא אם רב ובלבד שיכוין לבו לשמים, ואשר יתן אל לבבו לאמר כי יש פנימיות ענייני הסודות בכל אלה ולעתור ולרצות לפני יודע כל תעלומות שיהיו לרצון אמרי פיו והגיון לבו כאילו כיוון תעלומות הדברים וזווגי מדות העליונות, ובכן אלהים יראה לו ארשת שפתיו ברור מללו פרטי הסודות וזווגי שמות הקדושים הראויים לבא על ידיהם.

קכג. ולעומת זה אמרו בספר הזוהר פרשת יתרו 81 ז''ל, ומעשה ידינו כוננה עלינו מאי כוננה כוננה ואתקן תקונך לעילא כדקא יאות עלינו אף על גב דלית אנן ידעין לשוואה רעותא אלא עובדא בלחודוי מעשה ידינו כוננהו לההוא דרגא דאצטריך לאתתקנא ע''כ, ועל כן חסידים הראשונים זה דרכם שכל למו להקדים בכל מעשה עבודתם עבודת הקדש לבטא בשפתים המצוה ההיא ולומר מקרא קדש הלז ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו' כאשר הארכנו בפרקי ר''ה ויום הכפורים לקמן בס''ד.



חובת הבאים בסוד ה' לכוין בסודי המצוה

קכד. אכן האיש אשר בתעלומות חכמה יבין וישכיל, יאותה לו להבין ולהשכיל לעשות כווני''ם למלאכת השמים ולא יצא ידי חובתו בזה, כי אחר אשר יש לאל ידו להשיג עמקי סודות הדברים ולא התבונן בכוונת הסדר הקדוש הזה ועושהו בדרך הפשוטה אשמו בראשו, ואמרו ז''ל 82 מפני מה אין ישראל נענים מפני שאינן יודעין להתפלל בשם אבל היודע ומשיג עליו נאמר אשגבהו כי ידע שמי.

וכבר העתקנו בפ''ו דראש השנה לשון הרשב''י דקאמר, כל מאן דבעי לאתערא מילין דלעילא בין בעובדא בין במלה אי ההיא עובדא או ההיא מלה לא אתעביד כדקא יאות לא אתער מידי וכו' וקודשא בריך הוא קריב לכלא אבל אי לא ידעי למקרי ליה לאו איהו קרוב דכתיב קרוב ה' לכל קראיו לכל אשר יקראוהו באמת.



מעלת המכוונים בסודי המצוה ע''פ כוונות האריז''ל

קכה. ושם כתבנו כי המצוה בלא כוונה לאיש המשיג סודה ולא יתבונן כגוף בלא נשמה כי סוד המצוה הוא נשמה אל המצוה כי המה דברים שעומדים ברומו של עולם סוד שרשי השמות, כי על כן אמרו שמעשה המצוות הוא צורך גבוה להמשיך שפע בכל העולמות, כי הואיל שהנשמה הטהורה היא חלק אלוה ממעל וכל אדם אחוז בשרשרות הקדושה הנה על ידי השתלשלות נשמתו במעשה המצוה ההיא אשר יעשנה בכוונת תעלומותיה יעשה לו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה ויתעוררו ויתייחדו המדות העליונות על ידו ויהי מושך שפע וברכה עליהן מהראשונה אל האחרונה ומשם אל המדריגות התחתונות עד שיגיע ויחול עליו דרך הסולם כאמור שם באורך.

ואשר על כן האיש השלם ומשכיל בחכמה האלהית, לו בכח יגבר בזריזות מביאה לידי זהירו''ת ובהירות נשמתו לחסות בנועם ה' בטולא דמהימנותא בסדר הקדוש הנעשה בפסח הזה לכוין הדברים לשם פעלן, ואל סודו ידרוש מבית ומחוץ תצפ''נו בנסתר ובנגלה על פי שפ''ר התקונים מתוקן ומקובל מפומא דמרן איש האלהים נורא מאד שפר הזוהר המבריק ומבהיק עד להפליא לעיני מעייני חכמתו הנפלאה כבוד קדושת האר''י זלה''ה ורק על פי סדרו הקדוש יפתח עיניו, אך הוא לבדו ולא מחסי''ריו ומוסיפ''יו א''ב הו''א דלא להוסיף עליה ומיניה לא תזוע, גדולים מעשה ה' דרושים לכל חפציהם במכתב הקדש יד ההקדש מהרח''ו זלה''ה.



סוד קדושת ליל הסדר

קכו. ואתה המעיין הרובץ בתוך יאורי תעלומות חכמה דע והשכל טעמי הדברים בשורשן ותעלוזנה כליותיך, כי יפלא ממך דבר לאמר מה הסדר הזה ומה טעם יש בו את אשר כבר עשוהו בתפלת ערבית ובהלל, גדול כבוד ה' ומהלך עד שער הגדול ופותחו יונק שד''י אמ''ו ואבי''ו אהבו ברכות שדי''ם ורח''ם שתי אבוקות של אור בידו, אם כן סדר קדושות הנעשות בקדש ורחץ וכו' למה באים.

לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה אחרי הודיע אלהים אותנו את אשר קבלנו מפי סופרים ומפי ספרים, כי אשר להיות כבר היה יקר וגדולה מגוד''לים בנעוריה''ם בסגולת התפלה וקדושת היום, ואולם אחר גמר התפלה הלא נסע יתרם בם לא נשאר בהם כי אם אור רשימותם, ובכח סגולת סדר הקדוש הנעשה אחר התפלה ישוב עטרה ליושנה בתוספת מרובה על העיקר באור רב שבעתיים הולך ואור עד כי גדל מאד, ונוסף גם הוא ביתר הסדר להביא אורים גדולים הקטנים עם הגדולים את אשר לא נעשה עמם דבר כמבואר בדברי רבינו הקדוש זלה''ה.



''קדש''




תפלה ע''ד הסוד לומר קודם כוס ראשון

קכז. ואנכי תקנתי נוסח תפלות על סדר קד''ש ורח''ץ כוללות כוונות הרב וסמכ''תים בבית תפלתי להוציא הכוונה בפה, ומילין אילין לא אתייהבו בר לקדישי עליונין דאעלו ונפקו וידעין ארחוי דקודשא בריך הוא וזה תוארם.

לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצות כוס ראשון לתקן את שורשו במקום עליון, ויהי רצון מלפניך יֶוֶדֶ הֶיֶ וֶיֶוֶ הֶיֶ אלהינו ואלהי אבותינו אלהי חסד''י שבכח סגולת מצות כו''ס ראשון זה שעולה מספרו אלהים וחלופו אכדט''ם אלהים חיים ומלך עולם, יומשך חצוניות דחצוניות חסד או''א עילאין אשר בהם שני שמות אֶכֶדֶטֶםֶ במוח חכמה ז''א שבו שם יַהַוַהַ והיו למאורות בחינת יקר תפארת מאור הקטן אם הילד השני, ומעשה ידינו כוננהו ה' אצבעותינו האוחזים בכו''ס זה והמלא אשר בקרבו מיי''ן המה יעלו במספר אכדט''ם עם הכולל להמשיך פנימיות דחצוניות חסד דאו''א גם הוא, ואשר להיות כבר היה בז''א משקידש היום עד גמר ההלל שני המאורות הגדולים פנימיות נצח דתבונה ופנימיות נצח ישראל סבא שבהם שני שמות ע''ב יִוִדִ הִיִ וִיִוִ הִיִ בחינת יקר תפארת גדולתו הראשון, עתה ישוב עטרה ליושנה להתפלל שנית בכוס זה.

ובכח סגולת הקידוש ישלח אלהים חסדו ואמיתו עצם פנימיות חסד אימא עילאה שבו שם ע''ב יֶוֶדֶ הֶיֶ וֶיֶוֶ הֶיֶ במוח חכמת ז''א בחינת יקר תפארת גדולתו השני ומשם יתפשט בכל קו ימינו בחסד שבו הוי''ה בסגול ובנצח שבו הויה בחיריק וישתלשל וירד דרך גרון ז''א על ראש רחל אמנו ותטול חלקה וחלק לאה, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו ומעשה ידינו כוננה עלינו ומעשה ידינו כוננהו.



''ורחץ''




תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''ורחץ''

קכח. לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לרחוץ בנקיון כפי לתקן את שורשה במקום עליון, ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת רחיצה זו ישתלשל וירד שם י''ה במילואותו יו''ד ה''י מהשם ע''ב שבחכמת ז''א המאיר מפנימיות חסד אימא עילאה ומשם יפרד והיה אל תוך גופא קדישא דז''א אשר עמו ירחץ ויטהר מגילולי מצרים שהיה בו ובתוך ירידתם נוכו האותיות זו בזו יו''ד פעמים ה''י גימטריא ש' והשורש שלהן ב' אותיות י''ה נשארים למעלה בחכמת ז''א ויתפשט בגופו מספר רח''ץ, ובכן ברחמיך הרבים רחץ וטהר נפשינו רוחינו נשמתינו לעבדך באמת, לב טהור ברא לי אלהים וכו', ויהי נועם ה' וכו'.



''כרפס''




תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''כרפס''

קכט. לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצות טיבול ראשון לתקן את שורשו במקום עליון, ויהי רצון מלפניך ה' (יכוין אִלִףִ לִמִדִ הִיִ יִוִדִ מִםִ) אלהינו ואלהי אבותינו אלהים עליון ומלך גדול על כל אלהים, שבכח סגולת מצות טיבול הכרפס יומשך חצוניות דחצוניות נצח דתבונה אלהים במלוי יו''ד אל''ף למ''ד ה''י יו''ד מ''ם בניקוד חיריק בחכמת ז''א בחינת יקר תפארת מאור הקטן האחד וכן חיצוניות דחצוניות הוד דתבונה שם אלהים במלוי ה' אל''ף למ''ד ה''ה יו''ד מ''ם בניקוד קבוץ חיריק המתחיל להכנס עתה גם הוא בבינת ז''א, ובסגולת אכילתנו יומשך פנימיותם אשר גם המה שני שמות אלהים במילואותם דיודי''ן ודה''הין בנקוד חיריק וקבוץ, ויומשך אור חצוניות יסוד דתבונה מצד החסדים ומצד הגבורות שם אלהים במלוי אלף בציור יוי ובניקוד שורק, ושם השני מצד הגבורה אלהים במלוי אלף בציור יו''ד ובניקוד שורק והיו למאורות בדעת ז''א בחינת יקר תפארת מאור הקטן הא', ויצדק הרמז בסתרו כרפס העולה במספר אלהים דיוד''ין ש' ובז''א אשר בו מאיר מאור הקטן הזה בחכמתו חתום בהם שש קצוות שרי עשרות ולהם עלה כר''פ וסמך שבכרפס, ויהי נועם ה' אלהינו וכו'.



''יחץ''




תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''יחץ''

קל. בגשתו לשבור הד''לת יאמר, לשם יחוד קודשא ב''ה ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לשבור הדל''ת והו''או שבמצה לתקן את שורשה במקום עליון, ויהי רצון מלפניך ה' (יכוין אִלִהִיִםִ) אלהינו עליון ומלך גדול על כל אלהים, שבכח סגולת יחץ מצת השנית אשר היא בסוד ה' בצורת ד''ו סוד הבינה, יומשך חצוניות נצח ישראל סבא שם אלהים הה' בציור ד''י וניקוד חיריק בחכמת ז''א בחינת יקר תפארת מאור הקטן הא' וחיצוניות הוד יש''ס שם אלהים הה' בציור דו וניקוד קבוץ בבינת ז''א וחצוניות יסוד יש''ס שם אלהים הה' בציור ה' בניקוד שורק בדעת ז''א ופנימיות דחצוניות הוד דאב''א שם אלהים הה' בציור דו ובם יומתקו ג' שמות אלהים במילואותם אשר האירו בכרפס סוד דינים, ויאיר הדלת של ד''ו דאלהים בחצוניות ופנימיות דחצוניות דהו''ד דאבא המאיר עתה למתק דינין דקטנות זה שם אלהים הה' בציור ד''ו סוד הבינה וזו''ן ברחם אמם ובכן יומתק וישבר כח החיצונים, ואתה אלהים צבאו''ת השיבנו והאר פניך ונושעה.



''מגיד''




תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''מגיד''

קלא. לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצות עשה סיפור יציאת מצרים סוד הנכתם בפסח פ''ה ס''ח יסוד הבינה שבפה התבונה וספרה לה יציאת מצרים יציאת החסדים ממצר הגרון, ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת סיפור יציאת מצרים יומשכו החסדים ויצאו דרך הפה להיות מקיפין, ובכן תשפיע עלינו אור קדושה על נפשנו רוחינו נשמתינו לאהבה וליראה את שמך הגדול הנכבד והנורא יראת הרוממות אמן סלה.




תפלה ע''ד הסוד לומר קודם כוס שני

קלב. וכשיאחוז הכוס בידו ללפיכך ולומר ההלל יאמר, לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה וכו' הנה אנכי בא לקיים מצות כוס שני לתקן את שורשו במקום עליון, ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו (יכוין אלהים בחילופי חילופיו אְםְ גְלְ) שבכח סגולת כוס שני יומשך חצוניות כלי גבורה דאו''א עילאי שבהם שני שמות אְלְהְיְםְ העולה כמספר כו''ס וחילופי חילופיהן אְםְ גְלְ ומעשה ידינו כוננהו ה' אצבעותינו האוחזים בכוס זה והמלא אשר בקרבו מיין המה יעלו במספר א''ם ג''ל עם הכולל להמשיך פנימיות דחיצוניות גבורת או''א שני שמות א''ם ג''ל בניקוד שבא גם הוא והיו למאורות במוח בינת ז''א בחינת מאור הקטן אם הילד השני וכן יאיר עצמות מאור הקטן הא' דחצוניות הוד דתבונה שם אלהים מלא בה' בניקוד קבוץ, ואשר להיות כבר היה בז''א בסגולת ההלל גמור פנימיות הוד דתבונה שם ס''ג בניקוד קבוץ בחינת יקר תפארת גדולתו הא' עתה ישוב עטרה ליושנה להתכלל שניהם בכוס זה, ובכח סגולת כוס זה יומשך בו פנימיות גבורת אימא עילאה שם ס''ג בניקוד שבא במוח בינה ז''א בחינת תפארת גדולת השני ומשם יתפשט בכל קו שמאלו גבורה שבו הוי''ה בשבא הוד הוי''ה בקבוץ וישתלשל וירד דרך גרון ז''א על ראש רחל אמנו ותטול חלקה וחלק לאה, ויהי נועם ה' אלהינו כו', ותכוין בהויות הפתיחה דברכת אשר גאלנו בניקוד אלהים וסגול.



''רחצה''




תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''רחצה''

קלג. לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לרחוץ נטילת מצוה לתקן את שורשה במקום עליון, ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת נטילת מצוה ישתלשל וירד שם י''ה במילואתו יוד הי מהשם ס''ג שבבינת ז''א המאיר מפנימיות גבורת אימא עילאה ומשם יפרד והיה אל תוך גופא קדישא דז''א ובו ירחץ ויטהר כלי האמצעי שלו מגילולי מצרים שהיה בו, ובתוך ירידתם נוכו האותיות זו בזו יו''ד פעמים ה''י גמטריא ש' והשורש שלהן ב' אותיות י''ה נשארים למעלה בבינת ז''א ויתפשט בגופו מספר רח''ץ, ואתה בטובך רח''ץ וטהר את נפשינו רוחינו נשמתינו, ורוח נכון חדש בקרבנו והעבר גלולים מן הארץ והאלילים כרות יכרתון לתקן עולם במלכות שדי.



''מוציא - מצה''




תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''מוציא מצה''

קלד. לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצוות המוציא ואכילת מצה לתקן את שורשן במקום עליון, ויהי רצון מלפניך יֶוֶדֶ הֶיֶ וֶיֶוֶ הֶיֶ אלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת כזית המוציא יומשך פנימיות חסד אבא עילאה שם ע''ב בניקוד סגול בחכמת ז''א בחינת המאור הגדול יקר תפארת גדולתו השנית, ויומשך חצוניות נצח יש''ס שם אלהים הה' במלוי יו''ד ובניקוד חיריק והה' שבו די הרמוזה בה''מוציא אשר הוא בחינת יקר תפארת מאור הקטן הא', ומשם יפרד והיה בקו ימינו בחסד הוי''ה בסגול ובנצח הוי''ה בחיריק וישתלשל וירד הארה זו דרך גרון ז''א על ראש רחל אמנו ותטול חלקה וחלק לאה, ובכח מצות אכילת כזית מצה יומשך אור העליון מאור הגדול פנימיות גבורת אבא עילאה שם ס''ג בניקוד שב''א בבינת ז''א אשר הוא בחינת יקר תפארת גדולתו השנית, ויומשך עצמות דחצוניות הוד יש''ס שם אלהים במילוי ה' בציור דו ובניקוד קבוץ אשר האירה מכבודה ביחץ, עתה ישוב עטרה עצמות אורה במוח בינת ז''א בחינת מאור הקטן הא' אשר אליו תכון רמז חלק הדל''ת מצה היחוצה, ובכן משם מבינתו יפרד והיה בכל קו שמאלו בגבורתו הוי''ה בשבא ובהודו הוי''ה בקבוץ וישתלשל הארה זאת על ראש רחל אמנו דרך גרון ז''א ותטול חלקה וחלק לאה, ויהי נועם ה' אלהינו וכו'.

ובברכת המוציא יכון ההויה בניקוד פתח חכמת ז''א ובברכת על אכילת מצה יכוין ההוי''ה בצירי בינת ז''א, (הגהה, אמר המעתיק בספר הכוונות שבידינו לא סידר זה כי אם בכורך ע''ש).



''מרור''




תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''מרור''

קלה. לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצות אכילת מרור לתקן את שורשו במקום עליון, ויהי רצון מלפניך יֹוֹדֹ הֹאׁוֹאֹוׁהֹאׁאלהינו ואלהי אבותינו שבכח סגולת אכילת מרור יומשך אור העליון פנימיות תפארת אבא עילאה שם מ''ה מצד החסדים ושם ב''ן מצד הגבורה מנוקדים חולם בדעת ז''א שבו שם יֹהֵוַהֵ בחינת יקר תפארת גדולתו השנית, ומשם יפרד בכל קו האמצעי שלו בתפארתו הוי''ה בחולם וביסודו שבו הוי''ה בשורק וישתלשל וירד הארה זו דרך גרון ז''א על ראש רחל אמנו ותטול חלקה וחלק לאה, ואשר להיות הגענו עד פה עד מקום דעת ז''א מקום חיבוק לאה יצדק הרמז בסתרו לאכול מרור טבול בחרוסת אשר יחדיו נמתיק סוד המוחין שבה דיני לאה החתומים במספר מרו''ר המה ארבע אלפי''ן מליאות המאירים בה מארבע אהיה אשר המה עולין במספר מד''ת, והוסר מהן ד' שורשיהן ד' אלפי''ן פשוטות המה ישארו ויעלו במספר מ''ת וכאשר אל בחינת ו' בחינות שלה בדעת תצרפם עלה מו''ת בחשבונה ומרו''ר גם היא שווה בחשבונה.

ובכח סגולת החרוסת יצדק הרמז בסתר עליון יושם מר למתוק ועליו תוסד סוד אותיותיו ח''ס רו''ת הנה היא לאה המאיר בה שם אדנ''י במילואו המלא אשר בקרבו לבד משורשו המאיר ברחל הגבירתה, ורמז זה יתקומם ברו''ת מספר מלוי שם אדני ואל סוד ח''ס תדרוש לאור באור החיים חיי המלך אהי''ה הוי''ה אהי''ה ארצות החיים ולהם עלה חשבון ח''ס כל מר מתוק, ותמונת החרוסת כמין טי''ט יצדק הרמז בסתרו בצרף היו''ד אשר בקרבו מימינו ומשמאלו ויעלו אותיותיו י''ט י''ט שני מילואי מ''ה שבז''א הא' אהובה רחל הגבירתה והא' צנועה לאה, וב' י''ט אלו עולים במספר בלא''ה ועליה תוסד החרוסת כתמונת טי''ט למתק מרירות דיניה, ובכן יאירו אל מול פני רחל ממותקים לבא אל המלך ביחוד שלם, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו', ויכוין בהוית הברכה דאכילת מרור בניקוד שב''א.



''כורך''




תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''כורך''

קלו. לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצות כורך לתקן את שורשו במקום עליון, ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו אלהים עליון ומלך גדול על כל אלהים שבכח סגולת כריכת מצה ומרור יומשך אור העליון חצוניות יסוד אבא שם אלהים, והה' שבו ציורה בציור ג' וו''ין בדעת ז''א שבו שם יֹהֵוָהֵ בחינת יקר תפארת מאור הקטן הא', ובהכרך מצה זו הרומזת בצורת ה' דג' ווין במרור הרומז אל לאה תקח לה אף היא הארה מהמוח שנכנס בדעת ז''א ומשם מדעת ז''א יפרד הארה זו על רחל דרך גרון ז''א ותטול חלקה וחלק לאה, ויהי נועם ה' אלהינו וכו'.



''צפון''




תפלה ע''ד הסוד לומר קודם ''צפון''

קלז. לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנה אנכי בא לקיים מצות אכילת אפיקומן זכר לקרבן פסח ולתקן את שורשה במקום עליון, ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו (יכוין אֻלֻהֻיֻםֻ) שבכח סגולת מצות אכילת אפיקומן יגמר כניסת אור העליון חיצוניות הוד דאבא שם אלהים שצורת הה' בציור דו כי חלק הו' שבקרבה יכנס עתה ויתפשט בבינת ז''א אשר הוא בחינת יקר תפארת מאור הקטן הא' ומשם יפרד בכל קו שמאלו בגבורתו שבה הוי''ה בשב''א ובהודו הוי''ה בקבוץ, והארה זו יתפשט דרך גרון ז''א על ראש רחל אמנו ותטול חלקה וחלק לאה, ויהי נועם ה' אלהינו כו'.



''ברך''




תפלה עד''ה לומר קודם ברהמ''ז וכוס ג'

קלח. לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנני בא לקיים מצות ברכת מזון וכוס שלישי לתקן את שורשן במקום עליון, ויהי רצון מלפניך ה' (יכוין שם אל''ף למ''ד ה''א יו''ד מ''ם) אלהינו ואלהי אבותינו אלהים עליון על כל אלהים שבכח סגולת מצות כו''ס שלישי העולה אלהים יומשך אור העליון מהנהר הגדול מוח הדעת דאימא חצוניות דחצוניות יסוד אימא מצד החסדים שם אלהים במילוי אלפין והאלף בציור יוי בניקוד שורק בדעת ז''א בחינת יקר תפארת מאור הקטן הא', ויומשך חצוניות דחצוניות חסדים דתפארת דאימא בחילוף שם אכד''טם כל אות בחולם העולה ע''ה מספר ע''ה אשר הוא יוצא מחשבון אותיות שבג' שילובין מ''ה עם אלהים דאלפין תשע ושישים אותיות, ועם כללות ששה משמות אלהים שמשולבים בהם המה יעלו במספר ע''ה כמספר שם אכד''טם כל האותיות בחולם, ויאירו גם חסדים תפארת דאבא חילוף שם אכד''טם כל האותיות בחולם העולה עם הכולל ע''ה והיו למאורות בדעת ז''א בחינת יקר תפארת מאור הקטן אם הילד השני, ושני שמות ע''ה ע''ה האלו יאירו בסגולת כו''ס זה והמלא אשר בקרבו מיין וה' אצבעותינו האוחזים בו העולים במספר ע''ה והם פנימיות דחיצוניות חסדי התפארת מצד הימין.

ואשר להיות כבר היה בז''א בקדושת היום מ''ה דחסדים וב''ן דגבורות יש''ס מלובשים בפנימיות יסוד שלו בניקוד שורק בחינת יקר תפארת גדולתו הא', הנה עתה יכנס שם מ''ה וב''ן בניקוד חולם חסדי הדעת דאימא מלובשים בפנימיות תפארת שלה מימין בדעת ז''א בחינת יקר תפארת גדולתו השנית ויתלוו אליו גם הגבורות שבדעת סוד כוס ד' שיכנס אחריו חילוף שם אכד''טם העולה ע''ד, ושם ב''ן ומ''ה מפנימיות גבורת יסוד יש''ס מאור הגדול הא' ושם ב''ן ומ''ה מפנימיות יסוד אימא עילאה מאור הגדול השני והיו למאורות במוח דעת ז''א, ומשם יתפשט בקו האמצעי שלו בתפארתו שבו הויה בחולם וביסודו הו''יה בשורק וישתלשל וירד הארה זו דרך גרון ז''א לראש רחל אמנו ותטול חלקה וחלק לאה, ויהי נועם ה' אלהינו עלינו וכו'.



''הלל''




תפלה ע''ד הסוד לומר קודם כוס רביעי

קלט. לשם יחוד קודשא בריך הוא ושכינתיה בדחילו ורחימו ורחימו ודחילו ליחדא שם י''ה בו''ה ביחודא שלים בשם כל ישראל הנני בא לקיים מצות כוס רביעי לתקן את שורשו במקום עליון, ויהי רצון מלפניך ה' (יכוין אל''ף למ''ד ה''א יו''ד מ''ם) אלהינו ואלהי אבותינו אלהים עליון ומלך גדול על כל אלהים שבכח סגולת מצות כוס רביעי יומשך מאור העליון מוח הדעת דאימא מצד הגבורות שם אלהים דאלפין והאלף בציור יוד חיצוניות דחיצוניות יסוד אימא צד הגבורה נקוד שורק בחינת יקר תפארת מאור הקטן הראשון, וימשך חיצוניות דחיצוניות תפארת אימא צד הגבורה שבו חילוף אכד''טם כל אות בחולם מספר ע''ד וצד הגבורה תפארת דאבא חילוף שם אכד''טם מספר ע''ד בחינת יקר תפארת המאור הקטן אם הילד השני.

ואשר להיות כבר היה בז''א בקדושת היום מ''ה וב''ן בניקוד שורק פנימיות גבורה דיסוד דיש''ס יקר תפארת גדולתו הא', עתה בכוס זה יכנס ב''ן ומ''ה בניקוד שורק פנימיות יסוד אימא עילאה בחינת יקר תפארת המאור הגדול השני ויתלוו אליו גם החסדים סוד כוס שלישי חילוף שם אכדט''ם העולה עם הכולל ע''ה מאור הקטן אם הילד השני ושם מ''ה וב''ן פנימיות חסדי יסוד יש''ס מאור הגדול הראשון ומ''ה וב''ן חסדי יסוד אימא עילאה מאור הגדול השני, והיו למאורות במוח דעת ז''א ומשם יפרד והיה בקו האמצעי בתפארתו שבו הו''יה בחולם וביסודו הויה בשורק, וישתלשל וירד הארה זו דרך גרון ז''א לראש רחל אמנו ותטול חלקה וחלק לאה.

אנא השם תרב גדולתו ויאמרו תמיד יגדל ה', ה' אלהי גדלת מאד הוד והדר לבשת, גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר, ועתה יגדל נא כח ה' לרחם בו עלינו ולהושיענו, אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה, ברכות והודאות לשמך הגדול על שהחייתנו וקיימתנו כן תחיינו ותחננו ותאסוף גליותנו לחצרות קדשיך לשמור חוקיך ולעשות רצונך ולעבדך בלבב שלם על שאנו מודים לך ברוך אל ההודאות, וצא נא לישע עמך לישע את משיחך וכימי צאתך מארץ מצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובאותות ובמופתים כן עתה בגלות החיל הזה הראנו נפלאות וזכנו לראות פני משיחך הקדוש, והיה ה' למלך על כל הארץ ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד.




דברי המחבר על הכוונות שליקט מכתיבת ידי האר''י ומהרח''ו ז''ל

קמ. עד כאן הגיעו סדר התפלות הנוראות האלה הכל בכתב מיד אדוני הארץ האר''י זלה''ה ומשנהו מהרח''ו זלה''ה, דבריהם חיים וקיימים ונחמדים לאנשים חכמים וידועים אנשי מדות הבונים רחובו''ת למו בארץ החיים, שתו בשמים פיהם והמה יהיו כמורידי אור מן העולם ועד העולם.

ואסובבה לתודה ולתעודה אלקטה אחרי הקוצר''ים אמרות ה' אמרות טהורות וסמכ''תים בבית תפלתי דבר דבור על אופניו סדר סדר לבדו בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו, והמה יבנו בשמים מעליותיהם האנשים האלה שלימים דבר בעתו, ואשרי אנוש יעשה כסדר הזה להאיר נפשו רוחו נשמתו לאור באור החיים, מאורות נתן סביבות עוזו ויסגור ה' בעדו והכנע''ני אז באר''ץ שם נפל שדוד ואין שני להקימו, ודגל הקדושה על כן ירים ראש ויעורר עליונים למעלה ויתן אותם לרחמים להחיש מהר גאולתנו ופדיון נפשינו.



מעלת המעתיר על הגאולה בפרט במעשה המצוות בחג

קמא. וכבר כתבנו למעלה שבכל מעשה עבודתו בעסק החג הקדוש הזה יש לכל איש ישראל לשים מגמת פניו לעתור ולרצות על גאולתנו שיעלה ויבא יגיע יראה וירצה ישמע יזכר ויפקד זכרונינו וזכרון אבותינו וזכרון משיח בן דוד עבדו לפניו לשוב עטרה ליושנה כי עת לחננה היא כי בא מועד צאת ישראל ממצרים, ועת רצון היא להפיל תחנוניו לפני המקום ברוך הוא לרחם בו עלינו ולהושיענו בגלות החיל הזה ברחמיו וברוב חסדיו.

וכן בתפלת יום ראשון של פסח לו בכח יגבר איש בכל כוונתו אל כל מקום אשר יהיה שם גאולת ישראל אמורה, יתאמץ בתחנונים על ככה בחג הקדוש הזה ביותר מבחגים ובמועדים אחרים וביותר בעת הוצאת ספר תורה לשאול נקמה מאויביו כמו שנאמר ועברתי בארץ מצרים וכו' ולצאת מעבדות לחירות, ונוסף גם הוא להיות לחן ולחסד בעיני אלהים ואדם כמו שנאמר וה' נתן את חן העם וכו', ולעתור ולרצות בפסח על התבואה כאשר חכמים ז''ל הגידו 83 בארבעה פרקים העולם נידון בפסח על התבואה כו'.

תפלה מהאריז''ל לעת הוצאת ס''ת ביו''ט ראשון של פסח

קמב. ונמצא כתוב נוסח תפלה על זה בשם הרב זלה''ה לעת הוצאת ספר תורה ואשים דבריו בפיך וזה תוארה.

רבונו של עולם מלא משאלותינו לטובה והוציאנו מעבדות לחירות ומשיעבוד לגאולה ומאפילה לאור גדול ומאבל ליום טוב ששים בבנין עירך ושמחים בבנין בית מקדשך ותתננו לחן ולחסד ולרחמים בעיניך ובעיני כל רואינו, וברך עלינו את השנה הזאת ואת כל מיני תבואתה לטובה ורוה פני תבל ושבע את העולם כולו מטובך ומלא ידינו מברכותיך ומעושר מתנות ידיך לעבודתך כמו שנתת לאברהם אבינו ולאבותינו הקדושים בימים ההם במצרים כדבר האמור מפי כבודך, ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי כסף וכלי זהב ושמלות ונצלתם את מצרים, ובשם ה' נעשה ונצליח בעסקינו ובממונינו ובכל מעשה ידינו כשם שהצלחת את אבותינו במצרים כדבר האמור וה' נתן את חן העם בעיני מצרים וישאילום וינצלו את מצרים, ונקום את נקמתנו דם עבדיך השפוך כשם שעמדת לאבותינו הקדושים במצרים ודנת את דינם ונקמת את נקמתם כמו שנאמר ויהי בחצי הלילה וה' הכה כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה היושב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה, ויתן ה' אותות ומופתים גדולים ורעים במצרים בפרעה ובכל ביתו לעינינו, וכימי צאת ישראל מארץ מצרים אראנו נפלאות אמן סלה.




תפלה ע''ד הסוד לומר קודם מוסף של פסח

קמג. וקודם תפלת מוסף ישוב עוד לומר נוסח תפלה זו עצמה ויוסיף עמה עוד נוסח זה.

ויהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו אל עליון גומל חסדים טובים, שיהיה עתה עת רצון לפניך להאיר על נפשותינו רוחינו ונשמתינו מזיו שפעך שם מ''ה טלא דבדולחא גבורה דעתיק שבמוח אריך אנפין היורד עתה במוח זעיר אנפין ומשם יפרד והיה בחינת החסדים לרחל אמנו, ויהי חסדך ה' עלינו כאשר יחלנו לך, הראנו ה' חסדך וישעך תתן לנו וקומה עזרתה לנו ופדנו למען חסדך, וברכנו אבינו בכל מעשה ידינו וברך שנותינו בטללי רצון ברכה ונדבה כי אל טוב ומטיב אתה ומברך השנים, יהיו לרצון אמרי פי וכו', ואני תפלתי וכו'.




ציונים והערות לפרק ו

65) מזמור ק''ז. 66) זוהר פקודי דף רמ''ה ע''ב. 67) על מייסד הפיוט הקדוש הזה עי' באריכות בס' אוצר חמ''י עמו' תת''כ - תת''ל. 68) פסוק זה המתחיל באות יו''ד נשמט במהדורות הראשונות של הספר ונשלם עפ''י סדר הפסוקים שסידר המחבר להלן לשם ע''ב בסדר ''מוציא מצה'' והעתקנו פסוק זה לכאן הואיל ונזכר בו ימין, ועי' במהדורת החמ''י דפוס זאלקווא תקכ''ג שם הוסיפו פסוק יודו כו', וזה אינו כי כבר הזכירו המחבר בסדר זה, ומה שסידרו בסדר ''חקת הפסח'' ובמחזור וינה תר''נ את הפסוק יהיו לרצון כו' ג''כ אינו שהרי אין לו שום שייכות למדה הנזכרת בסדר קדש. 69) פסוק זה המתחיל באות יו''ד נשמט בחלק ממהדורות הספר ונשלם עפ''י מהדורת זאלקווא תקכ''ג וע''פ הנדפס בחקת הפסח ובמחזור וינה תר''נ. 70) זוהר בא דף מ' ע''ב. 71) סנהדרין דף ע' ע''ב. 72) תקו''ז ריש תקון ל''ב. 73) ברכות דף נ''ד ע''ב. 74) זוהר בחקתי דף קט''ו ע''ב. 75) זוהר פנחס דף רנ''א ע''ב. 76) פסחים דף קט''ו ע''א. 77) כוונת המחבר לדייק ממתני' דאבות פ''ג מ''ג דתנן ר''ש אומר שלשה שאכלו על שלחן אחד ולא אמרו עליו דברי תורה כאילו אכלו מזבחי מתים כו'. 78) יעוי' במהרי''ל מנהגים וז''ל, אמר מהר''י סגל דצריך לאכול כשיעור ב' זיתים דהיינו כביצת תרנגולת דחביבה היא משאר המצוות דשיעורן בכזית שהיא חצי ביצה כו' והו''ד בדרכי משה סי' תע''ז ובשל''ה לחי' פסחים, ועי''ש בב''ח דפי' באו''א וכתב דלהוציא נפשיה מפלוגתא דהרא''ש והרשב''ם אם אכילת אפיקומן היא זכר לפסח או זכר למצה הנאכלת עמו על כן צריך ב' זיתים וכן הובא במשנ''ב שם, אמנם הרב חמ''י נקט ב' זיתים אחד זכר לפסח ואחד זכר לחגיגה, ועי' חיי אדם סי' ק''ל סי''ד שנמשך אחר החמ''י כמו שהעיר בדבריו בעל ויגד משה, ואמנם מקור דין זה לעשות באפיקומן זכר לחגיגה לא נתפרש בדברי המחבר וצ''ע. 79) פסוק זה המתחיל באות מ''ם נשמט ממהדורות הספר ונשלם עפ''י סדר חקת הפסח מהדורת ליוורנו תרכ''ז. 80) טור או''ח סי' תפ''א ד''ה כתב האגור. 81) זוהר יתרו דף צ''ג ע''ב. 82) מדרש תהילים סוף מזמור צ''א. 83) ר''ה דף ט''ז ע''א.